מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ונפגעי פעולות איבה. בימים קשים וטעונים אלו, מתייחדים אנו עם זיכרון הנופלים במערכות ישראל.
במדינת ישראל, למודת קונפליקטים, טרור וכאב, מתווספים למעגל השכול מדי שנה משפחות נוספות - הורים ששכלו את ילדיהם, אחים, בני-זוג, בני משפחה וחברים אשר מנסים להתמודד עם עוצמת הפגיעה ולשרוד. האטמוספרה הנוצרת במדינה הכוללת שירים, תשדירים מיוחדים, סיפורי זוועה לצד סיפורי גבורה, מציפה קשיים רגשיים ובעיות בלתי מעובדות אשר תובעות מענה.
בימים אלה, חלה עלייה בפניות לער"ן בתכנים הקשורים ליום הזיכרון: שכול אובדן וכאב. באופן מפתיע לכאורה, חלה גם עלייה בפניות בנושאים אישיים ובינאישיים, אשר נראים בלתי קשורים ליום זה. לעיתים מתמודדים בני-משפחות שכולות עם הקרוי "בעיות חיים" (קשרים עם בני-זוג, יחסים עם הילדים, קונפליקטים בעבודה וכדומה), אשר אין הם קושרים באופן מודע לטראומה או לאובדן שחוו. אולם, האובדן והשכול הינם בעלי השלכות מרחיקות לכת גם על בעיותיהם בהווה ורווחתם הנפשית.