מסתבר שגם יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים רן ארז, המכהן בתפקידו 16 שנים, הוא לא טלית שכולה תכלת. בשנת 2003 חשף עיתון
ידיעות אחרונות, כי ארז נהג להיעדר באופן שיטתי לתקופות ארוכות מעבודתו כמורה לחינוך גופני בבית ספר באשדוד, עיר מגוריו, וחרף זאת קיבל משכורת ממשרד החינוך בגין עבודה שבפועל לא בוצעה, בסכומים מצטברים ניכרים ביותר. החשיפה הולידה חקירה משטרתית נגד ארז שנחשד בביצוע עבירות פליליות, ורק בנס נחלץ ארז מאי-הגשת כתב אישום נגדו.
באופן מפתיע נערך לארז בירור פנימי במשרד החינוך והוא קיבל "הערה" על כך שקיבל שכר מבלי שנתן תמורה לכספים שקיבל במרמה. בעקבות כך הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד היועץ המשפטי לממשלה, בדרישה להעמיד את ארז לדין פלילי או לדין משמעתי, ולהפסיק את עבודתו במשרד החינוך בשל קבלת הטבות שכר שלא כדין. לאחר הגשת העתירה התקיים בשנת 2006 דיון משמעתי חוזר, הפעם בפני מנכ"ל משרד החינוך, שהמיר את ההערה ל"נזיפה" שמשמעותה עונש כבד יותר.
ב-2009 דחה בג"ץ את העתירה, אך מתח ביקורת על התנהלותו של ארז, וקבע כי העובדה שארז הועמד לדין משמעתי פנים-משרדי בלבד, בפני סמנכ"ל משרד החינוך, היוותה סטייה משמעותית מהנוהל התקין המחייב עובד בשירות המדינה. גם במקרה זה לא מצאה לנכון הנהלת ארגון המורים לסלק את המנהיג שמשמש דוגמה שלילית לציבור המורים.
גם אם היו מורים ישרים ואמיצים מנסים להרים את נס המרד, הדבר לא היה עולה בידיהם. ארז הקיף את עצמו מלקקי פנכה, במקרה זה - קופת המורים. כמעט כל חברי ההנהלה היוו בעלי תפקידים בשכר. מי שלא סר למרותו נרדף עד חורמה ונאלץ לפרוש מהארגון.
גם ועדת הביקורת התגלתה במלוא עליבותה כאשר אומ"ץ טיפלה בשעתו בפרשות שונות שאירעו בין כותלי ארגון המורים העל-יסודיים, והיה בהן חשד לפגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין.
הפחד והאימה שהפגין יו"ר ועדת הביקורת מיו"ר הארגון היה מבחיל. בדומה למה שעשה וסרמן בהסתדרות המורים, החליט ארז לכופף ולשנות את התקנון של הארגון שלו על-מנת לאפשר לו לכהן בתפקיד ללא הגבלה. אם יחפוץ - אז עד סוף ימיו.
הקלה נוספת בין שני הארגונים הייתה ערב הבחירות הפנימיות האחרונות בארגון המורים העל-יסודיים, כאשר מורה צעיר ונמרץ בשם
דוד פרידמן ניסה להדיח את ארז ולתפוס את המנהיגות ולנקות את האורווה. בשלב מסוים אומ"ץ ניסתה לסייע לו בתחום המשפטי והציבורי, אך הוא ניתק מגע והעדיף לסמוך על כוחותיו העצמאיים וציבור תומכיו. הוא הצליח להביא אומנם בפקודת בית המשפט למינוי מפקח חיצוני על הבחירות, אבל המנגנון המשומן של הדיקטטור ארז גבר עליו, הוא כשל ומצא את עצמו מחוץ לארגון.
ארז התפנה להגיש תביעת דיבה נגד עיתון שהצביע על העדר דמוקרטיה בארגון שהוא עומד בראשו, ונגד ערוץ טלוויזיה שחשף מניעים נסתרים שלו בארגון אחת מהשביתות החוזרות ונשנות של המורים. שביתות אלה מסיחות בדרך כלל את הדעת של המורים מהמתרחש בין כותלי ארגונם ותביעות לשון הרע מרתיעות כלי תקשורת מלהתעמת עם אדם מסוגו של ארז. אבל המשכיל שוחר החינוך בעת הזו לא יידום.