למה כה רבים מאיתנו משמינים כל-כך? התשובה נראית ברורה. "הסיבה העקרונית להשמנת יתר ולמשקל עודף", לטענת ארגון הבריאות העולמי, "היא חוסר איזון בין מספר הקלוריות הנצרכות למספר הקלוריות המנוצלות", או בפשטות - או שאנחנו אוכלים יותר מדי או שאיננו פעילים די או ששתי האפשרויות נכונות.
על-פי היגיון זה, כל עודף של קלוריות, בין שמקורו בחלבונים, בין שמקורו בפחמימות ובין שמקורו בשומנים (שלושת מרכיבי המזון העיקריים או "אבות המזון"), בא לידי ביטוי במשקל. על כן, הפתרון ברור גם הוא: אִכלו פחות והרבו בפעילות ספורטיבית.
הסיבה להטיל ספק בקביעה זו גם היא מובנת מאליה. הגישה של "אכלו פחות / נועו יותר" רווחת זה 40 שנה, ועם זאת השכיחות של השמנת יתר או הצטברות של כמות שומן מזיקה בגוף, עלתה לרמות חסרות תקדים. כיום יותר משליש מן האמריקנים לוקים בהשמנת יתר, יותר מפי שניים ממספרם לפני 40 שנה ומספרם ברחבי העולם גדול מחצי מיליארד.
נוסף על ההשמנה, אנחנו מפתחים הפרעות מֶטַבּוֹליות, כלומר הפרעות בחילוף החומרים בגוף, כמו סוכרת מסוג 2, המתאפיינת באי-תקינות הורמונלית בתהליכי עיבוד המזון ואחסונו ושכיחה בייחוד בקרב אנשים שמנים מאוד.
המצב הצורם של אי-התאמה בין בעיה שהולכת ומחמירה ובין פתרון שנראה מוסכם על הכל, מעלה שתי אפשרויות. האחת - אנו מבינים נכון מדוע אנשים משמינים, אבל האנשים השמנים עצמם, מסיבות גנטיות, סביבתיות או התנהגותיות, אינם מסוגלים או אינם רוצים להירפא. האחרת, אנו שוגים בהבנתנו ומכאן גם בהצעותינו לשיפור המצב.
אם אנו שוגים בהבנתנו, ייתכן שהגורם להשמנה אינו שיבוש באיזון האנרגטי, אלא משהו קרוב יותר לפגם הורמונלי, רעיון שאימצו חוקרים אירופים לפני מלחמת העולם השנייה.
אם כך, החשוד העיקרי או המעורר הסביבתי לפגם כזה, קשור בכמות הפחמימות שאנו צורכים ובאיכותן. לפי גרסה זו, הטעות הבסיסית שעשינו, היא ההנחה שתכולת האנרגיה במזון - אבוקדו, סטייק, לחם או משקה תוסס - היא שגורמת להשמנה ולא ההשפעות שיש למאכלים, ובייחוד לפחמימות, על ההורמונים המווסתים את הצטברות השומן.
לנוכח התדירות שבה חוקרים רואים בהשמנת יתר הפרעה באיזון האנרגטי, היה אפשר לשער שהרעיון נבחן בקפדנות כבר לפני עשרות שנים. אבל בדיקה מדעית ראויה כזאת טרם נעשתה. הניסויים היו קשים מדי ויקרים מדי לביצוע ראוי.
החוקרים חשבו, בדרך אופיינית להם, שהתשובה מובנת מאליה. אנו אוכלים יותר מדי, ולכן הניסויים אינם שווים את המאמץ. לפיכך, הבסיס המדעי של הבעיה הרפואית המכריעה ביותר בתקופתנו, השיעורים הנוסקים של השמנת יתר וסוכרת והסיבוכים שהן גורמות, נשאר למעשה לא ידוע.
אחרי 10 שנים שבהן אני חוקר את המדע ואת תולדותיו, אני משוכנע שהתפתחות של ממש בלימוד השמנת היתר, תושג רק אם נחשוב מחדש ונבחן בקפידה כיצד אנו מבינים את סיבותיה.
ב-2012 ייסדתי עם פיטר אטייה, מנתח לשעבר וחוקר סרטן, ארגון ללא מטרות רווח בשם "המיזם למדעי התזונה" (NuSI), כדי לטפל בעניין הראיות החסרות. בתמיכת קרן לאורה וג'ון ארנולד מיוסטון שבטקסס, גייסנו מדענים בלתי תלויים כדי לתכנן ולבצע ניסויים שיבחנו בדקדוק ובקפדנות את ההשערות המתחרות בדבר השמנת יתר (ועלייה במשקל באופן כללי).
קרן ארנולד התחייבה לממן עד 60% מתקציב המחקר השוטף של NuSI ושלוש שנים של הוצאות תפעול בסך כולל של 40 מיליון דולר. החוקרים ילכו בעקבות הראיות באשר הן. אם הכל יתקדם כמתוכנן, נוכל להשיג ראיות חד-משמעיות לסיבות הביולוגיות של ההשמנה בשש השנים הבאות.