בספרו "סליחה, תקלה! - דעיכתה של
רשות השידור", מגולל דן כספי, על סמך נסיונו כחבר הוועד המנהל של הרשות, את סיפור המכרז למנהל הטלוויזיה שהתקיים לפני עשור. "בראשית כהונת הוועד המנהל בשנת 2001 מתברר שיותר משנתיים נותרה הטלוויזיה בלי מנהל קבוע", כותב כספי בפתח סיפור בן חמש מערכות ("מחזה אבסורד", כלשונו), הכולל את כל הרעות החולות המוכרות של רשות השידור: השפעה פוליטית עזה, משקעים קשים בין איגודי העובדים להנהלה ושיקולים בלתי ענייניים המכריעים את הכף.
לפי כספי, בתחילת הדרך היה רפיק חלבי המועמד המועדף על השרה דאז
דליה איציק, אבל גורמי הימין התנגדו, ובהמשך הדרך נחשף כי חלבי מצוי בחקירת
נציבות שירות המדינה בחשד להטרדה מינית (חלבי טען כי אנשי המנכ"ל דאז
יוסף בראל הפעילו לחץ על נשים כדי שיתלוננו נגדו).
יוני בן-מנחם נחשב באותם הימים מקורב ללשכת ראש הממשלה, אולם תוצאות מבחן ההתאמה שלו, כתב כספי, "אינן משאירות ספק שהמועמד אינו מתאים לתפקיד ניהולי" (בסופו של דבר נבחר לתפקיד מנהל הרדיו).
רון בן-ישי נחשב למועמד כשיר ומקצועי, אולם לא זכה לתמיכה.
כשנתיים חלפו, ובשלהי 2003 נעשה ניסיון נוסף לקיים מכרז ולבחור מנהל טלוויזיה. המנכ"ל בראל, כותב כספי בספרו, הודיע על תמיכה באמנון נדב לתפקיד, אך מאחורי הקלעים פעל נגדו. ברית נדירה בין איגודי העיתונאים, שנטרו טינה לנדב מתקופתו ברדיו, לבין לחצים פוליטיים של גורמים המעוניינים בהשפעה על הרשות הביאה לכך שלתפקיד נבחר בסופו של דבר הכתב בצפון מוטי עדן. עדן נחשב מינוי נוח לראש הממשלה דאז,
אריאל שרון, ובסרטו של דורון צברי על רשות השידור, "המדריך למהפכה", הוצג כדוגמה מובהקת למינוי מנהל בכיר מטעמים בלתי מקצועיים.
השנים חלפו, אך המצב ברשות השידור רק הידרדר. לרשות השידור שוב אין מנהל טלוויזיה קבוע, אך לא שנתיים ברציפות, אלא למעלה משש שנים. בדוח
מבקר המדינה שפורסם במאי 2011 נמתחה ביקורת חריפה על העובדה כי בתפקיד מנהל הטלוויזיה בעברית מכהן משה (מושון) מצליח כמינוי בפועל, שהוארך כל פעם מחדש, בניגוד לנוהלי הרשות.
"הטלוויזיה בעברית היא בבחינת עמוד התווך של מערך פעילות השידור של הרשות, ולפיכך תפקיד מנהל הטלוויזיה הוא מרכזי ומשמעותי ביותר", כתב המבקר. "[...] הנהלת הרשות והיו"ר דאז נמנעו מבחירת מנהל מקצועי למדיה העיקרית ברשות בהליך מכרזי, ותחת זו מינו במשך למעלה משלוש שנים מנהל זמני למדיה עיקרית ומרכזית של הרשות. עקב כך לא היה מעמדו של מנהל הטלוויזיה בעברית (בפועל) איתן מול ההנהלה ומול שאר המנהלים הבכירים של הטלוויזיה, והדבר היה עלול להשפיע על האופן שבו קיבל החלטות ניהוליות. על הרשות היה לבחור במנהל קבוע לטלוויזיה בעברית בהליך מכרזי".
יו"ר הרשות הנוכחי, אמיר גילת, שם לעצמו כמטרה ראשונה במעלה לשים קץ למדיניות מינוי המנהלים בפועל ברשות השידור, והוציא בשנתיים האחרונות עשרות מכרזים לתפקידים שונים. אף על-פי שגילת נכנס לתפקידו באמצע 2010, מאז ועד היום לא הצליח להביא למינוי מסודר לאחד התפקידים החשובים ביותר ברשות - מנהל ערוץ 1. מכרז פנימי ומכרז חיצוני פורסמו, אך לא הובילו למציאת מועמד, ועל כן בשלהי 2011 הוחלט על הקמת ועדת איתור.
בשבועות האחרונים נראה כי מחזה האבסורד הנוכחי עומד להסתיים והמינוי הקבוע באופק. בינואר הודיעה הרשות כי ועדת האיתור למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית תתכנס בקרוב כדי לבחור מועמד מתאים לתפקיד. ביום ראשון שעבר התכנסה סוף-סוף הוועדה - אולם עד עתה לא הודיעה על החלטתה. המועמד המועדף על ההנהלה, משה נסטלבאום, זכה למרבית הקולות, אולם לא נבחר באופן רשמי למנהל הקבוע של רשות השידור. ככל הנראה הוועדה החליטה שלא להחליט, אך גם על כך לא מסרה הודעה.