הפנייה בנושא זה אל תנועת 'נאמני תורה ועבודה' נעשתה כבר לפני כמה שנים. בעקבות כך ביקשו אנשי העמותה מהרבנות הראשית לקבל מידע אודות ה'מסלול הירוק', אך מאמציהם לא נשאו פרי. בחודש נובמבר האחרון, בהתקרב מועד הבחירות לכנסת כמו גם מועד סיום תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים (בטרם הוארכה כהונתם על-ידי הממשלה החדשה), גבר חששם של אנשי התנועה כי ייעשה שימוש בדרך הקיצור - שלא לומר המחטף – לצורך קבלת תעודות כשירות לכהן ברבנות עבור המקורבים, ולכן עתרה התנועה לבג"ץ. בכתב העתירה דורשת התנועה את התייחסותה של הרבנות הראשית לשלוש שאלות: ראשית, מדוע לא ייקבעו תבחינים אחידים, גלויים, ברורים ושוויוניים למתן כשירות לרב שלא ניגש לבחינות ההסמכה בכתב. שנית, מדוע אין הרבנות מפרסמת את אמות המידה שלה להסמכה במסלול המקוצר, ולבסוף ביקשה התנועה לדעת מדוע לא יעמיד הגוף הדתי הבכיר במדינה לרשות הציבור את שמות כל הרבנים שקיבלו משנת 1983 ועד היום תעודת כושר לרב עיר ללא שניגשו לבחינות בכתב. "כל הסיפור התחיל כשקיבלנו פניות מגורמים שונים על מה שקורה בשטח", אומר שמואל שטח, מנכ"ל 'נאמני תורה ועבודה', "המקרה הבולט לדעתי היה באור-עקיבא, והוא קשור במועמדותו של חיים סאסי, רב ציוני דתי, למשרת רב עיר. והנה הרב סאסי ראה לפתע כי מתחרה נגדו אדם שכלל לא ידוע כתלמיד חכם אלא כשדרן רדיו, ומתברר שיש לו כושר לרב עיר כי "סידרו לו". פנינו לרבנות הראשית בעניין המסלול המקוצר כבר לפני למעלה משנתיים, ושמענו על סיפורים דומים במקומות אחרים. לא קיבלנו מענה לפניותינו, אף לא לאחר שפנינו באמצעות אליה בא-כוחנו. "אני יכול להבין את הרעיון שעומד בבסיס האפשרות למתן כושר לרב עיר כשמדובר באדם משכמו ומעלה שהוא גדול בתורה ותלמיד חכם מובהק, אשר על כן יהיה זכאי לקבל הסמכה ללא מבחנים, אך זהו הליך שצריך להיות שמור לגדולי דור. הבעיה היא שמדובר באנשים שכלל אינם תלמידי חכמים אלא עסקנים ומקושרים, וזה לא ראוי. ביקשנו לקבל רשימה של רבנים שהוסמכו בדרך העוקפת הזו, כי מדובר בביזוי של מוסד הרבנות ובפתח נוראי לכל מיני שחיתויות. באופן רשמי לא קיבלנו תשובות מהרבנות". העמותה עתרה לבג"ץ באמצעות בא-כוחה, ד"ר אביעד הכהן, דקן מכללת 'שערי משפט'. המשיבים בעתירה הם מועצת הרבנות הראשית לישראל, ראש מחלקת הבחינות ברבנות הראשית ושני הרבנים הראשיים לישראל, אשר הסכמתם היא תנאי הכרחי לקבלת תעודת כושר לרב עיר ללא בחינה בכתב.

חשוב לציין כי השיטה המכונה בעתירה "דרך עוקפת" חוקית לגמרי. בחוק נקבע כי במקרים מסוימים ניתן לחרוג מן הכלל המחייב עמידה בבחינות בכתב בשביל לקבל כושר לרב עיר: בסעיף 5(ב) לתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר) תשס"ז-2007 נאמר כי אם "השתכנעה מועצת הרבנות הראשית כי אדם הוא תלמיד חכם מובהק, הבקי, בין השאר, בכל פרטי ההלכות הנוגעות למילוי תפקיד רב עיר, רשאית היא לפוטרו מן הבחינות האמורות בתקנת משנה (א)(2), ובלבד שבין המצביעים בעד הפטור היו הרבנים הראשיים לישראל". טענת 'נאמני תורה ועבודה' היא כי מסלול זה - למרות שהוא חוקי - פתוח גם בפני מבקשים המקורבים לצלחת אשר קיים ספק רב אם הם כשירים לכהן כרבני ערים. בידי התנועה מידע על רב שזכה בדרך זו בתעודת הכושר, וזאת למרות שנכשל בבחינות שבכתב. קשה להבין כיצד מי שנכשל בבחינות שבכתב הינו תלמיד חכם מובהק, כנדרש בחוק. בעתירה נכתב כי סעיף חוק זה לוקה באפליה: בעוד שאדם מן השורה נאלץ לעבור את המסלול המפרך של בחינות בכתב לאחר לימוד מעמיק, אותם "יחידי סגולה" זוכים בתעודה הנכספת במסלול עוקף ונוח אשר הינו קצר בהרבה. בשביל הללו, כך לפי מידע שהגיע לידי 'נאמני תורה ועבודה', ההליך לוקח לעתים שבועות או חודשים ספורים בלבד עד לקבלת הסמיכה. לאפליה זו משמעות כלכלית לא קטנה, שכן תעודת הכושר הינה תנאי בסיסי לקבלה למשרות שונות בשירות המדינה ולעתים אף מחוצה לה, וכן להטבות שכר שונות. טענה נוספת שעולה בעתירה היא כי שיעור ההצלחה בהליך המקוצר עומד על 100 אחוזים או קרוב לכך, בעוד שבבחינות בכתב ישנם נכשלים לא מעטים. ממילא מתעורר החשד שזהו הליך למראית עין בלבד, הבא להכשיר את הבאים בשעריו - למרות שההליך המקוצר עצמו אינו יכול להיות שוויוני לכול, מעצם טבעו של מבחן בעל פה. באשר לדרישה לקבלת שמות הרבנים שקיבלו תעודת כושר לרב עיר ללא בחינות בכתב משנת 1983, טענה העמותה כי הדבר נחוץ לצורך ביקורת ראויה על ההליך כולו. סירוב הרבנות הראשית לבקשה, לדברי התנועה, מנוגד לסדרי מנהל תקינים ולעקרונות חופש המידע ועל כן הוא פוגע באמון הציבור.

בעקבות הגשת העתירה הוציא בג"ץ צו ביניים המורה על הפסקת מתן הסמכות בהליך המקוצר, ובו נאמר: "לא יעניקו המשיבים פטור מעמידה בבחינות לצורך כהונה ברבנות בכלל, וברבנות עיר בפרט, עד להכרעה בעתירה גופא". עוד קבע בג"ץ כי "המשיבים מתבקשים לעדכן את בית משפט זה ואת העותרים עם פרסומו של הנוהל החדש למתן תעודות כושר לרבנות". עו"ד ירון קטן, היועץ המשפטי לרבנות הראשית ובעל תעודת 'יורה יורה', אשר עמד בשש הבחינות בעצמו, הנחה את הרבנות לגבש נוהל חדש למתן תעודות כושר. מצו הביניים עולה כי הנחיה זו ניתנה בתיאום עם הפרקליטות, והנוהל החדש יובא לאישור הרבנות הראשית ולאחר מכן יוצג בפני בג"ץ והעותרים. "יצאה הנחיה בעניין מתן תעודות כושר בהתאם להחלטת בג"ץ, שלפיה ניתן לתת תעודות כושר רק למי שעבר את מלוא המבחנים בהתאם לרמת הכושר הנדרש - כלומר, רב עיר יידרש ל-12 בחינות, רב אזורי לתשע בחינות ורב מושב או רב שכונה לשש בחינות", אומר עו"ד קטן. "תקנות אלה אינן מבטלות את מסלול הפטור, שעדיין מופיע בתקנות ואשר מושעה כעת באופן זמני בלבד. במקביל נעשית עבודה בשיתוף עם משרד המשפטים, שמטרתה לגבש אמות מידה מסודרות להענקת פטור מבחינות. לאחר שיגובשו הנהלים וייכנסו לתוקף, תיפתח שוב אפשרות זו לתלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, שיוכלו לקבל כושר לרבנות מבלי לגשת לבחינות". נכון להיום, ארבעה חודשים לאחר מתן צו הביניים, עדיין אין נוהל כזה. עו"ד קטן מתאר את הרקע להיווצרות ה"מסלול העוקף": "במסורת היהודית תלמיד מוסמך מפי רבו, ובמשך אלפי שנים לא היה מוסד מסודר של בחינות הסמכה לרבנות. מי שרשאי להסמיך היום היא מועצת הרבנות הראשית, והבחינות משמשות ככלי עזר לרבני המועצה לקבוע מי ראוי לסמיכה. אם יש תלמיד חכם גדול שהמועצה מכירה בו כראוי לסמיכה, ניתן לסמוך אותו גם ללא בחינות. "אגב, תקנות הסמיכה עברו שינויים והתאמות לאורך השנים. כך לדוגמה, עד לשנת 2007 לא הייתה דרישה שהבחינות יהיו בכתב, ורק בשנת 2007 נוספה דרישה זו. כפי שנמסר לי, בשנים האחרונות ממעטים אנשים לפנות אל המועצה בבקשה לפטור מבחינות, והמועצה ממעטת לתת פטורים אלו". גם זיו מאור, דובר הרבנות הראשית, מאשר כי "הרבנים הראשיים הנוכחיים השתמשו במשורה ובזהירות בסמכותם לאשר רבני שכונות. בסמכות המועצה להסמיך את המינויים האחרים ללא בחינות, אבל אישורים כאלה ניתנו מפעם לפעם. מאז כניסתו של צו הביניים לתוקף אין דבר כזה בכלל". ובכל זאת, יש כאלה שלא קונים את ההסברים של הרבנות. "השקיפות היא עיקרון חשוב בכל מערכת, קל וחומר כאשר מדובר ברב, שצריך לזכות לאמון הציבור", אומר ד"ר אביעד הכהן. "בנוסף, ראוי שחברי הגוף שבוחר את רבני הערים ידעו מי מבין המועמדים זכה בכשירות לכהן כרב עיר בדין, לאחר שעמד בהצלחה במערכת הבחינות הקשה, ומי זכה בכושר רק בזכות קשריו או בשל עמידתו במבחן על פה".

"הרבנות הראשית פועלת בשקיפות", טוען עו"ד ירון קטן. "עו"ד הכהן נענה שלושה שבועות אחרי שפנה אליי, אולם את רשימת הרבנים שביקש הוא לא קיבל".

מדוע?

"חוק חופש המידע מאפשר לרשות שלא למסור מידע שהטיפול בו מצריך הקצאת משאבים בלתי-סבירה (סע' 8(1) לחוק), מידע שנוצר לפני יותר משבע שנים ואשר איתורו כרוך בקושי של ממש (8(2)) או מידע הפוגע בצד שלישי (סעיף 13 לחוק). המידע שביקש עו"ד הכהן עונה על שלוש הגדרות אלו". תושבתו של קטן מעוררת תמיהה. אם אכן השימוש בסמכות להעניק כושר לרבנות היה במשורה ובזהירות כפי שהצהירה הרבנות, כיצד מציאת הרבנים שהוסמכו בצורה שכזו מצריכה הקצאת משאבים שאינה סבירה? עו"ד קטן מבהיר: "מערכת המידע של מחלקת הבחינות ברבנות הראשית ממוחשבת החל משנת 2000, והעמל הדרוש למיון התיקים לפי אמות המידה שאותן דרש עו"ד הכהן אינו סביר. העברת המידע תפגע גם בבעלי התעודות מסיבות מובנות. יחד עם זאת נאמר לעו"ד הכהן כי אם יבקש מידע אודות נתוני ההסמכה של רב מסוים תטופל בקשתו לפי חוק חופש המידע, אולם לא ניתן למסור רשימה גורפת כפי שביקש".

ומה באשר למינויים עתידיים של רבנים שהוסמכו בדרך שכעת אינה לגיטימית?

"אין כל כוונה לשלול כושר ממי שמחזיק כדין בתעודה. קביעה זו נשענת גם על ההלכה וגם על הדין: מצד ההלכה אין בית דין מדקדק אחר בית דין אחר, ואם מועצת הרבנות הראשית הנוכחית מצאה לנכון להחמיר את הדרישות לקבלת כושר אין משמעות הדבר שהיא מערערת אחר תוקף ההסמכה של מי שהוסמך על-ידי מועצות קודמות - גם אם הדרישות היו מקלות יותר; כלל ידוע הוא מצד הדין האזרחי שאין מחוקקים למפרע. במשפט קיימת גם חזקת התקינות המנהלית, שלפיה עד שלא יוכח אחרת רשויות פועלות כדין והחלטותיהן תקפות". על אותה שאלה עונה גם ד"ר אביעד הכהן, אשר נדרש גם להסביר אם מרשתו תפעל למנוע מינויים עתידיים של רבנים שהוסמכו בשיטה זו. "לטעמנו, חברי הגוף הבוחר רב עיר או רב ראשי חייבים לקחת בחשבון במניין שיקוליהם בהעדפת מועמד זה או אחר את הדרך שבה זכה זה לקבלת כושר רב עיר, ולהעניק עדיפות ברורה למי שזכה בו בזכות, עקב עמידתו בבחינות, על פני מי שזכה בו עקב "פרוטקציה" במסלול המקוצר", משיב ד"ר הכהן. "השימוש בדרך זו צריך להיעשות רק במקרה שאיש אינו חולק על גדולתו בתורה של הרב המתמודד, וגם אז ראוי לטעמנו שאותו רב יעמוד בבחינות בכתב. רק אם קיימות נסיבות אובייקטיביות המונעות זאת ממנו (למשל, גילו המופלג, שלא יאפשר לו להשלים את כל הבחינות בטרם יעבור את גיל הכשירות לכהונה – י"פ), ניתן לאפשר לו זאת".

נכון למועד כתיבת שורות אלה טרם גובשו נהלים חדשים וטרם התקיים דיון נוסף בבג"ץ, ככל הנראה בגלל חילופי גברי במשרדים השונים בעקבות הבחירות והקמת הממשלה החדשה. אף על-פי כן, דובר הרבנות הראשית כבר יוצא למתקפה על תנועת 'נאמני תורה ועבודה': "כשהיועץ המשפטי לרבנות הראשית הציג את ההוראה של צו הביניים בפני הרבנות הייתה תחושת הקלה. סוף-סוף נוכל להתנהל בצורה תקינה וייחסכו מאיתנו כל מיני לחצים. "אבל צריך להבין דבר חשוב: תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ממומנת על-ידי 'הקרן החדשה לישראל'. אני מכיר את הניסיון שלהם להתנער מכך בתואנה שמדובר רק בתרומה צדדית, אבל מדובר בתרומה הגדולה ביותר שהם קיבלו ב-2011. "'הקרן החדשה לישראל' היא ארגון ששם לעצמו מטרה לטשטש את זהותה היהודית של מדינת ישראל. בכך תחמה הקרן לעצמה, ולארגונים הפועלים מטעמה כמו 'נאמני תורה ועבודה', זירת שיח שבה הרבנות הראשית לישראל לא יכולה לקחת חלק. תנועת 'נאמני תורה ועבודה' מסבה נזק, ומשרתת בסופו של דבר אנשים שרוצים להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה". שמואל שטח, מנכ"ל התנועה, מגיב להאשמות: "'נאמני תורה ועבודה' היא תנועה עצמאית המייצגת אלפי חברות וחברים יראי שמיים, הנאבקים למניעת התפוררות מוסדות הדת במדינת ישראל - התפוררות שהיא תוצאה ישירה ומצערת של אופייה והתנהלותה של הרבנות הראשית דהיום. תגובת הרבנות איננה עניינית, והיא משקפת, למרבה הצער, טמינת ראש בחול וניסיון להתחמקות. "לגבי הקרן החדשה: אנו שמחים שכסף מהקרן עושה את דרכו למטרות נכונות, והדברים שקופים ומפורטים באתר התנועה. העיסוק בנושא לא רלוונטי, ואינו אלא ניסיון לא מכובד להסיט את הדיון. כדאי שדובר הרבנות החדש יפנים את העובדה כי אין זה תפקידו ליצור "ספינים", והוא אינו מדברר חצר רבנית אלא גוף ממלכתי אשר מחויב ליושרה, לחוק ולכללי המנהל הציבורי. מעבר לכך, אנו מזכירים לו שכדאי שיהיה מחויב גם להרבות את אהבת ישראל".