אימא קוראז' היא ההצגה האנטי מלחמתית החשובה ביותר של ברכט. היא מתארת מזנונאית רוכלת הגוררת את עגלתה בעקבות הלוחמים, כדי לספק להם מזון, בגדים ותחמושת במחירים מופקעים. היא עושה זאת כפרנסה קבועה, כדי להציל את שלושת ילדיה, שכל אחד מהם נולד לאב אחר, וגם זה בגלל המלחמה. היו אלה חיילים שנתקלו בה עקב נדודיה, וכך נולדו לה השלושה - אחת אילמת, הצעירה מביניהם, שעברה טראומה באיזה ליל שחור, ומז, אינה יכולה לדבר; הבכור חונך לאכזריות ולהישרדות; והשני חונך ליושר ולהגינות.
קוראז' מאבדת את שלושתם במהלך המלחמה, ונותרת לבדה לסחוב את עגלת החיים והפרנסה. בשבילה המצב המלחמתי מבטיח את קיומה. זאת הטרגדיה האישית שלה, התשלום בחיי ילדיה כולם. ומצד אחר, גם האירוניה הנוראה, שמצב של שלום גורם לבלבול ולבלגן, ההפך מהסדר המוכר של המלחמה.
המצב של בין שלום למלחמה משליך גם על חיינו העכשוויים כאן במדינת ישראל. השלום הוא למעשה אי בתוך המלחמה הנמשכת, בינינו לבין הערבים. למלחמה יש מחיר, גם לשלום יש מחיר. את התפקיד של אימא קוראז', עושה בכישרון רב, השחקנית תיקי דיין, שלמען ההצגה סיפרה את שערות ראשה לכדי קרחת. לצידה שחקנים ידועים וטובים גם הם, כמו גדי יגיל בתפקיד הכומר, רמי ברוך, בתפקיד הטבח, אורלי זילברשץ בתפקיד איווט, הזונה המתפרנסת מלוחמים ומגנרלים (את תפקיד אימא קוראז' שיחקו בעבר שתי שחקניות גדולות, חנה מרון וזהרירה חריפאי).
יצירת המופת של ברכט, בוחנת את התהליכים הפסיכולוגיים והפיזיים שקורים לאדם בזמן מלחמה. הצביעות, הניכור, אי-הצדק, הקשרים האישיים והאנושיים, יחסי משפחה ועוד.
למעשה, הכוכב הגדול במחזה היא המלחמה המנוולת והמנוולת. אין לה ערך ומשמעות לחיי אדם, היא תורמת לכל הערכים האנטי אנושיים שלה, כולל מקח וממכר בעבור חיי הבן השני של אימא קוראז'. הנקרא בשם גבינה שוויצרית, משום שכליותיו מלאות חורים, כמו בגבינה (ברכט לא פוסח על משפטי הומור שחור, וזאת בנוסף לאירוניה השזורה במחזה).
המחזה נכתב ב-1939 כשברכט נמצא בשבדיה, וזאת מפני שכשהיטלר עלה לשלטון, סופרים רבים ואנשי רוח, מחזאים ומשוררים הוחרמו על-ידי הנאצים. עשר שנים מאוחר יותר, ב-1941, הופיעה קוראז', בציריך, בתיאטרון השאושפילהאוס, בבימויו של לאופולד לינדנברג. ב-1949 מקבל ברכט אישור כניסה לברלין, ובוחר לחיות במזרח ברלין, באזור הכבוש על-ידי הרוסים. הוא מקים יחד עם אשתו השנייה את תיאטרון הברלינר וחונך אותו עם הצגת אימא קוראז'. הוא זוכה לפרסים רבים בגין ההצגה. ברכט נפטר בברלין המזרחית בשנת 1956 ונקבר ליד הגל. אלמנתו הלנה וייגל השחקנית, ניהלה את התיאטרון לאחר מותו עד שנת 1971.