בטקס ההבדלה במוצאי שבת במלון מריוט שבפרינסטון נשאלתי על-ידי אחד המרצים, רב, מהיכן ההתלהבות הרבה שאותה חש בשירתי במהלך הטקס. מדובר בגרסה דינקותא, השיבותי. סבי, ישראל איזק, קיבל הסמכה לרבנות בגיל צעיר מאוד (אך החליט שזה אינו ייעודו בחיים ועבד עם עלייתו ארצה) ואילו אמי, טוני ז״ל, למדה בגרמניה בבית הספר ״בית יעקב״ של אגודת ישראל. אחרי עלייתה התפקרה אבל השורשים נשארו וכנראה הונחלו גם לי.
כשצפיתי במאות משתתפי לימוד בריה״מ לשעבר בפרינסטון צופים בנו שרים ורוקדים במהלך ההבדלה, כאשר על פניהם ניכר הרצון להשתתף אך הידע מהם והלאה, הבנתי כמה נכון עשו המארגנים כאשר קיימו השנה גם ״לימוד אפרוחים״ לאלו שהגיעו עם ילדיהם. ראיתי ילדים בגילאי 6-3 עוברים קורס מזורז בבישול יהודי. הואיל ופסח בשער, ניתן היה לצפות בזאטוטים מכינים, לראשונה בחייהם, חרוסת. תהליך ההכנה לווה כמובן בהסבר - חרוסת על שום מה. כך גם מאכלי פסח נוספים.
זה הרגע בו חדרה בי ההכרה כי בעתיד תהיה לילדים אלו ״גרסה דינקותא״ גם אם יהיו חילונים גמורים ולא ישמרו אפילו בדל שבת וחג. הם כבר יכירו את השיר ״שבוע טוב״ המושמע כל מוצאי שבת ברשת ב' של
קול ישראל. זו תרומה נוספת יוצאת דופן של לימוד לדוברי רוסית.
חוויה אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה
לימוד פרינסטון היה הצלחה יוצאת דופן. 750 צעירות וצעירים שילמו במיטב כספם על ההשתתפות. 150 אחרים נדחו מחוסר מקום. הרכב המשתתפים הפעם היה מורכב מסקרנים ומתעניינים ביהדות בכלל ובישראל בפרט. הסקרנות הביאה מאות מהם להשתתף בקבלת שבת.
ההתעניינות בישראל והקרבה שהם חשים אליה הציפו את האולם בו הרציתי על יחסי ארצות הברית וישראל בעקבות הבחירות שם ואצלנו. הם שתו בצמא את דבריי על תרומת הנשיא אובמה לביטחון ישראל, על תמיכת ארה״ב בישראל בפורומים בינלאומיים שונים, גם במחיר בידודה. על שיתוף הפעולה הטכנולוגי והמדעי בין שתי המדינות. השאלות לא פסקו גם בתום ההרצאה ורבים מהצעירים עצרוני במסדרונות לעוד שאלה ולעוד קושייה. זו הייתה חוויה אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה עבורי.
גם האלמנט היהודי לא נעלם מהצעירים. היה זה מרגש לחזות בהם מאזינים ליולי קושרובסקי, סירובניק מימי בריה״מ המספר על מאבק היהודים נגד השלטון הסובייטי, או שומעים את פרופסור ארוין קוטלר שהיה שר המשפטים של קנדה ובין ראשי המאבק למען יהודי בריה״מ, כמו גם את חיים צ׳סלר היו״ר המייסד של "לימוד" שכיהן כמזכ״ל המועצה למען יהודי בריה״מ בישראל.
על-אף שבדרך כלל התקיימו שש קבוצות דיון במקביל, האולמות היו מלאים והבעיה העיקרית הייתה מציאת כסא פנוי. הכל נעשה בעבודת מתנדבים. צעירים יהודים שהוריהם היגרו לארצות הברית מרחבי ברית המועצות לשעבר. בליל של אנגלית, רוסית ועברית נשמע במסדרונות.
דיינו ביחס חיובי לישראל
אצל אלו הדוברים עברית (לא רבים) התברר לי כי הוריהם חיו בישראל אחרי שיצאו מחבר המדינות ועקרו לאמריקה. מקצתם הם מה שנקרא בלשון משרד הקליטה ״קטינים יורדים״, כלומר מי שהוריהם ירדו כאשר הם היו בגיל צעיר מאוד ללא כל יכולת להחליט אחרת. "לימוד", כך ראיתי, עשה להם משהו. נתן להם קמצוץ מהיכולת להשתייך. מעט ישראליות שהם רואים בה תנאי הכרחי לחיות בארץ. איני בטוח שיגיעו, בסופו של דבר, לחיות בארץ, אך בטוחני שיתייצבו לצידה של ישראל בכל רגע שיידרש. זו אינה עלייה. אלו אינם חיים ישראלים אמיתיים, אך נוכח העובדה שהרוב המכריע של יהודי ארצות הברית לא ביקר מעולם כאן, גם זה חיובי וחשוב.
בארצות הברית חיים כמיליון יהודים שיצאו מברית המועצות. כישראלי הייתי רוצה לראותם כאן. למצער שיתמכו בישראל, יבקרו בה, יתאהבו בה ואולי גם יעלו אליה.
ברוח ההגדה לפסח אגיד: אילו "לימוד" רק לימדם מהי יהדות - דיינו. אילו "לימוד" רק פיתח בהם יחס חיובי לישראל - דיינו. אילו "לימוד" יצליח להעבירם באוקיינוס לישראל - דיינו. ועל כך נאמר, טובה כפולה ומכופלת עשה לימוד בריה״מ לשעבר לישראל.
והתודה מגיעה למתיו ברונפמן, היו״ר הבינלאומי, לסנדרה קאהן ולחיים צ׳סלר המייסדים, לרומן קוגן המנכ״ל שעושה עבודת קודש, לאלינה ולאולגה יושבות ראש לימוד פרינסטון למנהל הפרויקט, איליה בלטמן, ולעשרות המתנדבים שעשו לילות כימים כדי להביא את הפרויקט לידי מימוש.