על הסולם הקולינרי בארץ מטפסות ויורדות מסעדות, כשהן מצויות פעם למעלה ופעם למטה. או שהן משגשגות ופורחות, או שהן פשוט בשולי המדרון. כזוהי, למשל, "מרתה", שבבית ציוני אמריקה בתל אביב (רחוב אבן גבירול 26), שבמרוצת השנים חוותה מרומים בצד שפל.
בשנותיה הראשונות הייתה ל"מרתה" שפית מיתולוגית, שהעלתה אותה למרומי הקולינריה. משפרשה ממנה, ירדה רמתה של המסעדה לבלי הכר, כשבמרוצת הזמן היא נותרה, למרבה הצער, דורכת במקום.
באחרונה שיחק ל"מרתה" המזל ולמטבחה הגיע שף חדש, נמרץ ונועז, המגדיל לעשות ושתחת ידיו האמונות יוצאות יצירות גסטרונומיות למופת. בביקורנו האחרון במסעדה, המשמשת בעיקר קהל תרבותי, זכינו לטעום מתבשיליו המעולים, שהיה בהם כדי להוכיח ש"מרתה" יכולה אם רק היא רוצה.
חגיגה לפה
מן התפריט המגוון שהוגש לפנינו משך את תשומת-ליבנו תבשיל הקרוי "מעורב תל אביבי", מן הסתם על משקל "מעורב ירושלמי". הוא כלל מנה נדיבה של כבדי-עוף, חזה-עוף, לבבות, שום מקורמל, תפוח-אדמה, בצל ירוק, עגבניה, אפונה עדינה עם פפריקה מעושנת וכמון על מצע של טחינה לבנה, כשהכל מתלווה בברוסקטה פריכה. המנה הייתה חגיגה לפה ומזמן לא טעמנו מוצלחת כמוה. לא פחות מלהיבה הייתה מנתה של בת הזוג - ניוקי פירות-ים, שהיו לדבריה תאווה למראה ולחיך.
לקינוח ביקשנו קרמבל-תפוחים, הנחשב למנת הדגל של "מרתה". לצידו הוגשו אספרסו כפול וסודה צוננת.
בקיצור, הייתה זו ארוחת-מלכים של ממש. שילמנו עליה 250 שקל, כולל תשר של 15% לשירות יוצא מן הכלל. לא נותר לנו אלא לזכות את "מרתה" במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, והלוואי שכך גם תמשיך בדרכה.