מזה שבוע שטורקיה סוערת. עשרות אלפי מפגינים פרצו לרחובות של קרוב ל-100 ערים ברחבי המדינה במחאה קולנית בוטה נגד ראש הממשלה, רג'פ טייפ
ארדואן. כמה אנשים נהרגו, כ-1500 נפצעו וכ-2000 נעצרו. המחאות שעלו מהרחובות של טורקיה הזכירו לצופים את ההפגנות ההמוניות של ינואר 2011 בתוניס שהביאו לבריחת נשיאה זיין אלעאבדין בן עלי ובכיכר אלתחריר בקהיר שבעקבותיהן הודח חוסני מובארכּ, כמו גם את ההפגנות שהחלו את מה שכונה אז "אביב ערבי" בלוב, בתימן, בבחריין ובסוריה. לכן השאלה העולה מאליה היא אם הגיע גם תורה של החברה בטורקיה להיפטר מראש הממשלה ארדואן ואולי גם לסלק מהשלטון את "מפלגת הצדק והפיתוח" הדתית, השולטת במדינה מאז 2002 מבלי שתזדקק לקואליציה עם מפלגות אחרות.
ככל הנראה לא נשקפת סכנה מידית לשלטון ארדואן ומפלגתו, וזאת בשל כמה סיבות:
הסיבה הראשונה והעיקרית היא שאחרי ככלות הכל טורקיה היא מדינה דמוקרטית, גם אם הדמוקרטיה שלה אינה מושלמת, ובמדינה דמוקרטית ראש ממשלה מוחלף באמצעות בחירות, לא הפגנות. פרט למיעוט הכורדי, העם הטורקי על כל מגזריו רואה במדינה את מדינתו, והמערכת השלטונית נחשבת לגיטימית, למרות שיש ביקורת רבה על אופן תפקודה. העם אינו מעוניין בחיסול גורף של המערכת השלטונית, אלא בשיפור תפקודה ובתיקון הכיוון שאליה היא חותרת להביא את החברה בטורקיה. הסיסמאות הנשמעות בהפגנות מביעות את זעם המפגינים כלפי התנהגותו של ארדואן וכלפי אישיותו הנמצאת במוקד ההפגנות. באחד השלטים שהתנוססו בהן מצויר ארדואן מול היטלר, שניהם מצדיעים במועל יד, וכדי להסיר ספקות, גם נכתב: ארדואן = היטלר.
הסיבה השנייה היא קיומו של רצון אמיתי מצד השלטון להוריד את הלהבות. לכן במרבית ימי ההפגנות ובמרבית המקומות לא נראו שוטרים בקרבת המפגינים, במטרה להקטין עד למינימום את החיכוך בינם לבין נושאי תפקיד רשמי וכן את הסיכוי שאנשים ייפגעו. ואומנם, עד עתה דווח על מספר הרוגים קטן יחסית - מאות פצועים ועל כאלף עצורים - בהשוואה למצרים או למדינות ערביות שבהן פגע "האביב הערבי".
הסיבה השלישית לכך שיש לשער כי ארדואן יישאר בשלטון היא שהוא יכול, אם רק ירצה, להוציא לרחובות הפגנות מיליונים של טורקים התומכים בו ובאופן תפקודו. תומכיו ומתנגדיו יודעים היטב שבמהלך 11 השנים האחרונות הוא הוביל את טורקיה למעמד של מעצמה כלכלית, ודאי מול אירופה שסטרה על פניו כשסירבה לצרף אותו ואת טורקיה לאיחוד האירופי. הוא, האיסלאמיסט, נפגע מאוד מן הסירוב, שכן הסיבה האמיתית לאי-קבלת טורקיה לאיחוד היא שמדובר במדינה איסלאמית, ואירופה אינה מעוניינת לצרף אליה 80 מיליון מוסלמים. מאז תחילת המשבר הכלכלי ב-2008, מחייך ארדואן מול אירופה, כל הדרך לבנק. אילו הייתה טורקיה חברה באיחוד, היה עליה לתמוך בין היתר גם ביון, ואין דבר שהטורקים מעוניינים בו פחות.
רק לשם ההשוואה: בטורקיה התמ"ג לנפש הוא כ-14,000 דולר לשנה, ואילו במצרים הוא כ-6000 - פחות ממחצית. הפערים במצרים הרבה יותר גדולים מבטורקיה, ובעוד שבמצרים יש מיליוני אנשים החיים על 2 דולר ליום, בטורקיה ההצלחה הכלכלית חלחלה היטב אל שכבות אוכלוסיה רבות. אומנם גם בטורקיה יש כיסי עוני, אבל שלא כמו במצרים, אין מדובר במסה קריטית ובחומרה המספיקות להוציא לרחובות מיליונים שהרעב והעוני הוא המניע שלהם להפגין נגד השלטון.