מספר השעות הרב שבילינו בארמון המפואר שהפך למוזיאון העשיר ביותר באוצרות התרבות, אותם רכשו קיסרי אוסטריה במהלך מאות שנים, לא הספיק כדי לראות את כל האוסף בפרוטרוט. כמות הציורים בנפרד מכל מאסטר מהגדולים שבאמנות הוא כה עצום, שאם רק להתרכז בגדולים שבהם - יום שלם הוא רק התמצית. אין ספק שנחזור כדי ללגום מהמיצבור המובחר הזה. כל אולם שמגיעים אליו - מעורר השתאות והתפעמות. אבל מה הפלא? וינה הייתה במשך מאות שנים לב ליבה של אירופה, הבירה השלטת. בה התרכזו כל כוחות האמנות בכל התחומים, ויצרו בה. ואם ללמוד משהו מהאוסטרים - מעבר לנימוס והתרבות השורה שם על כל מי שנתקלים בו - הרי חרף הזכרונות מתקופת השואה, מסתבר שהעם הזה מאד הומני. למה? כי בכל אולם ענק של המוזיאונים, ובמיוחד ב KHM שבו אנו דנים - יש ספה מסוגננת מתקופת הרוקוקו, עוטה קטיפה, כדי שניתן יהיה לשבת בנוחות ולהתבונן בציורים המונומנטליים המרתקים.
בתוך הנוף האורבני של לב העיר, בולטים שני בניני ארמונות תאומים - האחד הוסב להיות המוזיאון ההיסטורי לאמנות ה- KHM, והשני - מוזיאון הטבע. ובתווך - גנים. העיר מלאה בגנים יפהפיים, כולה בנויה ארמונות לשעבר, שחלקם משמשים כבניני ממשלה, בנין הפרלמנט בצורת מקדש הפרתנון באתונה ועוד ועוד. וכך, בתוך השעות הרבות שאתה מבלה בתוך אוצרות היופי הללו, אתה יכול לנוח ולאכול או לשתות במסעדה המצויה בלב הארמון הזה, באוירה קסומה מהמאות שעברו. אין-אין על המוזיאון הזה ביופי, בעיצוב ובתצוגה המדהימה.
כולם מכירים את אלברכט דירר (1481-1528), הראשון שיצר מכונת להדפס תחריטים, חיתוכי עץ והתפרסם בהם ובתבליטי הנחושת. הוא זה שהסב את האמנות הגרפית למעלת אמנות צרופה. והנה, במוזיאון האמור, אנו זוכים לחזות במיטב ציורי השמן שלו, במיוחד דיוקנאות. גם בציורי הדיוקן הוא סלל את הדרך לגדולים שאחריו, כולל רמברנדט, לאחר מאות שנים בהן במרכז הציורים עמד האלוהים וסביבו כל סיפורי המיתולוגיה הנוצרית. כך גם מרגשים ציוריו של פיטר ברויגל האב, שבתערוכת "משפחת הברויגלים" שהוצגה בשנה שעברה במוזיאון ת"א - לא הוצג אפילו ציור אחד של החשוב והגדול שבמשפחה זו - פיטר האב. "מגדל בבל", "משחקי ילדים", "שמחת האיכרים" והנוף המושלג עם הציידים - מהטובים שבציוריו - מצויים רק כאן, בוינה.
כך גם מתגלים לעין הצופה ציורים של מיטב האמנים הוונציאנים - וורונזה, טינטורטו, וטיציאן האגדי. מתוך שפע גדולי האמנות שהתרכזו במרכז אירופה, ורכשו את השכלתם אצל גדולי המאסטרים האיטלקים, מדהימים ציוריו של הולומיאוס ספראנגר יליד אנטוורפן 1546 שנפטר בפראג ב 1611. ציורו "הרקולס ודיאנדרה" הוא אחד מסידרה של ציורים על-פי המיתולוגיה היוונית, מדהים בעוצמתו וביופיו. כך גם ציורו של וורונזה (1528-1588) "יהודית והולופרנס". רק באחרית ימיו התמקד וורונזה בציורים עם דמויות מסעירות כאלו.
אמן מהשורה הנערצה ביותר בתולדות האמנות - הוא קראוואג'ו (1571-1610). בעבר, נסעתי במיוחד לאמשטרדם כשהוצגה שם תערוכת "רמברנדט-קארוואג'ו”. הוא נהג לתאר את הדמויות באופן מאד ריאליסטי, גם אם לא אידיאלי, השתמש במיוחד בניגודים דראסטיים של האור והצל, להעצמת הדרמטיות. כך בציורו "המדונה וישו", כשמסביבה עשרות מתפללים שכפות ידיהם פרושות בתחינה. וכך בציורו הנוקב "הכתרתו בכתר קוצים של ישו”, הוא מדגיש את גוו הבהיר של ישו מול כהות עורם של מעניו, בריאליזם נוקב לפרטיו.
פיטר פול רובנס (1577- 1640), שבודדים מציוריו מפארים דרך קבע את אחד החללים בניישנאל גאלרי הבריטית, כאן - ניתן לחזות במיטב יצירותיו, ובכמות מדהימה.”הנסים של סן פרנסיס קסאוויר" אבי המסדר הישועיסטי, ציור עם עוצמה ודרמטיות של הסצינה. לעומת זאת, ציור הנוף שלו "נוף עם פילמון ובאוסיס", שלא היה בהזמנת גורם כלשהוא, מתאר את הצמד שהיה היחיד שנתן מקלט לאלים בזמן הסערה, בעת שהתחזו לבני אדם במסעם על פני האדמה. תאור הסערה העומדת לפרוץ יותר דרמטי מכל ציורי הנוף של ויליאם טרנרמהמאה ה 18-19 גם יחד.
ציוריו המופלאים של אנטון וואן דייק הפלמי, כמו "שמשון ודלילה"ועוד יותר מכך - "החלום של הרמן יוסף המבורך" כמו הטריפטיך של רובנס, בנושא דתי גם הוא, או בציור "החגיגה לכבוד ונוס"אוצרים בתוכם יופי וזכות הבעה, דינמיות, צבעוניות וססגוניות, שלא נראו בציורים הדתיים במאות שקדמו להם, בטרם הרנסנס. לאחר מות אשתו הראשונה ממגפה ב-1626, נשא רובנס בן ה-53 לאשה נערה בת 16. את דמותה הנציח בציור "הלנה עוטה פרווה", סמל לאשה האולטימטיבית .דיוקנו העצמי מ1638, מרשים כמו דיוקנאותיו העצמיים של רמברנדט. ממש מופלא.
כך לופת אותך דיוקנו העצמי של רמברנדט מ-1652. אחד מתוך 40 שעשה במהלך חייו, וכל אחד בתלבושת ומגבעת שונים, כמו שחקן המציג על במה. תערוכה המוקדשת רק לדיוקנאותיו הוצגה בניישנאל גאלרי בלונדון בעבר, והייתה לפנינה מבין כל התערוכות שהוקדשו לו. לעומת סגנון ציורו את הדיוקנאות הרי דיוקן בנו טיטוס, עשוי ברכות וברקע לא כהה כרגיל בציוריו, ומגלם את רגשותיו לבן שמת צעיר, לפניו. ציורו הנודע ביותר של המאסטר הענק וולאסקז (1599-1660) של דיוקן בתו בת השמונה של המלך הספרדי פיליפ ה-4, ניצב במלוא הדרו, כמו היה בשלושה מימדים (אבל רק ממרחק מסוים מהציור), בין יתר שאר ציוריו המוצגים שם. גם את וורמייר תוכלו לפגוש שם...כמו גם את תומס גיינסבורו האנגלי, ונופי המאה ה18 שלו,
תקצר היריעה לפרט את כל גדולי וענקי האמנות המוצגים במוזיאון ההיסטורי לאמנות בווינה.זהו רק קורטוב מהמיכלול הענק והמדהים שאין שני לו. פאר האמנות האירופאית בשיאה.
מומלץ להגיע לשם מתי שרק מתאפשר. חוויה של פעם בחיים.