העיר ירושלים על נופיה, אתריה, סמטאותיה וכל המקומות המיוחדים בה, והמייחדים אותה משאר ערי ישראל, היא מופלאה ומפליאה במשך מאות ואלפי שנה. הפעם נפתחו בירושלים במוזיאון מגדל דוד שתי תערוכות בהשראתה. האחת נקראת: "קצה חוט", והאחרת - "חפץ חשוד".
בתערוכת "קצה חוט" עיצבו עשר מעצבות ישראליות בגדים בהשראת דמויות נשיות, כריזמטיות, חזקות, שחיו בירושלים והיו לסמלי תרבות, שפה, פוליטיקה וחברה. כמו נשים רבות, עניין אותן ייצוג דמותן החיצונית, כמו-כן הן טרחו וחשבו על ארון הבגדים שלהן כעל כרטיס ביקור חשוב ביותר.
הדמויות משתלבות גם באתרי ירושלים השונים ובנופיה, והן מצולמות על-ידי אוצרת התערוכה תמר קרוון. תמר שילבה את הדמות שבהשראתה עיצבו המעצבות בגדים, באתרים אותנטיים בהם חייתה. מופיעות שם הלני המלכה. המולבשת היא קרן מור השחקנית, המעצבת תמר פרימק. המשוררת הגרמנייה אלזה לסקר שילר, שעלתה מברלין, מיוצגת בדגם של המעצבת אלמביקה, את השמלה בעלת המוטיבים המוסיקליים (כידוע, כתבה שילר את "פסנתרי הכחול", שתורגם בידי המשורר נתן זך).
לובשת דמות ספרותית אחרת שגם גרה בירושלים, היא צרויה שלו. מלכת שבא, שבאה לבקר את המלך שלמה בירושלים, ולעמוד על חוכמתו הרבה, אף היא בין הדמיות המוצגות בתערוכה. עיצבה: דינה גלס לאסתר רדא. ראיתי גם את רחל בן-צבי, ואף את חמדה בן-יהודה.
הקונספט של התערוכה מעניין, גם החיבורים עם אתרי ירושלים יפים מאוד. אם כי הביצועים האמנותיים, עיצוב הדגמים על-ידי המעצבות הישראליות קצת מאכזב. חבל שכריסטיאן דלקרואה או ג'ון גליאנו הם לא משלנו.
גם התערוכה השנייה, המתמקדת בעיצוב המוצר, בהשראת המיתוסים של העיר והסמלים המוכרים שלה במשך השנים, לא ממש הסעירו את דמיוני. אפשר לומר שהחפצים שנבחרו לתערוכה זאת כשמם כן הם - חשודים בעיני, שלא מספיק דמיון ויצירה הושקעו בהם - וחבל. בסך-הכל יש לנו אמנים מוכשרים, צריך יותר לברור!