"קריצת הפרפר"

לאחר ספריה לילדים ולנוער: "בחרוזי התנ"ך" (דפוס אוליאל - 1989); "בחרוזי הנ"ך" (נביאים וכתובים), (דפוס אחווה - 1990); "בקסמי הג'ונגל המסתורי" (ספר הרפתקאות לבני נוער), (הוצאת "אריאל" - 1993); "שמכת הפלאים של נועם" (לילדים מכל הגילים) (הוצאת "בת-אור" - 2009). שבה אלינו הסופרת רחל סיידוף-מזרחי עם "קריצת הפרפר" (לילדים בגיל הרך). 21 חיות מככבים בספר העליז והיפה שלפנינו. כקוראת ספרי ילדים, נהניתי לפגוש מחדש את החיות המוכרות לכולנו, ועם זאת, לקרוא את השירים המחורזים של רחל סיידוף אשר מחוברים בהומור דק ושובב, לפי הלך רוחו של הפעוט, אשר לראשונה אולי יתעמת עם שמיעת השירים (דרך צלילי קולו של הקורא את החרוזים היפים והמתנגנים). ולמראה, דמותם של החיות המאוירות - יתעורר הוא לשחוק. לראשונה ישמע על 'צפרדע', חיה מוזרה ומסורבלת שלא כל-כך רואים ביומיום. לראשונה ישמע על חיות המחמד כמו: 'כלב', 'וחתול'. ויראה את דמותם המלבבת של: 'התרנגול'; 'הסוס'; 'החמור'; 'הפרה'; 'והכבשה' - אשר חיים בסביבת האדם (בעיקר בישובים כפריים). ההיכרות הטבעית, כמעט היומיומית עמם - תביא לצהלה ורינה ודיצה. אל 'הנחש', 'הצבי', 'הגמל', 'הטוס', 'הפיל', 'והקוף' - יש פחות נגישות ביומיום (כמובן, תלוי למקום המגורים). לפיכך, משפחות שאין להם בקרבת מקום חיות כאלה, ימצאו את העיתוי הכי מוקדם לקחת את הילד לגן החיות. על-מנת שילמד להכירם מקרוב ולבלות בחברתם, בסביבתם הטבעית. אל 'האוגר', יש לנו המבוגרים, יחס מיוחד, משתדלים לרכוש כלוב קטן עם צמד אוגרים בתוכו עבור הפעוט, כדי להביאו לידי סקרנות; וחמלה כלפי חיות קטנות ושובבות. לגבי 'הדבורים', שתרומתם לאדם מרובה - בעבודתם המסורה והחרוצה לייצר דבש ייחודי, לומד הילד 'להתפעל' וגם 'להעריך'. כך ינהג הילד, גם כלפי 'הנמלה'. שהיא יצור זעיר ועצמאי, אשר יודעת לכלכל מעשיה, לפרנס עצמה בכבוד וגם להותיר לשעת דחק. הדבר המייחד והמשותף לנמלה ולדבורה - היא 'עבודת הצוות', והחיים השבטיים. (אחד למען כולם, וכולם למען אחד). אולם בניגוד לדבורה, הנמלה עושה למען עצמה ולשבטה בלבד. במשלי קרילוב, 'הדבורה' 'והנמלה', עולים בחריצותם ובמעשיהם על-פני חיות אחרות, ויתרונם גדול ובולט, כי הם גם משמשים דוגמה טובה לחיקוי. יצר הסקרנות של הפעוט שלנו, נמשך גם לסיפורים בהן מככב 'העורב', אשר ידוע בקולו הצרוד ואהבתו לחפצים נוצצים. עולם הקסם מפרה מפעם לפעם את דמיונו, להתענג על סיפורי אגדות הקשורות לחיות יוצאות הדופן, שבתכונותיהם בולטת: החוכמה; החריצות; וגם הערמומיות. ולא פעם, הם אוהבים גם לשמוע סיפורים על חיות 'טיפשות' שבולעות על נקלה את דברי החנופה והחוכמה של רעיהם, וכך הן נופלות לפח יקוש. מבחינה קוגנטיבית וערכית, השירים שבספר עומדים בצפי. כמובן מאוד תלוי מתי ואיך ההורה קורא את השירים לפני ילדו. באם הוא מספיק ערני בעת הקריאה - השיר ישובב נפש. באם ההורה - עייף ויגע, השיר יהפוך לקרקור של עורב... וכדומה. משיכתו של הילד לשירי הקובץ, תלויים ועומדים גם במימד של שיתוף ודומיננטיות בין השיר לאיורים (המביאים לכדי שלמות היצירה). הגולם הפיסולי של החיות (באיורי הקובץ), יצרו 'קיבעון', אולם הכפלת האיורים והפיכתם לתלת מימד, יצרו אפקטים היתוליים, שאפשרו קבלת מרחב מחיה וחופש תנועה חיוני. בכך יש משיכה מכוונת לדמיונו של הפעוט, להתפרע. שירי הקובץ שובים את הלב וחכמים. דוגמה אחת, מיני רבות אחרות ניתן לקרוא ביצירה: "קריצת הפרפר" (עמ' 9), ממנו נלמד כיצד 'הפרפר' מנסה להתחבר אל חיות מסוימות, אך מכולם הוא מקבל סירוב: ..."קָרָא הַפַּרְפַּר אֶל הַצְפַרְדֵּעַ: בּוֹאִי נָא וְנִתְרוֹעֵעַ. עוּף מִכָּאן, אַל תִּתְפָּרֵעַ! לְקַרְקֵר אַתָּה יוֹדֵעַ?"... עד שלבסוף, 'הפרפר' לומד את הלקח, שאין להתחבר אל חיות שאין בינו לבינם כל מכנה משותף. ולכן, עליו לשתף פעולה אך ורק עם הפרחים - כי זה מביא לו סיפוק ואושר! ..." בּוֹא אֵלֵינוּ, לַצְּמָחִים, צוּף תִּרְדֶּה מִן הַפְּרָחִים. וּבְרַגְלֶיךָ הַקְּטַנּוֹת פַּזֵּר זְרָעֵינוּ בַּגִּנּוֹת. מֵאָז הַפַּרְפַּר וְהַפְּרָחִים לְעוֹלָם לֹא נִפְרָדִים. השירים בספרון זה אכן ראויים ויפים לקריאה ומיטיבים עם עולם הילד, שדמיונו מתחיל להתפתח ושואף להמריא. ואין טוב מספר שירים על חיות - כדי לדעת עד כמה חייהם של החיות ממלאות והופכות את עולמנו לנעים יותר; מתחשב יותר; ידידותי ואוהב יותר. ובהחלט לשמחים ולמאושרים יותר. מלוא ההערכה למחברת, שכה היטיבה והוסיפה לנו שעת קריאה רווית הנאה.