הארץ הוא העיתון היחיד הבוקר שאינו מקדיש את כותרתו הראשית לשחרור האסירים. "המדינה תממן הפלות לנשים עד גיל 33", נכתב בה, על סמך הודעת ועדת סל התרופות כי 16 מיליון שקל יוקצו השנה לצורך ביצוע ההליך.
"נדמה שחלקים מהציבור לא ראו את ההחלטה בעין יפה, לפחות על-פי חלק גדול מההתבטאויות בנושא ברשת האינטרנט, שסברו שכספי ציבור אינם צריכים לממן חוסר אחריות של אישה שנכנסה להריון",
כותב עידו אפרתי, המסקר בהרחבה את הכרעות הוועדה. "הדיון בשאלת ההפלות התקיים כמה פעמים לאורך דיוני הוועדה. אף כי היו חברים שהעלו חשש כי הדבר יוביל לעידוד הפלות וחוסר אחריות בנושא תכנון משפחה, בסופו של דבר התקבלה ההחלטה פה אחד".
"החלטת ועדת הסל לממן הפלות לנשים בוגרות בסכום של 15.5 מיליון שקל בשנה היא החלטה פמיניסטית ואפילו מהפכנית",
כותבת רוני לינדר-גנץ בטור פרשנות נלווה. גם
ידיעות אחרונות מקדם את ההחלטה בברכה. הדיווח עליה מוכתר במלים "הבשורה הגדולה".
אפילו העיתון השמרני ישראל היום, ששואב את השראתו מהתקשורת השמרנית בארה"ב ובראשה רשת השידור "פוקס ניוז", המתנגדת בלהט להפלות, מסקר את ההחלטה בחיוב. "
חופש בחירה לנשים" קוראת הכותרת מעל לדיווח מאת כתבת הבריאות מיטל יסעור בית-אור. העיתון אומנם נותן ביטוי למתנגדי ההחלטה (יו"ר אגודת אפרת: "החלטה פוליטית"), אבל
טור-פרשנות נלווה, אף הוא מאת כתבת הבריאות של העיתון, מתפרסם תחת הכותרת "זכות האישה על גופה" ומבהיר מהי עמדת המערכת.
בעיתונות החרדית התעלמות. בדיווח "המבשר" על החלטת ועדת סל התרופות נושא מימון ההפלות לא מוזכר. בעיתון "הפלס" כלל לא מדווח על הכרעות הוועדה.
בהארץ מעניקים את זכות הביטוי לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, אשת הלכה וממקימי פורום "תקנה", החברה בוועדת הסל: "הפלה נובעת הרבה פעמים מחולשה פיזית ונפשית, אם זה מרוב לידות או מסיבות אחרות. גם מבחינה הלכתית ישנם מצבים שבהם ההלכה מתירה הפלה ולא ללדת ילד מסוים, בתנאים מסוימים, וזו הסיבה שאני חשבתי שנכון לאשר את זה. דווקא בתור אם לחמישה אני חושבת שזה קריטי למנוע לידה של ילדים לא רצויים".
זכות האישה על גופה מצדיקה גם את התופעה שעומדת במרכז כתבת השער במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות - פונדקאות מסחרית. נראה כי ארגון "המרכז להורות באמצעות פונדקאות" שכר לאחרונה את שירותיו של
משרד יחסי ציבור יעיל. בסוף השבוע האחרון התפרסמה
כתבת מגזין ארוכה במוסף "שישבת" של ישראל היום, אשר הציגה באור חיובי את פעילות הארגון לקידום פונדקאות מסחרית בהודו. הבוקר מקדמת כתבת השער של "24 שעות" פונדקאות מסחרית בישראל. בכתבה של ידיעות אחרונות, כמו בכתבה של ישראל היום, משובץ תצלום של שתי מקימות ומנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות", מינה יולזרי ועדה אטיאס.
בכתבה, מאת שרית רוזנבלום, מוצגת הפונדקאות (השכרת רחם לאדם אחר), כאמצעי לגיטימי לגיוס כסף ורכישת דירה. "רובן יצאו או יוצאות לדרך הקשה והמפרכת הזו כדי לשפר את מצבן הכלכלי", כותבת רוזנבלום על הנשים המשכירות את רחמן. "לא פעם, תאמינו או לא, כדי לצבור הון ראשוני לקניית דירה. בישראל של 2014 לפעמים פשוט אין ברירה".
אטיאס, נציגת "המרכז להורות באמצעות פונדקאות", מרחיבה: "מדובר בזוגות נורמטיביים, שמחזיקים שתי עבודות והמשכורות מאפשרות להם קיום בסיסי בלבד. אצל רוב הזוגות, שבאים מהפריפריה, ההורים לא יכולים לסייע בקניית דירה, ולכן אצל 90 אחוז מהפונדקאיות הנשואות המטרה המוצהרת היא קניית דירה".
על-אף שמדובר בסחר באיברי אדם, הכתבה מציגה את ההליך באור חיובי. אומנם מוזכרים הקשיים שעוברים על האישה המשכירה את רחמה, אולם המסר מרגיע ואף מעודד: כיום אפשר להיות פונדקאית גם אם את נשואה, מקבלים בין 160 ל-180 אלף שקל, היחסים עם שוכרי הרחם טובים ואף מרגשים, בני הזוג תומכים ולמשכירה עצמה אין תחושת התקשרות לוולד שגדל ברחמה.
"לא היה לי שום קשר לתינוקת הזו", אומרת אולגה ליופטמן, נשואה ואם לשלושה ילדים, שהשכירה את רחמה. לדבריה, "מההתחלה הכנסתי לעצמי לראש שאני פונדקאית וזו לא הילדה שלי". רוזנבלום כותבת כך: "בכסף שקיבלה עבור הפונדקאות, כ-160 אלף שקל, קנו אולגה ובעלה דירה חדשה בבאר-שבע. 'הבן שלי ישן בסלון ועכשיו יש לו חדר משלו. זה הבדל משמעותי', היא מספרת".
(דירה חדשה בבאר-שבע ב-160 אלף שקל? הודיעו נא לעורכי המוסף המסחרי לענייני נדל"ן שצורף היום לידיעות אחרונות, שם נכתב כי דירת שלושה חדרים בבאר שבע עולה כ-500 אלף שקל, או בשער ההריונות המסחריים: 3.125, קצת יותר מוולד אחד לחדר).
ההבדל בין השכרת רחם למכירת כליה אינו גדול במידה המצדיקה התעלמות מהמשמעויות המוסריות של הפעולה הראשונה, תוך גינוי אוטומטי של השנייה.