ב-24 בנובמבר יתכנס מרכז 'ישראל ביתנו'. הכינוס יהיה חגיגי, שכן בשונה מהמקרה של דרעי, הפעם הקריאה של בני העדה "הוא זכאי" קיבלה גושפנקא משפטית. המרכז אמור לדון בהמשך השיתוף בין מפלגות הליכוד וישראל ביתנו, או ליתר דיוק לאשר את פירוק השותפות, אם עד אז יקבל אביגדור ליברמן את ההחלטה. סוגיית הפירוק תהיה זו שתקבע בשבוע הקרוב את סבב המינויים שיגיע בעקבות זיכויו של אביגדור ליברמן. ביום שני הקרוב יושבע ליברמן כשר החוץ. מה עכשיו? בקואליציה מתוקנת, אחד משרי ישראל ביתנו היה מפנה את מקומו ועובר לנהל את ועדת חוץ וביטחון. הכוונה אינה לסופה לנדבר שמעמדה אצל ליברמן איתן, אלא ליאיר שמיר או לעוזי לנדאו. את התיק שהיה מתפנה היה מקבל אחד משרי הליכוד שאין לו תיק, למשל השר יובל שטייניץ. אלא ש"קואליציה מתוקנת" זה לא מושג שקיים אצלנו. ההסכמים קואליציוניים אינם קובעים מה יקרה אם ליברמן יזוכה ויחזור לשמש כשר החוץ. למשל, אם על אחד משרי ישראל ביתנו לפנות את מקומו בממשלה. הסוגיה נותרה מעורפלת משתי סיבות. האחת, כי גם ככה היו מספיק סיבות לריב, ונתניהו העדיף שלא לחדד את השאלה הכואבת. השנייה, כי הפעם לא נחתם הסכם בין הליכוד לישראל ביתנו, שכן מדובר בסיעה משותפת. לא מן הנמנע שלא היה מפריע לליברמן לבעוט את יאיר שמיר החוצה ממשרד החקלאות. בסביבתו ובמפלגה כועסים על שמיר, שלדעתם לא הפגין נאמנות ראויה. שמיר חזר ואמר שאם ליברמן יורשע, יהיה עליו להתפטר. לאחר זיכויו של מנהיג המפלגה, התראיין מספר שתיים של ישראל ביתנו לרשת ב'. שמיר, שהביע כמצופה ממנו את שביעות רצונו מהזיכוי, כלל לא נשמע נלהב אלא כמי שיוצא ידי חובה. אפילו מוטי יוגב מהבית היהודי, שסיפר לאחר הזיכוי שבאותו בוקר התפלל לזיכויו של ליברמן, נשמע נלהב הרבה יותר. עם זאת, ליברמן לא נוהג לוותר על נכסים בהם הוא מחזיק. על כן, כל עוד הסכמים קואליציוניים אינם מחייבים אותו לוותר על אחד מהתיקים שקיבלה המפלגה, הוא לא יוותר.

הסכמים קואליציוניים אינם מתייחסים לאפשרות שליברמן חוזר למשרד החוץ וישראל ביתנו מחזיקה בחמישה תיקים על-פי מפתח חסר תקדים - 2.2 ח"כים לתיק. אבל הם מתייחסים לדרישתו של לפיד למספר השרים. לפיד, שמחזיק אף הוא בחמישה שרים (כשלסיעתו 19 מנדטים), עשוי לדרוש שישראל ביתנו תוותר על אחד מהתיקים. אך בינתיים מסתמן שהוא מוכן להסתפק, בתור פשרה, בראשות ועדת חוץ וביטחון אותה יקבל יו"ר סיעתו, עופר שלח, שמאז נכנס לכנסת לוטש את עיניו אל התפקיד. הסבב המסתמן משתלם מבחינתם של ליברמן, לפיד וגם נתניהו. ליברמן ישמור על נכסיו. לפיד יקבל ראשות ועדה יוקרתית מוחצנת. עופר שלח, איש שמאל בהשקפותיו, יספק ללפיד מטרייה תקשורתית שלפיד זקוק לה כל כך כשהוא משמיע מדי שבוע התבטאות מדינית. אשר לנתניהו, הוא לא יצטרך להכריע בין המתמודדים על תפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון בסיעתו שלו. בתפקיד חפצים יו"ר הקואליציה יריב לוין, סגן שר החוץ זאב אלקין וצחי הנגבי, שכבר שימש יו"ר וועדת חוץ וביטחון בכנסת הקודמת. נכון שנתניהו לא שש לראות את עופר שלח בתפקיד. כשתעלה הסוגיה האירנית ימצא נתניהו מולו ראש וועדת חוץ וביטחון לעומתי. המינוי גם פוגע בחלוקה העקרונית של התפקידים בממשלה: תיקים כלכליים ללפיד ובנט, חוץ וביטחון לנתניהו וליברמן. בליכוד מרימים גבה, אבל לנתניהו יש סיבה נוספת לוותר. כאן אנחנו חוזרים לנקודת המוצא והיא הפירוק המסתמן של סיעת הליכוד-ביתנו. מזה שנים ארוכות היחסים בין ליברמן לנתניהו הם יחסי סוחט–נסחט. אחרי הבחירות הקודמות, נתניהו חשש שליברמן לא ימליץ עליו בפני הנשיא, ושילם סחורה קואליציונית נדיבה. החבילה כללה את תיק החוץ. לפני הבחירות האחרונות, חשש נתניהו שליברמן לא ימליץ עליו לאחר הבחירות ואפשר להוביל את הליכוד לאיחוד רשימות שהתגלה ככישלון אלקטורלי ענק. אחרי הבחירות ליברמן איים שיפרק את הסיעה המשותפת ואילץ את נתניהו לתת לישראל ביתנו מפתח קואליציוני שבליכוד לא חלמו עליו. עכשיו הוא חושש מפירוק הסיעה המשותפת. כשליברמן יפרק את הסיעה, ימצא את עצמו נתניהו עם הגב אל הקיר. עם 20 מנדטים מול שלושה שותפים רעבים לשלטון שכל אחד מהם רוצה להיות ראש ממשלה. ליברמן, לפיד ובנט. המטבע שבידי נתניהו הוא המטבע הקואליציוני. אם ליברמן יפלג את הסיעה, על פניו לא מגיע לישראל ביתנו מפתח שאפילו הליכוד לא נהנה ממנו. התשלום שיציע נתניהו על שמירת המצב הקיים יכול להיות חמישה תיקים ל-11 חברי כנסת. שלוש פעמים ויתר נתניהו לליברמן על חשבון הליכוד. כשהסכים לאיחוד הרשימות; כשנתן יתרון לישראל ביתנו על הליכוד בהרכבת הרשימה לכנסת; כשחילק את התפקידים אחרי הבחירות. נראה שהוא יוותר גם הפעם.

ליברמן, מצדו, מעוניין לפרק את הסיעה המשותפת. עליו לבנות את המפלגה מחדש, וזאת יוכל לעשות רק כשהוא עצמאי. לאחרונה הידרדרה ישראל ביתנו למספר מנדטים חד-ספרתי בסקרי דעת קהל. זיכויו של ליברמן מעניק למפלגה קרש קפיצה שאותו תוכל לנצל כשעצמאותה היא עצמאות מוחלטת. מאידך-גיסא, ליברמן לא זנח את חלומו לכבוש את הליכוד, ואם לא עכשיו, כשהוא זכאי, אימתי? הבעיה שלו היא שלא יוכל לדרוש מנתניהו להוביל מיזוג מפלגות. לא משום שנתניהו אינו רוצה, אלא משום שנתניהו אינו יכול. מרכז הליכוד לא יאשר שריון מקומות לאנשי ישראל ביתנו. דני דנון, שכמובן מברך את ליברמן על זיכויו ועל חזרתו לממשלה, סבור שהאופציה אינה על הפרק. זיכוי לחוד ושריון לחוד. המרכז לא יאשר לא את שריון המקומות במרכז, גם לא רשימה משותפת לכנסת הבאה. אין מצב. באשר לשותפים הקואליציוניים, בדרך הטבע כולם מפסידים כשנכנס לזירה שחקן חדש-ישן וחזק. לבני תפסיד כי מעמדה ייפגע, לפיד יפסיד כי ליברמן יכרסם במפלגתו כשהוא מתעסק בסוגיות דת ומדינה, אך ראשון המפסידים, כפי שמסתמן נכון לעכשיו, הוא נפתלי בנט. במישור המדיני, שתי הסיעות יתאמו עמדות, אבל ליברמן יבקש להאפיל על בנט ולתפוס מקום מובטח בראשות מחנה הימין. במישור הפוליטי, כשמצבו של ליברמן לא היה ברור, בנט היה החזק בין שלושת השותפים. זיכויו של ליברמן הופך אותו לחלש. לפיד עשוי לקבל את ראשות ועדת חוץ וביטחון, בנט בינתיים לא מבקש דבר. כשיתפזר העשן, הוא עתיד למצוא את עצמו במציאות קואליציונית מביכה, כשלליברמן – על 11 המנדטים שלו – 5 שרים וסגנית שר ולנפתלי בנט, בעבור 12 המנדטים – 3 שרים, יו"ר ועדה חשובה וסגן שר. יש אחים שווים ויש שווים פחות.

בשבוע שעבר ערך מכון 'פאנלס פוליטיקס' בהזמנת ערוץ הכנסת סקר שבדק את העדפותיהם של מצביעי הבית היהודי. "מי משקף את דעתך מקרב חברי הסיעה?”, נשאלו המצביעים שבמדגם המייצג. 28% השיבו בנט; 17% - אורבך; 17% - איילת שקד; 13% - אורי אריאל; 10% - אורית סטרוק; 5% - ניסן סלומינסקי; 8% - לא יודעים; 2% - אף אחד מהם על-פי הפילוח של המכון, 17% הגדירו את עצמם כחילונים, 25% מסורתיים, 55% דתיים, ו-3% חרדים. הסוקרים לא מתעמקים בינתיים בהבדלים בתוך המגזר הדתי-לאומי, אבל משתמע ממנו שהמחקר שפרסם הקיץ ד"ר אשר כהן, מומחה מוביל לציונות הדתית ושצוטטו בטור הזה, הולמים את המציאות. כהן שפרסם את המחקר שלו בעיצומה של מערכת הבחירות לרבנות הראשית, הותקף ונמתחה עליו ביקורת חריפה. אבל הסקר מעיד שבקרב המצביעים הדתיים, יש רוב מוחלט לקו שמובילים בנט ואורבך. אורבך הוא שמבטא אותה לרוב (בנט מתמקד בסוגיות כלליות יותר). לפלג החרד"לי 23%, פחות או יותר על-פי הערכותיו של אשר כהן. נקודה נוספת: אורית סטרוק היא הח"כית היחידה שזכתה לתמיכה משמעותית מבלי שתשמש שרה או יו"ר ועדה. איילת שקד מספקת את בסיס התמיכה שלה. סקר מרתק.