תוך שימוש ברישומיו של המאייר ומעצב התפאורה המיתולוגי אריה נבון, אותם יצר להצגה המקורית, ושיחזור התפאורה המינימליסטית שלו ע"י איה שבא ויחיאל אורגל, עולה תקופה שעלומה לגבי הנוער של היום, וכמו עברה-חלפה מהעולם. התקופה בה הנוער הקריב את עצמו למען הקמת המדינה, נלחם בבריטים והעלה מעפילים, עולים חסרי תעודות, פליטים מהשואה לארץ ישראל, שאז נקראה ע"י הבריטים "פלשתינה א"י”. מיקה (נטלי סמי פדאני) היא נערה יפה, ויתרה מכך - בעלת יופי פנימי, פליטת שואה, שהגיעה לאחר תלאות וזוועות לארץ ישראל יחד עם הקבוצה שארגן וילי כהנא בטהרן. לשם הובאו מכל רחבי אירופה, האודים המוצלים, ושם עברו גיבוש והכנה בטרם עלייתם לארץ. וילי (עידן סמדג'ה המרתק, שכל דקה שלו על הבמה מפעימה את הקהל, שחקן עם יכולות בלתי מוגבלות ונוכחות דרמטית עשירה), מקדיש את כולו לאיסוף השברים והדבקתם מחדש ליצורי אנוש, ומבלה את זמנו יותר באירופה מאשר בביתו בקיבוץ. לצעירים הללו - הוא כמו אבא, אך לאשתו רותקה - הפך זר ומיותר. ובשל כך היא יוצרת קשר עם גבר אחר, אברהם, (אביתר אברהם המוצק ברגשותיו, הישיר והכנה) שמעניק לה את החום לו היא זקוקה. בנם היחיד - אורי בן ה-19(מתן מישורי ואורי שילה לחלופין), מתגייס לפלמ"ח כדי להעלות את המעפילים הבלתי חוקיים לארץ. המשימה כה בוערת בעצמותיו, עד שאהבתו למיקה המקסימה והנהדרת נחשבת בעיניו למישנית. בעוד היא מעטירה עליו רגשות, הרי מתן מישורי כאורי משחק אותה נחוש ותקיף, ללא שפע בהבעת רגשות כלפיה. גם אם הוא אוהב אותה, הרי בעוד היא כבר נושאת ברחמה את פרי אהבתם, שהוא לא יודע על כך - הוא נענה לחיזורי עלמה אחרת בבסיס הפלמ"ח. המחזה אינו עשיר יריעה כמו בספר המופלא של שמיר, אך בכל זאת, גם הקורטוב שבו - מעניק לצעירים ולנוער מידע כלשהוא על המושגים והשירים של אז. ברקע הבמה עולים מדי פעם קבוצת זמרים שהשירים שהם שרים מעלים נוסטלגיה גם למי שלא חי אז, כי הם הפכו לנכס צאן ברזל שלנו. אפילו הדר בן ה-15 הכיר חלק מהם. הגורל נקבע מראש - אך הרשות נתונה. וגם אם הגורל (ומשה שמיר כנציגו), הפגיש את מיקה ואורי והצית בהם את אש האהבה, הרי אורי הוא שחתך את הגורל למעשה, בהחלטתו להעדיף את הפעולה הקרבית למען העלאת העולים על פני הישארות בקיבוץ עם מיקה. בכך, הוא הפך לסמל לצבר היפה, למשהו שמזדהים עמו. כך גם התנהלותו של וילי, שהעדיף להתמסר לנושא הנערים והנערות שניצלו מהתופת, ובכך גרם לניתוק מאשתו שכה אהבה אותו - שני אלה הפכו לסמלים המאפיינים את הסיבה לנצחון ישראל שבדרך, הקטנה והדלה, על צבא של 7 מדינות ערב המחומשות היטב. "ישראל לא הייתה אמורה להיוולד" אמר לי בזמנו אסטרולוג צרפתי נודע. "זה היה רק בגלל כוח הרצון העז של הלוחמים ותושיה, שעמדו בפני גזירת הגורל ושינוהו”. כל צוות השחקנים הענק עושים את תפקידם כהלכה - הרפתנים, הקיבוצניקים - כמו הסדרן ביברמן (אלירן מועלם), שתפקידו קובע את גורלות האחרים, בגלל תפקידו לקבוע מי יקבל חדר משפחה, ומי ימשיך לישון בשדה, באוהל רעוע; דמויות כמו דינלה (אדווה עדרי, גם בתפקיד רפתנית וותיקה), "ג'ינג'י" - עומר קרן המצוין, אביב קורן, שיראל אשרוב המרגשת כרותקה, שהודות לה מיקה לא מפילה את וולדה, וכך נשאר זכר לאורי. אורי זעירא נחמד ומצחיק כ"אילנה", ישראל גולדרט, כ"פסח" - מצוין כתמיד; וכך, בין קטעים מלבבים על חיי הקיבוץ של פעם, של החלומות והתקוות של הצעירים, במיוחד על מולדת חדשה, הרומן שמסתיים כה טראגי - מהוה "הוא הלך בשדות" אבן דרך בתולדות הספרות והמחזאות הישראלית. משהו שראוי שבמיוחד הדור הצעיר, יצפה בו, כניגוד עז להבלים שהטלוויזיה מספקת בהם. משהו מוצק שיש לנו להישען עליו בזכרון הקולקטיבי של כולנו.