בימים אלה של שיא עונת הנסיעות אל מעבר לים מתגלה שדה התעופה בן-גוריון במלוא-כיעורו, כשהוא כפוי-טובה של ממש כלפי כל אותם ישראלים המציפים אותו לעת הזו בהמוניהם. בחנויות ה"דיוטי פרי", האמורות למכור את מוצריהן במחירי-מציאה, מתגלים תעריפים שאינם אטרקטיביים, לעומת אלה המוצעים בבתי-עסק רגילים ברחבי המדינה. הדברים אמורים בעיקר בסיגריות, במשקאות חריפים, בנעלי-ספורט ובקוסמטיקה למיניה. בעמדות של ביקורת הגבולות משתרכים תורים ארוכים ביותר ועובדי משרד הפנים, הניצבים מאחורי דלפקיהן, מתגלים בקלקלתם כשהם חסרי-אונים אל מול קהל הנוסעים הגדול הניצב בפניהם. על-אף הלחץ הרב, אחדות מהעמדות כלל אינן מאוישות בפקידים והרישום בהן מתנהל בעצלתיים ומעורר כיסופים לימים שבהם היו אלה שוטרי משטרת הגבולות שאיישו אותן, תוך תפקוד ראוי לשמו.

אי-נוחיות

במסעדות ובבתי הקפה שבאולם ההמתנה לטיסה פושטים את העור למי שמבקש לשבור את רעבונו או את צימאונו לפני ההמראה. המחירים שמיימיים ומומלץ לפיכך להצטייד מבעוד מועד במזון ומשקה מן הבית. זה בהחלט זול וטעים בהרבה ממה שמוצע בטרמינל, שיודע רק להפקיע מחירים. גם הטיסה עצמה רחוקה מלהיות חוויה מרנינה. קחו, למשל, את טיסת הבוקר של "אל-על", שבה טסתי מבן-גוריון לציריך. מחלקת התיירים במטוס ה-747 הייתה צפופה עד לאימה, אפילו במושבים הקדמיים שלה, האמורים להיות מרווחים יותר והסמוכים למחלקת העסקים המפנקת. ככה זה כשחברת התעופה הישראלית מבקשת להילחם על כל נוסע פוטנציאלי, גם כשהדבר כרוך במחיר של אי-נוחות מדהימה.

טיסה מעייפת

מי שניחן ברגליים ארוכות, כמוני, נאלץ פשוט להתכווץ במושב הצר, ללא אפשרות של תזוזה, ומוצא את עצמו, בעל-כורחו, במיטת-סדום של ממש במהלך קרוב לארבע שעות-טיסה מעייפות. אבל סאת הייסורים רק הולכת ותופחת כאשר מי שיושב במושב לפני, בעל רגליים ארוכות עוד יותר משלי, מטה את מושבו לאחור - הדרך היחידה שנקרית בידיו כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלו. בלית ברירה אני נאלץ להתכווץ כמו קיפוד ולוותר על הארוחה שלי, שמתגלה ממילא כתרתי-משמע מצ'וקמקת - לפחות על-פי עדותו של מי שזכה לטעום ממנה. אלא שבסופו של דבר כל זה הוא כאין וכאפס לעומת האכזבה שציפתה לי, עם תום הטיסה, בטרמינל של איסוף הכבודה. לאחר המתנה ארוכה ומורטת-עצבים למזוודה שלי, הובהר לי, להוותי, שלא היה חלקה עם אותן מאות מזוודות שהורצו על המסוף. היא כללה בגדים לשבועיים, כלי-רחצה ומכונת-גילוח. עוד אני ממלא את טופס אובדן המזוודה, מגיעה אלי בכל זאת בשורה משמחת על מציאתה בחדר סמוך. מסתבר שנוספו לי עוד ארבעה אחים לצרה, שגורל מזוודותיהם לא שפר מחלקי ובהבדל ממני, נגזר עליהם לצאת מן הטרמינל בידיים ריקות.