לא רק מוזאון המטרופוליטן, שהוא מששת הגדולים בעולם, מתייחס בעונה זו לתחריטים. גם מוזאון הויטני הקדיש לכך תערוכה, שכבר ירדה, של רישומים ותחריטים של גדולי האמנים האמריקנים. כך גם המוזאון לאמנות מודרנית - M.oM.A מעניק למבקרים הנאה צרופה בצפיה בתערוכה של ציורים, הדפסים, צילומים ורישומים בתערוכת American Modern. בעוד שהתערוכה ב-MET מתייחסת לתקופת ה- ancien regime, השלטון הישן, שלפני המהפכה הצרפתית.
גדולי האמנים של תקופת השלטון הישן במאה השמונה עשרה שבמסגרת לימודיהם האקדמיים לא למדו את אמנות ההדפס, אך הושפעו מאד מענקי האמנות של המאה ה- 17 כמו רמברנדט בצפון וקסטיליאנו בדרום. וכך חדר ההדפס לאמנות מהדלת הצדדית. דווקא מחוץ לתחום התצוגות ב"סלון הפריזאי" או בשוק האמנות, וללא מחויבויות לז'אנר האקדמי, נהנו אמנים אלה שחוננו ביכולת רישום פנטסטית, לנסות את המדיום החדש יחסית, תוך כדי חופש יצירתי ומתן הבעה חופשית ליצירתם.
בין אלה נמנים פראגונאר, וואטו, בושה, סן אוביין ועוד. חלקם התייחסו לתחריטים שלמדו מאומני סדנאות ההדפס כאל מדיום שנעים ליצור בו. חלקם - יצרו תחריטים ותצריבים לבקשת מזמיני העבודות מהם, אליהם התייחסו כאל סקיצה שלפני יצירת הציור. ובנוסף, נכנסו לתחום העשייה בתחריטים גם אנשי אצולה, שהממון איפשר להם הן לרכוש יצירות אמנות, הן להעתיק מהן, גם כמחווה לגדולים, והן לשם הענקת מתנות פרי יצירתם - מה שהיה משותף להם ולאמנים הגדולים גם יחד.
נדיר ומוערך
מכיוון שבהדפסים - הלוח הראשון עליו חרטו את הרישום הוא הספונטני ביותר, ובמהלך התהליכים, כשהלוח עבר שינויים עם כל השדרוגים - לעיתים אבדה הראשוניות והספונטניות. הרי מכאן, שהמצב הראשון של ההדפס הוא נדיר יותר וגם המוערך יותר. בתערוכה מוצגים 130 יצירות של האמנים הנפלאים הצרפתים של המאה ה-18, אך גם של האמנים החובבים שנהנו לחרוט בקלות על לוח הנחושת המצופה, לתת אותו לאומן בסדנה, והרי לכם יצירות, שלעיתים היו לא פחותות בערכן משל האמנים הדגולים. כמו למשל אחייניתו של פראגונאר, מארגריט ז'ראר, שיצרה מחוות לציורי דודה, והן מקסימות כשלעצמן. אם כי אסייג, שבסך-הכל, תחריטי ותצריבי האמנים הם כללית ברמה גבוהה הרבה יותר משל החובבים.
רוב היצירות מפעימות. א. משום שאז עדיין לא היה קיים מדיום הצילום, ורק בעזרת התחריטים הנציחו האמנים אירועים היסטוריים, כמו כיבוש הבסטיליה של Charles Tevenin מ-1790, לאחר האירוע שהתרחש ב 1789. ב. משום שדרך צפיה בהם אנו לומדים על חיי התרבות, החברה והיומיום של התקופה, כמו גם על מקורות התרבות שהשפיעו על האמנים אז כמו -התנ"ך, המיתולוגיה היוונית והנוצרית. תחריטו של שארל ז'רמיין דה סן אוביין "שולחן האיפור" -"רעיון לסצינת פרפרים כדמויות אנושיות") מ-1748 יש בו ניצנים של סוריאליזם עם וירטואוזיות רישומית. צילום התחריט מצורף למאמר הביקורת.
התחריט המצחיק מכולם הוא "הארון" של ז'אן הונורה דה פראגונאר. בו נראה גבר שהורי אהובתו גילוהו מתחבא בארון, והוא יוצא כשכובעו מסתיר את מבושיו. ההבעות על פני כולם הם הסיפור והדרמה. פראגונאר בציורי השמן המונומנטליים שלו וביכולת הציור הנפלאה, משובץ בעילית אמני צרפת במאה ה-18. אך גם הוא לא נקי מהשפעות האמנים שקדמו לו, וכך אנו מוצאים בתערוכה יצירות שלו שמקורן, בין היתר, במחווה לרמברנדט.
כשנוספו לתחריטים טכניקות נוספות כמו האקווה טינטה, הרי יצירתו של ז'אן קלוד רישאר מ-1772 "רצח הבל בידי קין" היא ממש ציור, גם אם נוצר כתחריט. הרכויות של האקווה-טינטה מעניקות לו את הנופך הקיים בדרך כלל במשיכות המכחול של ציור בצבע.
למעשה, האקדמיה הצרפתית לאמנות ברומא הייתה מרכז לסטודנטים צרפתיים שלמדו שם ורכשו את השכלתם מטובי המדפיסים שם. אפילו הספר המוקפד והעשיר המלווה את התערוכה - שהוא נכס לכל המתעמקים באמנות - גם הוא הודפס באיטליה.
לכל המתעתדים לבקר בניו-יורק, מומלץ שלא לוותר על תערוכה זו,שתוצג עד ה-5.1.14, כמו גם על זו שנזכרה לעיל ב"מומא”. יש ממה להתענג בעיר הזו.