מה בעצם היה רוצה כל אדם לו פגש בדג קסום, מדבר, שמרשה לו להביע שלוש משאלות שתתגשמנה? רוב הנשאלים, שהקהל צופה בם בצילומי וידיאו תיעודיים שעשו יוצרי ההצגה, מאוחדים בבקשה לזכות ש"כסף, בריאות ושלום עולמי". ובקשה זו, היא העומדת כמוטו למחזה שנארג מסיפורי אתגר קרת, והוא כל כך ישראלי שממש אין למעלה הימנו. אתגר קרת העיתונאי והסופר, מעלה חיוך על שפתותינו בסצינות המשתרגות כולן למשהו אחד מוצק, וכל אחת מהן היא טפח מחיינו כאן. בקטע הפותח אנו רואים חייל ומפקדו, המגיעים למסעדה אי שם. המלצרית החיננית (אנה ביחובסקי המקסימה) מציעה להם בין היתר "דג מדבר". מכיוון שלדעתם אין דבר כזה, האחד מזמין דג אחר, הליבוט, והשני כועס. בינתים, מופיע ברקע ערבי (הופעה מוחצת ונהדרת של יפים ריננברג במיבטא אותנטי) שלועג לחיילים ומחרף אותם ואת אמם הזו... החייל יונתן (מיכאל גורודין הכובש בחביבותו ואנושיותו) היה רוצה לירות בנשקו בערבי המבזה אותו ככה חופשי. אך המפקד יפה הנפש ארי (איתי בלייברג) מהסה בעדו, וגורם לו להזות על אפשרות אחרת לקיום הסצינה: האפשרות ההזויה שהחייל יזרוק את נשקו, הערבי ירים אותו, ימצא שאין בו ערך, ויזרוק אותו גם. זהו החלום על שלום עולמי. בכלל כל ההצגה בנויה על חלקים של חלומות הנפשות הפועלות, לעומת חלקים ריאליסטיים. הדג המדבר אכן מדבר ומאפשר לכל אחד לבקש בקשות ולהגשימן. מסתבר, שכולם חפצים פחות או יותר באותם דברים. בינתים, אביו של יונתן (אילן חזן המרשים בהופעה מוחצנת, כנה וחפשית) אינו מודאג מאסון המסוקים, בידעו שבנו משרת בגולני, ביחידה שונה מזו שחייליה - הצנחנים, נהרגו באסון הזה. לעומת זאת האם (אולגה קטאייבה העדינה) מאד מודאגת. מירקם היחסים בין בני הזוג מגלה טפח מהמשברים אליהם נקלעו העולים מרוסיה, שהביא למקרים רבים של הרס המשפחות. חלומו הרטוב של האב הוא שתהיה לו בחורה בת 17 או 18, אפילו מכוערת. למה? "כי לצעירות יש עור מתוח, שדיים זקורים" - והוא, מת על זה. "מי צריך אשה לשעבר מבוגרת, גם אם היא יפה”? כל הסיפורים של אתגר קרת, בבימויה הנפלא ועיבודה של אירינה גורליק, מתמזגים ליחידה אחת כך שאינך יכול להסיר את עיניך מהבמה ולו לרגע קט. המחזה מאגד עולמות שונים - ההזיה והמציאות, הים והיבשה, האגדה וההתגשמות, הקולנוע הדוקומנטרי והתיאטרו,ן את כולם - למאגדת אחת. שבעה סיפורים קצרים - למחזה אחד. עיצוב הבמה הפונקציונלי והרב תכליתי הוא של איליה קוץ. המוזיקה המקורית שאף מנוגנת על הבמה על הפסנתר - היא של בוריס זימין. צילום הסרט התיעודי של טימור בריטבה, בעוד עיצוב ועריכת הווידיאו - של יבגני לשצ'נקו, ואת מילות השיר "גולני שלא יישכח לעולם" חיבר השחקן מיכאל גורודין. לא יישכח הקטע בו יפים ריננברג מגלם רבי. בעזרת שערו הארוך הוא מייצר בשניה פיאות ארוכות, ועם כובע שטריימל מניר - הוא הופך ברגע לרב. הוא שחקן רבגוני ומוכשר במיוחד, ראינו אותו גם בהצגות תיאטרון "מלנקי". מה יש לדבר - השחקנים והיוצרים שמוצאם מברית המועצות לשעבר - שדרגו את הרמה התרבותית שלנו בענק, ונוסכים בסצינה התיאטרונית שלנו ערכים שלא היו בה מאז ימי "הבימה" וימי "גשר" בראשיתם. יופי של הצגה. כה ישראלית, בביצוע של ה"רוסים", כשרוחו של אתגר קרת נושבת מכל משפט וסצינה. שאפו כפול ומכופל.