משבר עמוק פוקד בימים אלה את כת ה"אימן" בארץ, כשמבין רבבות חסידיה נותרו רק כ-500 חברים פעילים.
למעלה מ-30 שנה הצליחה אותה כת מסתורית לצרף לשורותיה מאמינים מכל קצווי המדינה - רובם בעלי מקצועות חופשיים, בעלי השכלה תיכונית ומעלה. אלה שירתו נאמנה את ה"גורו" האנגלי שלה, שכבר אינו בחיים - מייסד ה"אימן" ריימונד ארמין, שנודע יותר בקרב מאמיניו בכינויו "ליאו". זהו ה"גורו" שהחל את דרכו כסוכן-מכירות של אנציקלופדיה בריטניקה ושהוכרז במרוצת הזמן בארצו כפושט-רגל. את מקור-לחמו הוא נאלץ אז למצוא כנהג, אלא שלא לאורך זמן.
אף שהקוריקולום שלו לא העיד אי פעם על הצלחה יתרה, הצליח האיש, בכל זאת, לרכוש את אמונם של רבבות מאמינים בעולם הרחב. היה זה עם הקמתה של כנסייה אנגלית בראשותו, שהפכה במשך הזמן לבית מדרשו של ה"גורו".
לארץ הגיע ה"אימן" בשנת 1977, באמצעות שליחיו של "ליאו", רפי אייל וארז גרינבוים - שני ישראלים ששתו בלונדון בצמא את דבר-אדונם ושהפכו במרוצת הזמן למייסדי ה"אימן" בישראל. השניים, שהוסמכו כ"אשרים" (מדריכים-מנהיגים) בכת, סחפו אחריהם, בין היתר, את מתיו - שליחו של ה"גורו" בארץ הקודש. למעשה, היה זה מתיו שניהל את הכת בארץ ממקום-מושבה בעבר בשכונת מורשה ברמת השרון.
ברבות הזמן נעלם מהנוף הישראלי "יבוא" נוסף של ה"אימן" מאנגליה, בדמותו של מי שכונה "ארט" ושכיהן אף הוא כ"אשר" בכיר, שהנחה בעצמו קבוצות-מאמינים רבות בישראל. עד מהרה התפשטה הכת על פני ישובים רבים בארץ ורכשה לשורותיה חברים קבועים ומצטרפים זמניים.
רב הנסתר
בהבדל מכתות אחרות במדינה יצא לפניה שמה של ה"אימן" ככת חריגה מכתות אחרות תודות למסתורין הרב שאפף את שורותיה. חרף פעילותה הבולטת ולמרות היותה במשך שנים סניף מרכזי של הכת העולמית, לא נמצא עד עצם היום מידע די-צורכו, העשוי לשפוך אור על זהותה, מטרותיה ודרכי-פעולתה. דובריה, מכל מקום, מתעקשים לכנותה כקבוצה העוסקת בלימוד ובמחקר של תחומים מגוונים לצורך, מה שהם מכנים, "יישום של פיתוח הפוטנציאל האישי והאנושי".
אלא שכל זה מתגלה, מן הסתם, כעורבא-פרח. אין כמו כת האימן שנוהגת לטפח פולחן-אישיות של מנהיגה, ליאו, שנפטר לפני כעשר שנים ושאת מקומו לא תפסה מאז, ככל הידוע, שום דמות דומיננטית. לאחר נטישה המונית של חברי הכת לשעבר, מצטמצמת כיום פעילותה של הכת בארץ בעיקר בקיבוץ מעלה צביה שבגליל התחתון, בהנהגתו של דני דוידי, כשעם חסידי ה"אימן" נותרו, בין היתר, גם טייסים, יוצאי השייטת וסיירת מטכ"ל.
כמו בעבר הטוב שלהם, מקפידים חברי הכת, המפולגים ביניהם, להציג את עצמם בכינויים, המשמשים אותם במקום שמותיהם המקוריים. אלה נועדו לבטא את שינוי אישיותם והינתקותם מן המציאות הקודמת, טרם הכת. פגישותיהם ופעילויותיהם נערכות כשהם לבושים בבגדים לבנים וכשהם מעלים קטורת בטקס. עד כדי כך חוגגת אצלם הסודיות שאין הם מתירים כניסה חופשית לזרים.
כך או אחרת, רב הנסתר על הנגלה אף בכתבי האימן עצמם והכל מתנהל בהם ברמזים. חברי הכת נדרשים, במופרש, לנטוש את השקפותיהם הישנות ולשנות את סדר החשיבה שלהם - הכל כדי לאמץ את הדוקטרינה החדשה וה"משחררת".
וכמו בכתות אחרות נדרשים גם חברי ה"אימן" לממן את פעילות הכת שלהם בדמי-חבר קבועים, כשמלבד גבייתם מתבססות הכנסותיה על מבצעי-התרמה, הנערכים בה מפעם לפעם.