בינות למוסכי המכוניות של אזור התעשיה בהרצליה פיתוח נפער שביל המוביל למערה תת-קרקעית, שבה ממוקמת, באווירת טרקלינים יוקרתית, מסעדת השף "וינו סוקה" (רחוב גלגלי הפלדה 7). מי שסבור לתומו שמסעדה כשרה אינה מסוגלת לבשל אוכל-גורמה מפאת מגבלותיה הקולינריות - טועה ומטעה. "וינו סוקה" מוכיחה בדיוק את ההפך הגמור. אחרי ככלות הכל הדברים אמורים במסעדת-עילית, השמה בתבשיליה בכיס הקטן מסעדות-צמרת בלתי-כשרות לא מעטות, המתיימרות להגיש קולינריה משובחת, שמתגלה כפלצנית לכל היותר.
"וינו סוקה", המעוצבת בריהוט קלאסי-עתיק, משלבת מטבח אירופאי, עם נגיעות ים-תיכוניות. המטבח השקוף והגלוי לעין הסועד, מבהיק בניקיונו ומעורר באסתטיות שלו תיאבון. הסבנו אליה בשניים, לעת צהריים, לארוחה עסקית מגוונת מאוד. מתפריט המנות הראשונות בחרנו בפטה כבד-אווז, בברנדי וטימין, עם תאנים מקורמלות ביין אדום ופיסטוקים קלויים, לצד סלט-עלים וקרוסטיני - מנה בהחלט מעולה, עם טעם של עוד. בת הזוג בחרה באספרגוס לבן וצרוב, שהוגש עם איולי לימון כבוש, פלפלים קלויים, סלט עשיר-תיבול ואגוזי-ברזיל. גם מנה זו ערבה לחיכה.
על הגובה
ואז הגיע תורן של המנות העיקריות. אני הלכתי על ניוקי תפוחי-אדמה, תוצרת ביתית, בקרם של פטריות-פורציני, פורטובלו וחלב-קוקוס, עם אספרגוס לבן, עלי-תרד, אווז מעושן ושום-קונפי. הייתה זו מנה נדיבה וטעימה למדי. בת הזוג הלכה על מנת-חזה של ברווז קריספי, שהכילה אף היא ניוקי תפוחי-אדמה, אספרגוס, ציר-בקר ופטריות-שיטקי - מנה, אומנם, קטנה יחסית, אבל בהחלט לא-מאכזבת. לשתי המנות התלווה בקבוק של סודה צוננת, שהרווה את נפשנו ביום-קיץ סתווי.
על בטן מלאה ושבעה עדיין נותר מקום לקינוח. בחרנו בצלחת קונפיטרי משותפת לשניים, שהכילה מבחר רקיקי-שוקולד מריר ונוגט טעים, תוצרת ביתית. התלווה אליהם אספרסו כפול, מהביל וניחוח שהשיב את נפשנו. על כל הכבודה שבאה אל פינו שילמנו 326 שקל טבין ותקילין, עליהם הוספנו תשר של 15% לשירות מעולה. את "וינו סוקה" זיכינו ב-9 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.