סרט הדרמה המיתולוגי משנת 2001 על אודות השפית מרתה קליין ממסעדת הגורמה הגרמנית "לידו", הפך אותו, בין לילה, ללהיט לא רק קולנועי, אלא גם למודל-חיקוי קולינרי. מן הסתם, לא במקרה, נפתחה סמוך לאותה עת מסעדת "מרתה" התל אביבית שבבית ציוני אמריקה (רחוב אבן גבירול 26).
מאחר שאורך-חייה הממוצע של מסעדה ישראלית מן השורה אינו עולה על שנתיים, יכולה "מרתה" התל אביבית להתהדר, ללא שמץ של גאווה, בתוחלת-חיים נכבדה למדי. עם יד על הלב יש, אומנם, להודות שמאז פתיחתה היא עברה תהפוכות לא מעטות, כשהיא מתגלגלת פעם למעלה ופעם למטה, עד שמרוצת הזמן הרב שחלף היא מצאה, מן הסתם, את שביל הזהב שלה.
דברים טובים
מסעדת "מרתה" היא ביסטרו ים-תיכוני, שתפארתו על חומרי-גלם איכותיים. במזווה שלה מצויים עשבי-תיבול טריים מהשדה, שמן-זית משובח וריחני, תבלינים מאתרים שונים בעולם, בשר טרי מיושן, כל מיני דברים טובים מן הים ופסטות על טהרת המטבח האיטלקי.
המוטו של "מרתה" קובע באורח חד-משמעי שאם תצלה עגבניות-שדה טריות בתנור-ברזל לוהט ורק תניח להן להתבשל במיץ של עצמן - מובטח לך שתקבל את הרוטב לפסטה המשבח ביותר.
ל"מרתה" הגענו בשניים, לעת צהריים, ועטנו היישר על תפריט העסקית. למנה ראשונה בחרנו בחציל קלוי על מצע של טחינה גולמית, בעוד בת-הזוג בוחרת בסלט-קלמרי חם. שתי המנות היו נדיבות וגם טעימות. הן הוגשו עם לחם הבית עטור-גרעינים.
מנות גדושות
מן העיקריות בחרנו במעורב תל אביבי - מנה גדושה של איברים פנימיים על מצע של טחינה איכותית, שהותירה בנו טעם של עוד. גם סטייק האנטרקוט של בת הזוג עשה את שלו והיה רך ונימוח. לרווייה לגמנו בקבוק סודה גדול.
קינחנו בקרמבל-תפוחים ובאספרסו כפול. את הקרמבל החזרנו למטבח, משום שלא היה אפוי די-צרכו. במקומו קיבלנו חדש, שבסופו של דבר ענה בהחלט על כל הציפיות. שילמנו 265 שקלים והוספנו תשר של 15% לשירות אדיב וקשוב. את "מרתה" זיכינו ב-8 מתוך 10 נקודות בסולם הקולינרי שלנו.