על פניו, זוהי קומדית מצבים, אליה נקלעה משפחה יומיים לפני חגיגת בת המצווה של הבת הקטנה. עוזרת הבית הפיליפינית נופלת מהסולם ונהרגת. מכיוון שאינה חוקית, מותה מכניס את המשפחה לבעיה רצינית, הגוררת למסכת שקרים, להעמדות פנים תוך חשיפת הצביעות של החברה כולה. רבים בקהל געו מצחוק, אולי כי חשו אמפטיה למצב שבו גם הם עלולים להגיע אליו, או שהם מכירים את הבעיה מכאלה שהם בסביבתם. אם המשפחה, עטרה (אורלי זילברשץ), אישה בעלת גינונים וולגריים וארציים ביותר, עם הגדרות וביטויים בוטים בקולה המחוספס, מטייחת את המקרה בסיפורי בדים, שעצם שליפתם מצחיקה את הקהל, ומצליחה כמעט עד הסוף לרמות את כולם. אך מלבד בעלה עורך הדין הממולח, (גיל פרנק) שישר נחלץ לעזרתה, שמא הוא עצמו ושמו הטוב יינזקו - כל יתר בני המשפחה יפי הנפש, הצמחונים, אוהבי החיות המסכנות שדואגים לטבע - אלה בולעים את הכסת"ח, כשכל אחד מהם עסוק בענייניו, ולחלקם יש קופה של שרצים על הגב. הבת הגדולה אורה, (טל בלנקשטיין המשכנעת בטבעיות משחקה) שעובדת בבנית אתרי אינטרנט, אך בין-לבין מקיימת שיחות אירוטיות בטלפון. הסצינה בה מתגלה לה ולאביה ששניהם בעצם עושים צ'ט אירוטי ביניהם, מזכירה את ההצגה המשובחת "יומנים" שבה נותחה בעיית הצ'טים כדבעי, לעומק. ההצגה עלתה בזמנו בבית לסין בכיכובה של מאיה מעוז הפנומנלית, ולולא היכנסה להריון, הייתה ההצגה הופכת לאבן דרך בתיאטרון הישראלי). אחותה הקטנה, בת המצווה, שירילי (לורן סביר המתוקה במשחק כובש), מתעניינת רק מי יעשה לה ראסטות לפני החגיגה, אם העוזרת אכן מאושפזת לכאורה, כדברי האם... הבן הצעיר המכונה בן-בן (יואב רוטמן החמוד, שעוד יעשה חיל במידה וימשיך בלימודי משחק ויממש את מלוא כשרונו) עסוק רק בהווית גידול הפרפרים והקיפודים. גיל פרנק כעודד, הבעל, לאחר השיאים הדרמטיים ההישגיים שלו ב "המלט", "ריצ'רד השני" וב"מקבת", ראוי לאתנחתה קומית זו, שעבורו היא בבחינת הרפייה. טוב עשה התיאטרון שקיצץ בסצינת האוננות שגיל נדרש לה בתחילה, מול בת זוג לשיחה האירוטית במהלך יום העבודה במשרדו, והוחלט להשאיר בהצגה רק את תחילת הסצינה. לו הושארה במלואה - הייתה הסצינה יכולה בהחלט להחשב לחוסר טעם ירוד ביותר. מה גם ששחקן מהמעלה הראשונה כמו פרנק, ראוי להמחיש את מלוא כשרונו הדרמטי ולא לרדת לרמת סרטי B. דמות מרעננת ועסיסית במחזה היא של השכנה רינת (שירי גדני המרנינה), שבנודניקיות שלה מהווה סיכון לשכניה, כי היא עלולה עוד לחשוף את הסודות והשקרים של משפחת השכנים. שירי גדני שבעברה הצלחות בתיאטרון גשר, מתאימה לקאמרי כמו כפפה - בגלל הכשרון, היופי והשארם הבלתי נדלה. פקחית הבנייה שבאה כדי לבדוק את חריגות הבנייה שכל כך מקובלות בקרב שועי הארץ, שחושבים שלהם מותר הכל - היא נועה שכטר הכה ריאליסטית וכנה. התפאורה של ערן עצמון היא מלאכת מחשבת על כל פרטיה של יצירה הראויה לשבח. הדרך בה פתר את בעית עיצוב הבניין, על קומותיו, הגינה, והקבר אליו מוכנסות כל הגוויות בסיפור המזכיר את סיפורי הבלשים האנגליים, מעמידה תפאורה מרהיבה, סופר-מעוצבת מודרנית וממש מושקעת. כך גם התלבושות המתאימות שעיצבה אורנה סמורגונסקי, המוזיקה המקורית המפתיעה, ומשתחלת אל בין קטעי המחזה כחלק בלתי נפרד ממנו - אותה כתב ואף מבצע (על קלרינט, אקורדיון ופסנתר) עם יתר הנגנים בהקלטה אסף תלמודי המחונן. הבימאית עדנה מאז"יא ראוי שתקפיד על היגוי ברור יותר של כמה מהשחקנים, שבולעים בשטף הדיבור את הטקסט ונוטלים ממנו חלק ממשמעותו. הצגה קלילה שתצחיק רבים, אך מעבר לקומי, יש בה כתב אשמה חריף למוסר הירוד המקנן בתוכינו - וראו את הפרשיות הנחשפות כאן לאחרונה, כשמנווטי המדינה אחד אחר משנהו נידונים לכלא, ואנו - אנא אנו באים?