עוגת שוקולד, בת שכבות אחדות, שביניהן זרועים דובדבנים וקצפת, התפרסמה בעולם כעוגת היער השחור. גם בישראל, מסתבר, הולך לפניה שמה בגדול כעוגה פופולרית מאוד. אצלנו, למשל, משפחה ייקית במוצאה, היא הייתה בת-בית כמעט בכל שבת או חג.
אלא שה"שווארצוואלד-קירש-טורטה", כפי שהיא מוכרת בשמה המקורי, היא בסך-הכל רק דוגמית לקולינריה עשירה ורבת-גוונים, שובת בטן ולב, שמצפה לכל מי שמתייר בקצה הדרום-מערבי של גרמניה.
ואם כבר בעוגות עסקינן, אי-אפשר שלא להזכיר את מלכת הקונדיטוריות של היער, קפה "ראטסשטיבלה" שבמדרחוב העיירה הציורית ולדסהוט. המדובר בקונדיטוריה בת 166 שנה - חתיכת היסטוריה בלתי-מבוטלת של בית-מאפה לדוגמה, נוסח וינה, והכל בזכותה של משפחת הילדברנט, החולשת עליה זה כבר דור רביעי. יש בה מאות סוגים של עוגות ורקיקים, הנאפים חדשות לבקרים בידי צוות מומחה, כשעל פתחו של בית הקפה צובאים מדי יום אלפי לקוחות.
זכות-ראשונים
את גלידת הספגטי, שזה מקרוב הגיעה לארץ, גילינו עוד לפני שלושה עשורים, על גדותיו של אגם הטיטי שבמעבה היער השחור. זוהי גלידת-וניל, הנושאת בחובה את צורתה של הפסטה הפופולרית כל כך, עטויה בקרם תות-שדה לתפארת. במרוצת השנים הפכה הגלידה הזו למעדן גרמני ועד היום נטוש לו ויכוח מר ונמהר בין איטלקים לשוואבים-גרמנים על זכות-ראשונים לגלידה הזו.
אנחנו נדלקנו על הגלידות של "מונה ליזה" - רשת גלידריות החולשת על עיירות היער השחור. בשנים קודמות התענגנו עליה בעיירה לורך, שבה גם מייצרים את שוקולד ה"מילקה", שדווקא איננו נמנה עם טובי השוקולדים; כך גם בקונסנטץ ובבאד-סקינגן; ואילו הפעם כבש אותנו המעדן הקפוא במחוז-חופשתנו בולדסהוט, ביום-קיץ לוהט, בחום של 40 מעלות. הטעם המומלץ, לעניות-דעתנו, הוא גלידת-אמרנה, שהיא, לכל הדעות, הדובדבן שבקצפת הגלידות.
ללא תחרות
צלוחית גדושה בדובדבני-אמרנה, טבולים בליקר ורום, היא מתכון מיוחד לגרגרנים אניני-טעם כמונו. טעמם החמצמץ של דובדבני האמרנה מתאזן, בסופו של דבר, כשפסגת ההר הקפוא בצלוחית נחים להם מספר דובדבנים מתוקים. וזה בדיוק המקום להזכיר את ייחודה של גלידת "מונה ליזה", המפיקה את תוצרתה על בסיס של 100% פרי טבעי, ללא שום תוספות מלאכותיות, ובכך, כמובן, היא הופכת לפצצה אדירה של בריאות.
ולבסוף לא שכחנו את ארוחות הגורמה של מלון "ולדהוטר הוף" שבמרכז מדרחוב העיירה הציורית שלנו, ולדסהוט. הארוחות האלה הן ללא תחרות ולא בכדי זיכו את השף שלהן, זיגפריד קונסלמן, בשלושה עיטורי מישלן מושלמים. קונסלמן מנהל את מטבחו על-פי הנוסח הצרפתי ופאר-יצירותיו הקולינריות הם דגים - בעיקר דג "הלופ דה מר", שבמטותא מכם אין לפסוח עליו. ויש, כמובן, גם מעדני-בשר משובחים של אוסו-בוקו ועגל - שפתיים יישק. ולתשומת-ליבו של כל שף ישראלי באשר הוא; הם שמים בכיס הקטן כל מעדן מתוצרת הארץ.