הציפיות היו גבוהות. ייפגשו או לא ייפגשו. ידברו או לא ידברו. תהיה לחיצת יד או לא תהיה. בימים שלקראת פתיחת עצרת האו"ם גאתה בורסת הניחושים המדינית. אמריקנים ואירנים אומנם נפגשו כבר בעבר בנסיבות דרמטיות, במיקום דרמטי. למשל ועידת בגדד, מרס 2007. אולם מעולם לא היו ציפיות גבוהות כמו הפעם.
ועדיין, למקצוענים, הדיפלומטים, אנשי מחלקת המדינה היה ברור מלכתחילה שהתכל'ס המדיני בעצרת האו"ם צפוי להתרכז בנושא הבוער באמת: סוריה. שם יש מקום לעבודת רגליים דיפלומטית ממשית. מלחמת האזרחים בסוריה היא הנושא שצפוי לשלוט בהמשך על סדר היום של עצרת האו"ם. והציפייה היא שאירן תמלא בכל מקרה תפקיד פוזיטיבי בשני תחומים. פירוק סוריה מנשק כימי, וּוְעידת ז'נבה 2. ומנקודת מבט ישראלית, ה-coupling או ה"זיקה" המתפתחת בין המצב בסוריה לבין שאלת הדיאלוג עם אירן מעניקה פרשנות חדשה ומחזקת למה שמכוּנֶה בז'רגון הישראלי "סוריה תחילה".
בהקשר הזה, האתגר הראשון שמזמנת עצרת האו"ם הוא אשרור מועצת הביטחון להסכם הרוסי-אמריקני לפירוק סוריה מנשק כימי. סביב העניין הזה החל לרחף בימים האחרונים סימן שאלה גדול. במוסקבה זועמים על התוכנית האמריקנית-צרפתית-בריטית להחיל את סעיף 7 של אמנת האו"ם על ההחלטה לפירוק סוריה מנשק כימי. סעיף 7 של אמנת האו"ם מעניק למועצת הביטחון סמכות "להפעיל כוח צבאי כדי להחזיר את השלום והסדר הבינלאומי על-כנו". השוט של סעיף 7 דרוש לוושינגטון כדי לשמר את המומנטום של תהליך הפירוק, אך לא פחות מכך כדי לשמר את אמינותה.
דובר הבית הלבן, בן רודס, היה ברור מאוד בעניין: "אנו מעוניינים בתנאי האכיפה החזקים ביותר האפשריים להסכם. לכן, לאי-ציות חייבות להיות תוצאות משמעותיות". אבל זה בדיוק הדבר שהרוסים מתנגדים לו. שר החוץ הרוסי לברוב לא ברר מילים כדי להבהיר את התנגדותה של מוסקבה: "כל זה עומד בניגוד מוחלט למה שסוכם בפגישתי עם מזכיר המדינה קרי", אמר.
על-פי גרסתו של לברוב, הסיכום עם קרי היה שלא תתקבל כל החלטה במועצת הביטחון בעניין סוריה עד לאחר ש-OPCW, הארגון לאיסור שימוש בנשק כימי, יוציא הצהרה מחייבת לגבי תוכנית הנשק הכימי הסורית ופירוקה. אלא שוושינגטון הבהירה שתחדל משיתוף פעולה עם OPCW אם מוסקבה לא תתמוך בהחלטה במועצת הביטחון שתאפשר הפעלת כוח בסוריה. בעקבות זאת, בראיון לערוץ הרוסי הראשון, האשים לברוב את ארצות הברית ב"ניסיון סחיטה", לא פחות.
וושינגטון ומוסקבה רוצות שתיהן לרבע את המעגל. מבוי סתום במועצת הביטחון עלול להעיב על אווירת האופטימיות המנשבת במסדרונות האו"ם בשבועיים האחרונים. הרוסים, שאינם מעוניינים לשוב ולהצטייר כמי שמעכבים את הפתרון בסוריה ושהופכים את מועצת הביטחון לכלי ריק, הציעו להציב פקחים משלהם על אדמת סוריה. זו איננה הצעה ריקה מתוכן, כפי שנראה ממבט ראשון. לרוסים יש אינטרס מובהק להוציא את הנשק הכימי מסוריה. אך לא במחיר מה שלשיטתם נתפס כהפקרתו של
בשאר אסד. הרוסים יודעים שהם עלולים להתבזות קשה בזירה הבינלאומית אם הקליינט שלהם, בשאר אסד, יסרב להגיע לוועידת ז'נבה 2, לאחר שכבר נתן את הסכמתו. הכנסת סעיף 7 להחלטת מועצת הביטחון נותנת לו את התירוץ.
האמריקנים, שגם הם מעוניינים מאוד בקיומה של ז'נבה 2, יצטרכו למצוא פתרון יצירתי, שלא יחזיר את הגלגל לאחור. במיוחד לאחר שהצליחו רק בשבוע האחרון לגרום לארגון הגג של ארגוני האופוזיציה הסורית, שהוא הגוף היציג של העם הסורי, להצהיר שיגיע לוועידת בז'נבה. השינוי בעמדת נציגי האופוזיציה הסורית נבע בין השאר מההצעה להשית את סעיף 7 על ההסכם. נציגי האופוזיציה הסורית הגיעו לעצרת האו"ם בניו-יורק. לאמריקנים צפויה עבודה קשה מאוד למנוע מהם הצהרות שיבזו את וושינגטון. בקיצור, ל
ג'ון קרי ומחלקת המדינה צפוי מאבק לא פשוט על אמינות ויוקרה.