לאחר עמידה בתורים הארוכים בכניסה לתערוכה בגדול המוזיאונים בעולם לעיצוב ואמנות, ויקטוריה ואלברט, או בקיצור V&A - נכנסים להלם. אולמות התערוכה מובילים האחד אל משנהו ברצף מתמשך, בעיצוב מהמם המשלב אורות, מוזיקה של הזמר שהפך לאגדה כבר בהיותו בן עשרים ומשהו, פסלים בדמותו העטויים בתלבושות הססגוניות והדמיוניות שעיצבו לו יחד עמו גדולי המעצבים בעולם, בתנוחות שונות, כשברקע מושמעים שיריו, מוקרנים סרטים מהופעותיו, והתערוכה כולה היא כעין מקדש למי שהביא למוזיקה הבריטית כבוד בעולם כולו, תוך שהפך את עצמו לנושא יצירתו. הוא פשוט יצר את עצמו במו ידיו. לא אשכח, כשחזרתי פעם מלונדון עם תקליט של דייוויד בואי, כשבארץ עדיין לא נודע כלל, והשמעתיו לאחי, חובב המוזיקה המושבע, אמר לי אחי: מה פתאום השתגעת לקנות כזה תקליט עלוב? ברבות השנים הוא שינה את דעתו, אבל אני, נדלקתי מיד, וקלטתי את המשהו הכה מיוחד שיש בזמר הזה. ואם להתוודות על האמת, כששמעתי שוב את המוזיקה שלו בתוך חללי התערוכה - נסחפתי עוד יותר. המוזיקה שלו - לא רק שלא התיישנה, אלא קיבלה טעם וצבע נוספים עם הזמן. וכעת, לרגל צאת תקליטו החדש מזה 10 שנים - תקליט המסכם את כל יצירותיו המשובחות ביותר - החליט המוזיאון המרתק הזה להציג את כל השתקפויות יצירתו ודמותו בתערוכה הזו, שסוחפת המונים אליה. עיצוב התערוכה מהמם ויצירתי ושונה מכל מה שאתם מתארים לכם, וככל שאתם ממשיכים ועוברים לחלק הבא, אתם מרותקים יותר, וכשמגיעים לסוף התערוכה, הלב נצבט שזה נגמר. מיד עם תקליטו הראשון בסוף שנות הששים נזרק לתהילה. אך התקליט והמופע שעשוהו כה ענק היו "עליתו ונפילתו של זיגי סטארדאסט", שהיה לאלתר-אגו שלו. ומאז - היה למחדש בתחומו. התערוכה ממחישה את המקורות להשפעה על יצירתו - הסוריאליזם, התיאטרון הברכטיאני, המימיקה האוונגרדית ועד למחזמרים של הוסט-אנד ומופעי הקבוקי היפני. כך גם על תהליכי היצירה המגוונים שהוא עבר, ואיך המוזיקה ואישיותו המיוחדת השפיעו על אחרים. המבקרים בתערוכה יכולים לצפות בחמש מהופעותיו, כולל שירו הנודע "ג'ין ג'יני", כתבי יד מקוריים של שיריו בכתב יפהפה וברור, יומנים, פתקים עליהם היה רושם את כל תכנון עיצוב המופעים, מתי לשלב ידיים וכו'. מה שכה חשוב להבנת אישיותו היא גאוניותו לצרף אליו את טובי היוצרים מכל תחום, כמו למשל את הצלם הנודע כריס רוק, שהפך לצלם הקבוע שהתלווה אליו במסעותיו ותיעד אותם. הוא נמנע מלטוס, ובמסע הופעותיו בארה"ב, נסע ברכבות, ותפריטו, לעדות כריס רוק, היה מבוסס על חלב וקוקאין. דמותו הצנומה, עליה הוסיף את נעלי הפלטפורמה המגביהות, פניו החזקים והיפים, מבט עיניו הכחולות החודר והמרשים, בצירוף כל האיפורים, התלבושות, והדמויות אותן מילא ועמן התמזג - הם שבנו את האגדה שחיה עד היום. עיצובי ימאמוטו היפני שעוצבו במיוחד עבורו - מהווים יצירות מופת מהפכניות. את הרטרוספקטיבה של יאמאמוטו ב V&A לפני שנתיים אי-אפשר לשכוח. דייויד בואי צץ בסוף שנות הששים, כשהאנשים היו מיואשים, וחשבו שקץ העולם קרב, פשוט איבדו אמון בכל. ובואי, עם ההופעה האנדרוגינית שלו, טלטל אותם לגמרי. מילות שיריו שחיבר היו מלאות קסם, אך מעל לכל - הוא גדול הפרפורמים בעל הופעה דרמטית מאין כמותה, כמו שיריו. התערוכה תוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט עד ה 11 לאוגוסט 2013.