חזרתי נלהב מביקור בן שבוע במדינה הקטנה בקצה הים האדריאטי, ממש מול איטליה, מונטנגרו.
"הם לא מוסלמים?" - קידמו אותי בהבעה של מיאוס. "לא, הם דווקא נוצרים אורתודוקסים", הסברתי כמתנצל. בעצם, מה יש להתנצל? ארץ יפת נוף, מסבירת פנים, מקבלת אורחים והביקור בה עשוי להסתכם בפרוטות.
לפני כשבוע יצאתי עם אלי, חברי, לחופשה קצרה, לראות את קציה של אירופה לפני שהתיירים מציפים אותה. נוחתים בדוברובניק, בפינת קרואטיה ומשם במכונית שכורה, תוך עשרים דקות אנחנו מגיעים אל תחנת המכס בגבול. כאן צריך סבלנות, כי הקצב של המקום שונה מאד מאד מן הקצב הישראלי. טוב שלקחנו ספרים ויכולנו לשבת לקרוא כחצי שעה בתור המכוניות שמשתרך לפני הבקתה של המוכסים (שלא טרחו לחפש אצלנו דבר...). אבל אחר כך מתחילים בדרך היפהפיה של הרים ירוקים, בתים קטנים ומפרצים נהדרים. כל מה שמונטנגרו הבטיחה.
ארץ קטנה (700 אלף תושבים בסך-הכל) ובה מעט אתרים, שכל תייר עובר והעיקר - הנופים: הרים שגיאים, ערוצי תהום עם מים זורמים בשצף וגם כמה ערים עתיקות, שנשמרו היטב, נקיות ומצוחצחות. כאשר היינו בקוטור, האצורה בחומה, יכולנו לקנא ולהתפעל. מה אפשר היה לעשות, ביפו או עכו, לדוגמה. וזאת לא הדוגמה היחידה שאנחנו יכולים לקחת מן הפנינה הקטנה באירופה.
לא אתרי בילוי ובידור מצאנו במונטנגרו. לא בניה מודרנית מרהיבה. להפך, בניגוד לערים העתיקות, החדשות נראות כאילו נרדמו בשנות הארבעים. כשהגענו לשדרות במרכז צ'טנייה, העיר שהייתה בירת המדינה, התגובה הראשונה היתה: כמו במטולה של פעם... בתים חד-קומתיים, בנויי אבן בחלקם, ומנומנמים.
בעיר הבירה, פּודגוריצה, מצאנו שכונות, שהתואר סלאמס מתאים לקירות הטיח השחור שלהן. בעיירה ז'בליאק בנו לפני פחות מעשר שנים מרכז תרבות ובית עירייה חדש והמבנה המאד מודרני נראה כאילו צריך לקלף את הקירות החיצוניים ולטייח אותו מחדש.
אבל לא בשביל זה באנו. כי כאשר יוצאים מז'בליאק לשמורת הטבע דורמיטור, אל האגם השחור שמקיפים אותו הרים ענקיים תלולים, מכוסי שלג - המראה מפעים. מכאן הנסיעה לא ארוכה בין יערות צפופים אל שמורת ביוגרדסקה-גורה, שמצפון מזרח לעיירה קולאשין וגם כאן המראה מרהיב של הרים, עצים ואגם.
דרך ארוכה עשינו בכביש הארוך והמתפתל מאד לאורך נהר טרה, באחד הקניונים העמוקים ביותר באירופה. ההרים נישאים במצוקי ענק תלולים משני עברי הנהר ומכוסים ביערות מגוונים. ישבנו בבית הקפה, שכמוהו צמוד לכל אתר נוף וראינו קבוצת דוברי עברית, שקולניותם הייתה ניגוד מוחלט לשלווה הרבה שמשרים המקומיים. הם התכנסו לאוטובוס ואני נכנסתי לשלם למלצר. בעודי מדבר איתו, ניגשה גברת אחת ובלי להסס ולהרהר, פתחה בדו-שיח צפוף איתו.
"את בוודאי מישראל", אמרתי.
"איך אתה יודע?" - שאלה, אולי בתמימות.
"רק ישראלי יכול להתפרץ ככה לשיחה של אנשים אחרים", אמרתי.
הייתה זו המחשה לפער בין החופשה, הרוגע והנוף ובין החזרה שהייתה במטוס של מוחאי הכפיים בנחיתה.
נראה לי שאני חייב הסבר לגבי המחיר הנמוך של הטיול - פחות מ-850 דולר לאדם לשבוע.
טיסה למונטנגרו עולה קרוב ל-500 דולר לנוסע. בדיקה באתרי גוגל הניבה כרטיסים במחיר של 293 דולר לאיש. המשך הבדיקה הניב מכונית (סוג A מספיקה לנו) במחיר של 180 יורו לשניים ועוד "קנס" של 24 יורו בעד כניסה למונטנגרו.
נשאר רק לשלם בעד הדלק (99 יורו) וכמובן לינה ואוכל. צימר מקומי עולה כאן בין 25 יורו לארבעים. חדרים חדשים, ציוד נעים לשינה, בחלקם מטבחון מצוייד בקומקום לקפה/תה. לא, ג'קוזי אין כאן...
ולבסוף, ידידי ואני איננו חובבי מסעדות. אנחנו מצטיידים בסופרמרקט באוכל שמשביע אותנו. המחירים - בהתאם.
נכון, צריך רוח צעירה בשביל טיול כזה. ידידי ואני פנסיונרים וזה מתאים לנו.
נ. ב. צ'רנה גורה משמעו "ההר השחור" - הוא שמה הרשמי של המדינה בסרבית.