רוח הקולגיאליות טבועה, מן הסתם, עמוק בדמם של תושבי ברצלונה. נוכחנו בכך על כל צעד ושעל במרוצת השבוע שבילינו בבירת-קטלוניה.
עדות ראשונית לרוח הזו הסתמנה כבר בדרכנו משדה התעופה אל מלוננו "ריבולי רמבלה" בעיר. נהג המונית הריקה, שהמתינה מולנו, מאן בנימוס לקחתנו עימו, והפנה אותנו היישר למונית הראשונה, שניצבה בראש שיירה ארוכה, בת כמאה מוניות, בתירוץ שעל-פיו "יש תור מחייב ושבו הסדר חייב להישמר".
ואכן, מהר מאוד הוחוור לנו שבבירת-קטלוניה אין חאפרים. כל נהג-מונית ממתין בסבלנות לתורו, וכשהגיע סוף-סוף תורנו, הושיט הנהג לידינו כרטיס ובו פרטיו האישיים ומספר הטלפון של חברתו, למקרה ששירותו לא ימצא חן בעינינו.
כבר בתחילת הנסיעה גילה הנהג את אוזננו שהוא מחויב, על-פי תקנות חברתו, להסיע אותנו אל יעדנו בדרך הקצרה ביותר ולגבות תוך כדי כך את עלות הנסיעה המינימאלית הכרוכה בכך. ואכן, מחיר הנסיעה היה, בסופו של דבר, נמוך ב-20% (!) מהמחיר המשוער שנקבע עבורנו עוד בשדה התעופה, טרם נסיעתנו. לתשומת-ליבם של החאפרים בישראל וכל אותם נהגי מוניות בארץ הנוהגים "לקחת סיבוב" על הנוסע.
חדרנית ישרה
קולגיאליות לא פחות מרשימה גילינו בעת שנכנסנו לחנות-נעליים בשדרות הרמבלה שוקקות החיים של ברצלונה. כשהוסבר לנו שמספר הנעל המבוקשת אזל - הופנינו, באדיבות ראויה לציון, לחנות של רשת-נעליים מתחרה דווקא, והובטח לנו כי בה נוכל להשיג, קרוב לוודאי, את מבוקשנו. לתשומת-ליבם של כל אותם סוחרים בארץ שלעולם לא יפרגנו למתחריהם, ולכל היותר יבטיחו לך כי "אם תשוב אלינו מחר - תקבל אצלנו את מבוקשך".
בחדר המלון שבו התגוררנו הופתענו למצוא, לעת ערב, שטר של 20 אירו מונח על שולחן הכתיבה, כשלצידו פתק-הסבר, לפי נמצא השטר על הרצפה. מסתבר שהחדרנית שניקתה את החדר, בעת שנעדרנו ממנו, מצאה את השטר הזרוק, שככל הנראה נשמט מכיסנו, ודאגה להשיבו אחר כבוד למקומו. אז להבדיל אלף אלפי הבדלות ממכת הכייסות והגניבות הפוקדת תדיר את ברצלונה - זה בהחלט יושר-לב ראוי לציון.
וא-פרופו כייסות: ביריד האוכל של ברצלונה, ההומה אדם בכל שעות היום, הבחנו בכך שלכל ישישה וישיש היוצאים לקניות, צמוד גם גבר צעיר. מסתבר שהגבר הוא מאבטח, הדואג לשלומו ולביטחונו האישי של בן-לוויתו - ליווי המתבצע על-פי נוהל מקומי. מבדיקה שערכנו עולה בבירור כי ליווי שכזה הוא אכן נוהל שיגרתי וקבוע בברצלונה, והלוואי גם עלינו בארץ.