רועי שרון, כתב השטחים של חדשות ערוץ 10, העלה לעמוד הפייסבוק שלו השוואה בין גליון "מקור ראשון" משלשום לגליון מעריב מאתמול. "גורמים ברשות הפלשתינית: אינתיפאדה שלישית היא עניין של זמן", נכתב מעל ידיעה מאת אסף גבור ב"מקור ראשון". "גורמי ביטחון: כשלון המשא-ומתן לא יוביל לאינתיפאדה שלישית", קראה מנגד הכותרת של מעריב, שהובילה לידיעה מאת אמנון לורד. כמה שעות אחרי פרסום הכותרת של מעריב, פלשתיני רצח חייל ישראלי. מעשה הרצח מגיע לכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר. "ההערכות של כל הדרגים המקצועיים בישראל הן שאין סימנים להתפרצות של אינתיפאדה שלישית", כתב אתמול לורד במעריב. "הציבור הפלשתיני, שלושה חודשים לאחר תחילת המשא-ומתן ושנה אחרי עמוד-ענן, מונע מכמיהה לרווחה כלכלית. [...] במצב של היום בהחלט מורגשת רווחה כלכלית מסוימת. כל חדרי המלון בבית-לחם תפוסים עד סוף החגים הנוצריים בסוף דצמבר. יצרני תעשיית האבן והסוחרים מייצאים היום לאיטליה וכמובן גם לישראל. בצפי של שנה קדימה עד סוף 2014, גם אם תהיה קריסה בתהליך המדיני, היא לא מובילה מיידית לאינתיפאדה, כך מעריכים אותם גורמי ביטחון. "[...] בישראל מעריכים שהטלטלה שעוברת על העולם הערבי לא תכלול את הפלשתינים. הם שייכים לקבוצת העמים המותשים מקרבות העבר, כמו הלבנונים, האלג'יראים והעירקים. כך שמתקבל הרושם כי מי שמאיץ בפלשתינים לפתוח באלימות אלו דווקא גורמים מדיניים זרים וגורמים פוליטיים פנימיים בישראל. הפלשתינים מצדם רואים במצב הנוכחי שלום דה-פקטו ולא רוצים לשבור אותו". העובדה שפלשתיני אחד רצח ישראלי אחד אינה מלמדת שפרצה אינתיפאדה שלישית, כמובן. מה גם שהפלשתיני הוא נער בן 16 שפעל ככל הנראה באופן עצמאי, ולא חייל שאומן ונשלח על-ידי מחתרת טרוריסטית מאורגנת. אך עיתוני הבוקר שאחרי רצח הישראלי בידי פלשתיני, רביעי בתקופה של חודשיים, מציגים תמונה שונה של המצב בשטחים. הדגש כעת אינו על תפוסת בתי-המלון, אלא על הרצון לפגוע בישראלים, ולאו-דווקא בשל עידוד גורמים מדיניים זרים וגורמים פוליטיים ישראלים. "קצינים בכירים: צה"ל מתקשה להתמודד עם רצף המפגעים הבודדים", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של מעריב. ב"ישראל היום" מדווח כי "גורמים ביטחוניים ציינו כי למרות האירועים הקשים בשבועות האחרונים, עדיין מוקדם לומר כי אנו בפתחה של 'אינתיפאדה שלישית', אך הדגישו כי מדובר ברצף אירועים מטריד. לפי הגורמים, בתקופה האחרונה יש 'אווירת פיגועים' והאירועים מייצרים הד ציבורי שאינו זוכה לגינוי מצד ההנהגה הפלשתינית". "ניתן להסביר, שוב, את פיגוע הדקירה באוטובוס אתמול בעפולה כפעילות של עוד מפגע בודד שפעל על דעת עצמו ללא שיוך ארגוני", כותב יוסי יהושוע בידיעות אחרונות, "אבל צריך להודות: טענות מסוג אלו, הנשמעות יותר ויותר מפי גורמים בכירים בצה"ל בתקופה האחרונה במטרה להרגיע את הציבור, כבר אינן משכנעות". לפי יהושוע, "בשטחים ישנה אווירה של אלימות הולכת וגואה, ונדמה כי ההצלחה של מבצעי הפיגועים הופכת מידבקת [...] ברגע שיחליט מחבל לבצע פיגוע המוני ולהתפוצץ באוטובוס ישראלי, רצף פיגועי הטרור האחרונים יתגלה כיריית הפתיחה של אינתיפאדה שלישית". "הרצח האחרון צפוי להעלות מחדש שתי סוגיות שהיו נתונות במחלוקת בימי האינתיפאדה", כותב עמוס הראל בהארץ. "האחת נוגעת לחלוקת נשק לחיילים (אטיאס לא היה חמוש והתקשה להגן על עצמו מפני הדוקר), אך נדמה שזו מסקנה שכדאי להיזהר ממנה. צה"ל הגביל יציאת חיילים בתפקידים עורפיים הביתה עם נשק לפני כחמש שנים, לאחר ריבוי מקרים שבהם הנשק נגנב, שימש חיילים להתאבדות ובכמה מקרים אף למעשי רצח על-רקע פלילי. "[...] השאלה השנייה נוגעת לשהות בלתי חוקית של פלשתינים בישראל. בשנות השקט, ישראל ריככה מאוד את המדיניות בפועל בתחום זה, אף שבדרך כלל לא הצהירה על כך. עשרות אלפי פלשתינים שוהים בקביעות בתחומי הקו הירוק, וחלקם אף עברו לישראל במחסומים. המחשבה הייתה שהמשק זקוק להם ושעבודתם בארץ מקלה על המצב הכלכלי בגדה ותורמת בעקיפין להפחתת הרצון לבצע פיגועים". בשבועון "בשבע" מדווח ישי פרידמן כי לדברי אהוד אמיתון מסוכנות הידיעות תצפית, לאחרונה יש "עלייה באיכות הפגיעות" בשטחים. לדבריו, "יש יותר הצלחות לפיגועי פח"ע עממי כמו בקבוקי תבערה, זריקות אבנים ונסיונות דקירה. התחושה שלנו היא שיש איזושהי השתקה של אירועים או שתקריות מסוימות לא מקבלות את ההד התקשורתי שהן אמורות לקבל. [...] יש הרבה יותר מדי הצלחות של הפלשתינים. למעשה, בכל יום בשטחי יהודה ושומרון קורים נסים".

"נדקר למוות", נכתב בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, ליד תצלום של הנרצח עדן אטיאס. בלב השער מתפרסם תצלום של אם הנרצח, כורעת מעל הארון עם גופת בנה. התצלום מתפרסם גם בשער מעריב. בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות מופיע משפט שכתב לאחרונה אטיאס בעמוד הפייסבוק שלו: "כן יש לי M16 בלי כדורים אל תדאג אחי, אם יבוא מחבל אני אדפוק לו אותו בראש". אטיאס התגייס לצבא לפני שבועות אחדים בלבד. אתמול נרצח בשנתו, באוטובוס בדרכו חזרה לטירונות אחרי חופשת מחלה קצרה. סג"מ יצחק מימון, שהגיע לזירת הרצח ולכד את המחבל, שוחח עם כתב העיתון ישראל מושקוביץ. "ראיתי אותו דוקר את החייל. צעקתי לו לעצור, והוא השליך את הסכין. דרכתי את הנשק, כיוונתי אליו וניטרלתי אותו, אבל הוא לא השתולל בכלל. הוא פשוט קפא במקום. פחדתי שאם אני אירה, אני עלול לפגוע בחיילת השנייה שהייתה שם וישבה בדיוק מאחורי עדן. לא רציתי לסכן אותה, ולשמחתי ברגע שצעקתי הוא עצר, וכך לא הייתי צריך לירות בו". משה כהן, מאבטח בתחנת האוטובוס שבה נרצח אטיאס, אמר: "המחבל כבר לא החזיק בסכין, כך שלא חששנו שהוא ימשיך לדקור, פשוט עצרנו אותו והורדנו אותו למטה. בדיעבד, חשבתי שאולי היינו צריכים לירות בו עוד קודם". חרטה מסוימת על כך שהתוקף לא נורה בעת לכידתו, על-אף שלא היווה עוד סכנה מיידית, משתמעת גם מטור דעה המתפרסם בכפולה הפותחת של מעריב. במקום טור פרשנות ביטחוני, מודפס במעריב טור מאת אלקנה שור תחת הכותרת "שכר בלי עונש". שור מתאר כיצד בעוד 14 שנה ישתחרר המחבל שרצח את אטיאס במסגרת מחווה של ממשלת ישראל לפלשתינים, ויצהיר כי עזב את דרך האלימות. "הוא הבין שטעה, שהלך בסערת נפש למערבולת של אלימות בלתי נשלטת", כותב שור על המחבל בסרקזם. המניע למעשה הרצח מעסיק הבוקר בעיקר את "ישראל היום" והארץ. אם לורד הציע אתמול במעריב להאשים גורמים מדיניים זרים וגורמים פוליטיים ישראלים באלימות פלשתינית, הרי שהבוקר השתנה ההסבר של עיתונאים המקורבים ללשכת ראש הממשלה. כעת האשמה מוטלת לפתחה של הרשות הפלשתינית. הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא משוואה פשוטה: "הסתה = רצח". היא שואבת את השראתה מהמסר המרכזי שהעביר אתמול ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. "ההסתה הפלשתינית חייבת להיפסק", מצוטט נתניהו בשער העיתון, ובכפולה הפותחת מדווח כי לדברי ראש הממשלה, "ההסתה הפלשתינית נעשית בבתי-הספר, בעיתונות הרשמית, במסגדים ובמקומות רבים אחרים בחברה הפלשתינית". המסר של ראש הממשלה מתורגם ב"ישראל היום" לא רק לכותרת ראשית בת שתי מלים וסימן מתימטי, אלא גם למאמר פרשנות בן כמה מאות מלים. ראובן ברקו כותב במדור הדעות של העיתון טור תחת הכותרת "ההסתה הפלשתינית מגיעה לשטח". לפי ברקו, "בד בבד עם 'תהליכי השלום' מקיימים הפלשתינים מסע הסתה, שתכליתו להניע בתודעת ההמונים הפלשתינים מצב לחימה מסלים ו'ספונטני' [...] בד-בבד עוסקים הפלשתינים בהסתה דתית לשנאת היהודים הן במסגדים, הן במערכות החינוך והן מעל במותיהם הפוליטיות והתקשורתיות". בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם מאמר מאת חיים שיין, המבטל את הטיעון ל"אווירת פיגועים" כרקע למעשה הרצח. לדבריו, מדובר באופיים של הערבים. "למיטב ידיעתי, אווירה לא רוצחת", כותב שיין. "פראי אדם, חסרי צלם אנוש, רוצחים. לתלות את המעשה הנורא באווירה הוא זילות של חיי אדם וחוסר הבנה של תפקיד ההרג באתוס הפלשתיני. אתוס שנשען על שפיכת דמם של חפים מפשע כמכשיר להשגת מטרות לאומיות וטריטוריאליות. הפלשתינים לא שונים מאחיהם בסוריה, במצרים, בתימן ובסודן, שטובחים באחיהם שלהם ללא רחמים". האפשרות שלמעשי ממשלות ישראל לדורותיהן יש איזשהו קשר למותו של חייל בידי פלשתיני אינה עולה כלל ב"ישראל היום". לפי עיתון זה, אין מדובר בקורבן נוסף של סכסוך מתמשך, אלא במעשה פלשתיני חד-צדדי. לרוצח עצמו, אגב, היה הסבר למעשיו. אולי זהו הסבר שקרי, אולי הרוצח אכן הונע מהסתה במסגדים או מאתוס שנשען על שפיכת דמם של חפים מפשע (אם כי, במקרה הזה, רצח דווקא חייל בצבא המדינה שכובשת אותו), אבל הסבר כלשהו יש לו. ההסבר מוזכר בכל העיתונים למעט ב"ישראל היום", וזוכה להבלטה בהארץ. "הרוצח ביקש לנקום על כליאת קרוביו בישראל", נכתב בכותרת המשנה לראשית של הארץ. אלי אשכנזי וגילי כהן מדווחים כי אחרי שפונה לטיפול רפואי והועבר לחקירת שב"כ, סיפר הרוצח כי "ביקש לרצוח יהודי במחאה על מאסר שני קרובי משפחתו בישראל, אולם ציין כי נכנס לישראל גם במטרה למצוא עבודה". עמוס הראל כותב כי הנער "אמר לחוקרי המשטרה כי הסתנן לישראל במחשבה לחפש פרנסה – ולהרוג יהודי אם לא ימצא עבודה". "שניים מקרובי הדוקר כלואים על רצח וניסיון רצח", נכתב מעל ידיעה מאת ג'קי חורי, המוקדשת למשפחת הרוצח. לפי הידיעה, המעשים בוצעו במהלך האינתיפאדה השנייה, במסגרת פעילות האחים בגדודי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של הפת"ח. אח אחר נאסר למשך שנתיים וחצי בגין הפרות סדר, מוסיף חורי. בידיעות אחרונות מדווח יוסי יהושוע כי קרוב משפחתו של הרוצח, שאדי ג'ווארדה, נשפט לשלושה מאסרי עולם על רצח שני ישראלים, וכי בן-דודו מוחמד נשפט ל-12 שנות מאסר על ניסיונות לרצח. במעריב מדווח כי ארבעה מבני דודיו של הרוצח נשלחו למאסרי עולם בבתי-כלא בישראל. ב"ישראל היום", לא מיותר להזכיר פעם נוספת, אין לכך כל זכר. הכותרת הראשית היא "הסתה = רצח", ומאמר הפרשנות הראשי מציע את האפשרות שהאלימות טבועה באופיים של ערבים.

ידיעות אחרונות מוביל הבוקר את סיקור החשד כי זמר קיים יחסי מין עם קטינה. כיוון שהפרשה עדיין חוסה תחת צו איסור פרסום, הסיקור מוגבל מאוד. בשער העיתון מודפסת משבצת גדולה המוקדשת לכותרת על החשד לצד תצלום של מיקרופון. כל כפולת האמצע מוקדשת לסיקור הפרשה, אולם כיוון שהפרטים הידועים והמותרים לפרסום מעטים, חלק ניכר מכפולת האמצע חסר כל תוכן מערכתי. באזורים אלה, במקום טקסט אינפורמטיבי מופיע תצלום גדול של מיקרופון. אדוה כהן מדווחת כי נערה הכירה זמר בתוכנית טלוויזיה שבה השתתף, קיימה איתו יחסי מין בהסכמה ועישנה איתו סמים. לדבריה, הזמר עשה זאת כמה פעמים, איתה ועם חברותיה. עוד היא טוענת כי יש סרטון וידיאו שמתעד את המעשים. רז שכניק מדווח בידיעה נפרדת כי הזמר שרוי בהלם וכי חברו מכחיש את החשדות. "עלילת דם נוראית", הוא מכנה אותם. אדם המכונה "מקורב לזמר" טוען כי "עלילת הדם צריכה להדאיג אותנו כמדינה". דומה כי די בהתבטאות זו כדי להפר את צו איסור הפרסום ולחשוף את המעורבים בפרשה. בעיתונים האחרים הסיקור צנוע בהרבה ומתמצה בידיעות קצרות בלא תצלומים, לא של הזמר ולא של מיקרופונים. במדור ביקורת הטלוויזיה של הארץ כותבת מיה סלע על הדיווח הראשוני על הפרשה, מפי גיא פלג, במהדורת החדשות של ערוץ 2. "הוא גם סיפר שהזמר המפורסם לא זומן לחקירה בשלב זה כי בעצם לא מדובר בחקירה אלא רק בבדיקה ושהם רוצים להיות זהירים", כותבת סלע. "עד כדי כך זהירים שהביצה הלא מבושלת הזאת כבר מובאת למשפט ההמון. סקופ זה סקופ. פה זה חדשות, לא קרקס". בהמשך ביקורת הטלוויזיה מתייחסת סלע לתוכנית "אקס פקטור", המשודרת בערוץ 2, ומחמיאה לאחד המשתתפים בתוכנית, הזמר רמי פורטיס, שמכהן בתוכנית בתפקיד שופט. לדבריה, "חוץ ממנו מדובר באותם מופעים של חוסר מודעות או גאונות, אותו קרקס". גם מתי גולן התייחס אתמול בטורו שב"גלובס" לשופטים בתוכניות הזמר "אקס פקטור" ו"הכוכב הבא", אם כי מזווית אחרת. תחת הכותרת "נאשמים בתפקיד שופטים", כתב גולן על הזמרים אייל גולן ומשה פרץ. "אייל ופרץ כבר אינם בחזקת חשודים, ונגד שניהם הוגשו כתבי אישום על העלמת מסים בסדר גודל כבד. למרות זאת, הם ממשיכים להופיע כ'שופטים' בתוכניות הללו", קבל גולן. "עצם המלה 'שופט', גם אם היא במרכאות, יוצרת תדמית של אדם ישר המסוגל לקבל החלטות ענייניות. כלומר, מצד אחד, הפרקליטות טוענת כי השניים עבריינים – ומצד שני, קשת ורשת מעניקות להם תעודות כשרות".

בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מביא מוטי בסוק את דעתם של כמה כלכלנים בולטים באשר לשאלה מה לעשות עם עודף של 12 מיליארד שקל שנוצר בתקציב המדינה. "כלכלנים רבים, למרבה הפלא, תומכים בעמדה המסורתית של נגיד בנק ישראל היוצא, סטנלי פישר, להפחית את הגירעון בתקציב וכפועל יוצא את יחס החוב-תוצר של ישראל", כותב בסוק. כמה מהמומחים קוראים שלא להוריד מסים. "אני מוטרד מהאפשרות ששר האוצר ישתמש בעודפים להורדת מסים ורק להורדת מסים, כדי לזכות בקרדיט פוליטי. המהלך הזה עלול להתברר כבלתי יציב. בהמשך, כשיתברר ששוב הגירעון בתקציב גבוה מדי, יורידו את הוצאות הממשלה על-ידי קיצוץ בתקציבים החברתיים, שכבר כיום הם נמוכים ממה שמקובל במדינות OECD, ויפגעו במלחמה בעוני ובצמצום הפערים בחברה", אומר פרופ' מומי דהן. קריאה דומה עולה מהכפולה הפותחת של "כלכליסט", שם טוען שאול אמסטרדמסקי כי "הפחתת מסים עכשיו עוד תעלה לנו ביוקר".

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי מרואיינים משלמים עשרות אלפי שקלים תמורת השתתפות בתוכנית "עושים שינוי" של ערוץ 10. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הרשות השנייה השיתה קנס של 106 אלף שקל על זכיינית ערוץ 2 רשת, בשל פרסום סמוי בתוכנית "אקס פקטור" למותג קוקה-קולה. לצד הידיעה כותב אברבך טור פרשנות קצר שבו הוא טוען כי יש להתיר פרסום סמוי למותגים בטלוויזיה המסחרית. "איזו סכנה איומה טמונה בעובדה שהתוכנית 'אקס פקטור' צבועה בצבעיה המסחריים של קוקה-קולה?", שואל אברבך. "האם מישהו שצופה בתוכנית, קטן או גדול, יכול ליפול קורבן לעידוד שתיית המשקה, שגם כך הוא הנמכר ביותר בעולם, ונמצא במקרר של מרבית הצופים? [...] איש העולם המערבי היום מוצף במסרים מסחריים, והעובדה שהוא רואה אותם בפריים-טיים בערוץ שהוא בהגדרתו מסחרית אינה מחללת את נפשו. דין אחר צריך להיות לתוכנית אקטואליה ואפילו לתוכניות דרמה או קומיות, אם תרצו. אך מסר (לא ממש) סמוי בתוכנית בהנחייתה של מי שהיא פרזנטורית של אינספור מותגים לא יגרום שום נזק, פרט לתחושת צמא". הארץ מכבד את מועצת העיתונות ומפרסם בעמודי החדשות שלו כי בית-הדין לאתיקה של המועצה נזף בעיתון ובגדעון לוי, בעקבות מאמר דעה שפירסם.