חמישה חודשים קודם, ביום חמישי 20 בספטמבר בשש בערב הגיעו ניסן סלומינסקי ועו"ד אילן בומבך למערכת החדשות של ערוץ 2. כתב הערוץ עמית סגל תכנן לפרסם במהדורת החדשות המרכזית את סיפורו של אביחי אמרוסי, שהקלטה שלו – שהעבירו לערוץ נפתלי בנט ויועצו משה קלוגהפט - מאשרת את פעילותו לרכישת קולות למען סלומינסקי. סלומינסקי ובומבך הביאו איתם הקלטה שלכאורה מפריכה את החשד. ההתמודדות על ראשות הבית היהודי הייתה בעיצומה. כחודש קודם לכן הגיע למטה של בנט פעיל במפלגה. אתם תמימים, טען, אתם לא יודעים לאן אתם נכנסים. רק למי שיקנה קולות בכסף יש סיכוי לנצח. לדבריו, במפלגה התנהל מפקד ארגזים. בנט שכר חוקר פרטי והפעיל כמה מפעיליו הנוספים במטרה לעלות על עקבות הפוקדים. תוך זמן קצר הגיע ליו"ר ועדת המפקד של המפלגה, הרב דני טרופר, ובידו שלל. החלטה מיוחדת של ועדת המפקד פסלה את האפשרות לשלם את דמי החבר (40 שקלים) במזומן. לבית היהודי אפשר להתפקד רק באמצעות כרטיס אשראי או צ'ק אישי. אנשי מטה בנט גילו שמאות חברים חדשים התפקדו באמצעות כרטיסי אשראי של בנק הדואר. את הכרטיסים קונים בסניף הדואר במזומן והם לא נושאים את שמו של הרוכש. טרופר סיפר לאחר מכן כי הוועדה מצאה 700 טפסים כאלה. טרופר הורה לפסול את כולם. החוקר הפרטי הגיע למשרדו של זבולון אורלב בכנסת וביקש להתנדב. בנט, בדרך הטבע, חיפש את היריב. בסופו של דבר התמקד החוקר בפוקד של סלומינסקי, שנחשב בן ברית של אורלב. האווירה הייתה של חשדנות קשה ביותר. אורלב ביקש מקצין הכנסת לבדוק את הלשכה שלו משום שחשש שהותקנו בה מכשירי האזנה. אנשי המטה שלו נזהרו בשיחות הטלפון וחלקם השתמשו במכשירים של בני משפחה. בבדיקה לא התגלו מכשירי האזנה. החוקר התחבב בינתיים על אביחי אמרוסי. בבדיקות שערך גילה שאמרוסי נוהג להניח תפילין של רבנו תם - מנהג שאינו נפוץ - וכשנפגש איתו סיפר כמשׂיח לפי תומו שזהו מנהג שלו ושל בני משפחתו. בין השניים נוצרו יחסי אמון. החוקר סיפר כי אביו שוקל לתרום סכום כסף גדול לישיבה שניהל אמרוסי ואמרוסי שמח להתרברב בפני הנדבן. שיחותיו עם החוקר הוקלטו והקלטת הגיעה כאמור לערוץ 2. סלומינסקי, שהתבקש להגיב, שכר את שירותיו של עו"ד אילן בומבך והשניים הגיעו בדחיפות למערכת כשבידיהם שתי קלטות המפריכות את ההקלטות הקודמות של אמרוסי. אחד העורכים הבכירים במערכת החדשות התקשר לאמרוסי ושוחח עמו. אם האיש שקרן, אמר בומבך, הוא מן הסתם שיקר גם בהקלטה הראשונה. במחלקה המשפטית של הערוץ הוחלט בסופו של דבר שלא לשדר את הכתבה. באותו שבוע ביקש כתב 'ידיעות אחרונות' צביקה ברוט תגובה מסלומינסקי. הקלטת הגיעה גם לידיו ובמערכת העיתון התלבטו כפי שהתלבטו בערוץ 2. שתי הקלטות, מילה מול מילה. מטה בנט העביר את החומר למשטרה, אך המשטרה לא פתחה בחקירה ולא היה ברור אם תיפתח חקירה או לא.

מה השתנה? מי יזם את הפרסום ומדוע הידיעה שנגנזה לפני ארבעה חודשים הצליחה הפעם להסעיר את המערכת הפוליטית? וגם: היה או לא היה? האם סלומינסקי הפעיל את אמרוסי או שמא אמרוסי העליל עלילה? והאם נפתלי בנט שכר חוקר פרטי אך ורק על-מנת לעלות על קבלני קולות ולבער את השחיתות כפי שהבהיר בישיבת הסיעה? במפלגה מעלים היום כמה אפשרויות. המתחרים של סלומינסקי הם שהאיצו את הפרסום (קרי, אורי אורבך או אבי וורצמן. אם כי אחד מחברי הסיעה העיר כי גם מי שאינו מתמודד על תפקיד שר נוטה לסגור חשבונות עם יריב פוליטי חזק); נפתלי בנט יזם את הפרסום כי אינו מעוניין למנות את סלומינסקי לשר; גורמים במשטרה הם שהדליפו; האויב, כלומר הליכוד, יזם את הפרסום. אמרוסי כנראה פקד או התכוון לפקוד גם עבור מתמודדים מהליכוד, ובליכוד ביקשו להקדים תרופה למכה ולהפנות את תשומת הלב הציבורית לבית היהודי. חברי הסיעה מעדיפים לדבר שלא לייחוס. האתיקה הפוליטית קובעת כי כשמתעורר חשד נגד שר או חבר כנסת על עמיתיו להצהיר שהם מאמינים בחפותו ובטוחים שיצא מהפרשה בשלום. הרב טרופר, יו"ר ועדת המפקד, אומר שהוא מנוע מלהביע עמדה לגבי מתמודד זה או אחר, מה גם שמתנהלת חקירת משטרה, אבל לדעתו הכותרות והסיפורים על מאות אלפי שקלים בקופסאות סיגריות הם לא בגדר הסבירות. "השיטה לא מאפשרת קנייה מאסיבית של קולות", הבהיר. "דאגנו לכך. קבלן קולות יכול לקבל ממאות אנשים שמות ומספרי תעודות זהות, אבל אדם סביר לא ייתן לעסקן מפלגה את מספר כרטיס האשראי שלו". טרופר ופעילים בבית היהודי אף מספרים כי בסופו של דבר אמרוסי כמעט לא הביא טפסים לוועדת המפקד. אשר לנפתלי בנט, טרופר אומר שסביר להניח ששכר את החוקר על-מנת לעקוב אחרי אורלב. אורלב נתפס כיריב העיקרי, משער טרופר, ובנט חשש ממנו משום שהוא היה חדש לחלוטין בזירה. "החדשים חששו מהוותיקים, הוותיקים מהחדשים", הוא מאשר. "הייתה אווירה של חשדנות קשה ביותר". אז ברור שבנט ביקש לחשוף קבלני קולות. של היריב, כמובן. מעטים בסיעה מאמינים בסיפור המזומנים בקופסאות סיגריות אבל יש שמותחים ביקורת על סלומינסקי באשר לדרך שבה גייס לדבריהם את תמיכתם של חלק גדול ממוסדות הציונות הדתית. "ניסן הבטיח לראשי ישיבות סיוע בהשגת תקציבים, או שרשם לזכותו את הכספים הקואליציוניים שהסיעה העבירה לישיבות קודם לכן", אומר חבר סיעה, "וזהו דבר שלא מתקבל על הדעת. מדובר בהישג של הסיעה כולה, שמשגרת נציג מסוים לוועדת הכספים. לא של איש אחד". חבר אחר חלוק על הקביעה: "זכותו של חבר כנסת להציג הישגים לבוחריו. זוהי מהות הקשר בין הבוחר לאיש ציבור, החוזה שביניהם". אותו חבר כנסת הביע תקווה שהחקירה תסתיים תוך שבועיים-שלושה. לדבריו, על בנט להמתין עם מינוי השר השלישי: "אגיד לנפתלי שלדעתי הוא צריך להמתין עם המינוי כדי לתת סיכוי גם לניסן. הייתה כאן כנראה מעורבות של גורמים פוליטיים פנימיים שלא רוצים את ניסן כשׂר".

קשה להאמין שבנט הוא שגרם לחשיפה כדי שתשמש לו נימוק שלא למנות את סלומינסקי לשר. לפני ארבעה חודשים היה לבנט אינטרס לפגוע בזירה התקשורתית-ציבורית בסלומינסקי, שנתפס כבן בריתו של אורלב. כעת, לאחר שניצח בהתמודדות על ראשות המפלגה והביא 12 מנדטים בבחירות, מרכז בנט בידיו כוח פוליטי שמאפשר לו אם ימצא לנכון למנות כל אחד מהמתמודדים. לאחרונה אישר מרכז המפלגה את היוזמה של בנט שמאפשרת ליו"ר המפלגה להביא לאישור חברי המרכז הצעה כוללת במקום הצבעה בנפרד על כל מועמד לתפקיד בממשלה. האם היו לבנט סיבות לחשוש מסלומינסקי אם לא היה ממנה אותו לשר? לא בטוח. סלומינסקי לא מיצב את עצמו כמנהיג האופוזיציה הפנים-מפלגתית. העובדה היא שלא פעל למנוע את החלטת המרכז, אף שבהתמודדות במרכז סיכוייו להיבחר לשר היו כמעט ודאיים. הדבר האחרון שבנט צריך היום על-רקע ניצחונו בבחירות והדיבורים על פוליטיקה חדשה הוא חשיפה של פרשה מכוערת שמכפישה את המפלגה. ח"כים בליכוד כבר דוקרים אותו ואומרים שבליכוד אולי עלו טענות על מפקדי ארגזים, אבל אצלם המנהיגים לא נוהגים לשכור בלשים, וזאת, מוסיף אחד מהח"כים, "כשאנחנו לא מפלגה דתית". קיימת גם אפשרות נוספת: לפני ארבעה חודשים מערכות החדשות ויתרו בקלות על הסיפור, כי זה היה סיפור על מתמודד כמעט אלמוני במפלגה אזוטרית ולא מעניינת שיש לה 3 מנדטים בכנסת. היום מדובר בסיעה בת 12 מנדטים שעומדת להשתלב בתור שותפה בכירה בקואליציה, והפוליטיקאי שבלב הסערה עומד להתמנות לשר. כעת חרושת השמועות בעיצומה. יש מי שמספר על חשש שייחקרו שני חברי סיעה נוספים. מאידך-גיסא, לא מן הנמנע שיתברר כי היוזמות של קבלני הקולות הן יוזמות מקומיות. כשנערך המפקד, הפוקדים התכוננו לא רק לבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה ולרשימה לכנסת, אלא גם למרכז ולמועצות הסניפים. המתמודדים לכנסת בולטים יותר, אבל מרבית הפוקדים כמעט לא מגלים עניין ברשימה. האינטרס שמניע אותם הוא מוניציפלי. פעיל נוסף ששמו נקשר בפרשת אביחי אמרוסי, אמיתי כהן מרחובות. הוא פקד לבית היהודי קרוב לאלף איש. המטרה שלו הייתה לבנות תשתית ארגונית לקראת הבחירות למועצת העיר, לזכות לרוב בסניף המקומי של המפלגה, להתמודד בבחירות המוניציפליות מטעמה ולהתמנות לסגן ראש העיר. שום קשר לרשימה לכנסת.

מהן ההשלכות של הפרשה? סלומינסקי יתקשה לדרוש מבנט שימתין עד לסיומה של החקירה. אם קודם לכן ההנחה הרווחת הייתה שבנט מתלבט בעיקר בין סלומינסקי לאורי אורבך, כעת ההתלבטות היא בין אורי אורבך לאבי וורצמן. על פני הדברים אורבך הוא המועמד המוביל, וסיכוייו היו טובים גם בטרם התפוצצה הפרשה. עם זאת, מעיר אחד מחברי הסיעה, "נפתלי בנט קוֹרַץ מהחומר שממנו קורץ בנימין נתניהו. הוא מחזיק את הקלפים קרוב לחזה". לאורבך ותק ותמיכה ציבורית. וורצמן, סגן ראש העיר באר-שבע לשעבר, מניף את דגל הפריפריה. בקרב חברי הסיעה יש המעירים כי אם וורצמן שזה עתה נכנס לכנסת יכול לבקש להתמנות לתפקיד - אז יש מקום להעלות גם את שמותיהם של מוטי יוגב ואולי גם איילת שקד. ההשלכה לטווח הארוך יותר היא אפשרות לביטול הפריימריז. מרכז הבית היהודי אישר את הצעתו של בנט לקבע את בחירת היו"ר בפריימריז. לאחר ההצבעה נשאל היועץ המשפטי של המפלגה איתן הברמן למה רק היו"ר ייבחר בפריימריז. מה עם המועמדים לכנסת? הח"כים, השיב הברמן, חוששים מקבלני קולות. פרשת אמרוסי, תסתיים כפי שתסתיים, מספקת גושפנקה לאלה שמבקשים לבטל את השיטה. ארבעה ח"כים מטעם תקומה שולבו ברשימת הבית היהודי. תקומה עתידה על-פי ההסכם בין שתי המפלגות להתמזג עם הבית היהודי. אנשי תקומה, הן הרבנים והן חברי הכנסת, מתנגדים לפריימריז. אורי אריאל, שהוביל את המפלגה, מתמיד זה שנים בהתנגדותו. גם יו"ר ועדת המפקד הרב טרופר אומר היום שהמהלך היה נחוץ על-מנת לחדש את הקשר בין המפלגה לשטח, אבל כעת לדעתו יש להנהיג שיטה משולבת. למשל, שהמספרים הזוגיים ברשימה ייבחרו בפריימריז והמספרים האי-זוגיים בידי ועדה מסדרת. זוהי האופנה הפוליטית בישראל 2013. שלשום שיגרה השרה לימור לבנת לבנימין נתניהו מכתב ובו הצעה לביטול הפריימריז במפלגה. לכל מנעול יש פורץ. חברי הוועדה המסדרת הם בשר ודם, ואפשר ללחוץ עליהם ולפתות אותם. ואם יוחלט להעביר את בחירת הח"כים למרכז המפלגה ההחלטה גם שם יעבדו קבלני קולות. עיין ערך מרכז הליכוד שהפך בזמנו למותג שלילי (אולי לא בצדק). מכל מקום, לבית היהודי יש צרות של גדולים. אי-סדרים במפקד, עימות לקראת מינוי שרים מטעם המפלגה והתעניינות תקשורתית שחסרה למפלגה קודם. ברוכה הבאה למועדון.