ליהיא לפיד היא סופרת צעירה בעלת טור בעיתון פופולרי, שיצרה שני רבי-מכר ושני ספרי ילדים וזה עתה יצא לאור רב-המכר השלישי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, בשם "אני לא יכולה תמיד להיות נהדרת".
אם אספר עכשיו על החיים הפרטיים של ליהיא לפיד, יהיה זה רק המשך טבעי לכתיבה שלה עצמה, החולקת עם הקורא רגעים ותובנות מחייה הפרטיים, ומחיי האנשים הכי קרובים לה שהם גיבורי סיפוריה האישיים. את בעלה,
יאיר לפיד, היא מכנה בסיפורים "החזק" ואנחנו הקוראים יודעים כי החזק שלה הוא מי שהיה מגיש טלוויזיה, סופר ובעל טור, והיום שר האוצר החדש שלנו, האיש הכי מדובר בישראל הפוליטית, נצפה כבעל עתיד שבו השמיים הם הגבול.
החוזק של הסופרת הוא בחוש ההומור שלה, בכתיבה הסוחפת והמסקרנת וביכולתה לגרום לקורא (בעיקר לקוראת) הזדהות עמוקה עם הנושאים השנונים הזורמים בספר: נשים, ילדים, זוגיות, משפחה, תבונת השנים וניסיון החיים, חגים ישראלים וכל מיני מחשבות ואירועים של יום-יום, שמתאימים לכל הנשים בעולם.
מצילום לכתיבה
ליהיא לפיד, צלמת מקצועית שהבזיקה בעיתונות הישראלית כצלמת עיתונות ונשבתה בקסמי הכתיבה, נעה בערסל של המילים, מעבירה מחשבות למילים בעלות משמעות ומעניקה לקוראים תחושה של "אוי, בדיוק גם אני חשבתי על זה", או: "נכון, לא חשבתי על זה, מעניין...", כובשת את הקורא בלי ציניות אבל עם חוכמה, בלי רשעות אבל עם תבונה, מציגה את התובנות שהיא מפתחת לעצמה במהלך חייה ומשתמשת בהומור, לרכך את החבטות וסטירות-הלחי שאנו זוכים להן, לא מעט, במהלך הדרך.
הספר הוא אסופת טורים שהופיעו בעיתונות במשך עשר השנים האחרונות, סיפורים קטנים שדומים לאלפי סיפורים שקורים לנו, מתוארים מנקודת המבט הנשית האימהית, החברית, מבט של מתבונן חד-עין המשקיף על יחסים שבין אדם והוריו, אדם וילדיו, אדם ובן זוגו, אישה וחברתה, אישה וגילה, משקלה, הישרדותה וכל המניפולציות שעושה כל אחד ואחד בהתמודדות עם הסביבה.
אחד הטורים נקרא בשם "החיים של ההונגרי יפים חוץ מזה שהוא מסכן, התחתן עם פולנייה". הפולנייה, על כל הקלישאות, היא ליהיא לפיד עם הגנים המשפחתיים שלה, וההונגרי הוא יאיר לפיד שר האוצר של כולנו עם הגנים של האימא והסבא ההונגרים והאבא, טומי, שנולד ביוגוסלביה של פעם, אף הוא בעל גנים הונגריים הכוללים פפריקה ושמחת חיים. זה טור שמתאים לגברים ולנשים מכל העדות והלאומים לצרכי התפרצויות צחוק בלתי נשלטות.
הצהרת מרד
חיי הנישואין של מחברת הספר הם מאבק להצטיינות בכל תחום - כעקרת-בית מושלמת, אם השנה, אופנתית השנה והחטובה מבין החברות ועוד. הטור בשם "מגילת החרות הפרטית שלי" הוא מרד פמיניסטי מעודן על התפקחות האישה המושלמת שיודעת שלעולם לא תגיע לשלמות והיא מוותרת מראש על הצטיינות בתפקידים השונים לטובת חיים שקטים, עם שאיפה לשקט ואיזון נפשי (אם אפשר, עם שנת צהריים).
מטור לטור אנחנו מבינים כי למרות ההכרזות על שחרור ושוויון, ליהיא לפיד תהיה תמיד האישה, האם, הבת והחברה הטובה והמצחיקה ביותר שלא תנסה לייפות את הדברים אלא תראה תמיד את הטוב ואת הרע באיזון יחסי, תוך התמרדות קלה, קלה בלבד, בלי דגלי מהפך מונפים. לקרוא את "אני לא יכולה להיות תמיד נהדרת" הוא לקרוא מניפסט מפוקח ומפויס עם החיים שלנו כנשים של המאה ה-21, שחולמות עדיין להיות גם האישה הקטנה שנשענת, באורח קלאסי, על "החזק".