מחלת הסוכרת כובשת לה מקום של
כבוד כמחלה הכרונית הנפוצה ביותר בעולם. עקב יכולת הטיפול המשתפרת, החולים במחלה ממשיכים לחיות שנים רבות והסיבוכים ותוצאות המחלה מתבטאים יותר ויותר, כך שהתחלואה והצורך בטיפול עולים אף הם.
הסוכרת נחלקת לשני סוגים עיקרים - סוכרת נעורים ששכיחותה בקרב צעירים עולה אך במעט ומצריכה טיפול משולב הכולל הזרקת אינסולין ושמירה על אורח חיים, וסוכרת סוג 2 המופיעה יותר במבוגרים (אם כי לאחרונה דיווחים על הופעתה אף בצעירים). סוג זה של מחלה, סוכרת סוג 2, הינו רב סיבתי ומושפע באופן ישיר מאורח החיים כמו גם מתורשה וגורמים נוספים, אך ניתן בהחלט לשפר את חומרתו ואת הסיבוכים בעזרת תזונה, אורח חיים ופעילות גופנית.
אורח חיים בריא מהווה בראש ובראשונה גורם מניעה עיקרי במלחמה בסוכרת סוג 2. גורמי הסיכון העיקריים הינם עלייה במשקל, עלייה בכמות השומן בגוף ובעיקר השומן הויסצרלי (המצוי במרכז הגוף), חוסר פעילות גופנית, העמסת פחמימות פשוטות ושינויים הורמונליים.
כל גורמי הסיכון המוזכרים, ניתנים למניעה בעזרת אכילה מסודרת הכוללת את המקרו נוטריינטים - חלבון, פחמימות ושומנים ביחסים נאותים, באורח סדיר ובכמויות לא עודפות, את הוויטמינים והמינרלים, את הסיבים התזונתיים ואת הנוזלים ההכרחיים. הקפדה על תזונה מסודרת הינה אבן הפינה בשליטה על מניעת העלייה ברמות הסוכר וכן מהווה את הבסיס לירידה בשומנים ובמסת הגוף.
הסיכון לחלות בסוכרת קטן יותר באנשים פעילים בעלי מסת גוף תקינה. על-מנת לשמר את פרופיל הסיכון הנמוך, יש לסגל אורח חיים בריא ופעיל שהינו התחייבות לחיים ולא אירוע חולף. ההכרה כי המחשבה והמאמץ הינם לטווח ארוך, היא זאת שתביא לשינוי וכל עזרה שתביא לתוצאות הינה הכרחית.
רוב בני-האדם משלים את עצמם במחשבה של "מחר אתחיל" ו"אין בעיה כי הרי אני מסוגל לשלוט על הדחפים", אך התוצאות האמיתיות מראות, כי אוכלוסיית העולם הולכת ומשמינה והאוכלוסייה ששומרת על עצמה הינה בשיעורים המשתנים אך במעט. על-מנת לסגל אורח חיים בריא ופעיל, אנו חייבים לכלול את הבקרה התזונתית יחד עם פעילות גופנית.
הבקרה התזונתית, ולא דיאטה המכוונת למטרת הורדת משקל ספציפית, מבטאת סדר יום תזונתי תוך הקפדה על מרכיבים וכמויות. ההתחלה הינה כבר בבוקר וחייבים להשתדל שלא לוותר על הארוחה הראשונה החשובה ביותר. כדאי שהארוחה תכלול את כל המרכיבים התזונתיים, אך לא בעודף קלורי ולא בריבוי פחמימות ובעיקר לא פחמימות בעלות אינדקס גליקמי הקרוב לסוכר נטו - כלומר לא כאלו הנספגות מהר. במשך היום יש לפזר את הארוחות ולהקפיד על מרווח מדוד של שלוש-ארבע שעות ולא לאכול לפי רעב.
מה שנכון לאוכלוסייה הכללית, נכון שבעתיים לחולי הסוכרת אשר חייבים באמצעות התזונה למנוע שינויים קיצוניים ברמות הסוכר. הפעילות הגופנית הינה התרופה החדשה וה"חינמית" של המאה הנוכחית. הפעילות לכשעצמה אינה הדרך הטובה לירידה במשקל משום שהכמות שתידרש להשיג מטרה זו הינה גדולה ביותר, אך הינה הדרך הטובה ביותר לשימור משקל המטרה ובנוסף הינה יעילה ביותר כתרופת בקרת השימוש באינסולין וניצול השומן.
הפעילות מעלה את רגישות התאים לאינסולין ומאפשרת ספיגה טובה יותר של סוכרים לתוך התא. זוהי בעיקרון הבעיה העיקרית של התפתחות סוכרת מבוגרים והפיכת המגמה הינה המטרה העיקרית בטיפול ובמניעה. בנוסף, מנצלת הפעילות את השפעתה על ניצול חומצות השומן בגוף והורדת כמות השומן האגורה בו.
אם היינו רוצים לכמת את ההשפעה המשולבת, הרי שיחס של 20%-30% לפעילות גופנית ו-70%-80% לתזונה הם ההתוויה המביאה לתוצאות שליטה ובקרה במסת הגוף יחד עם ההשפעות הטובות של הפעילות ללא קשר לגורם אחר.
לפיכך קיימות ההמלצות האופרטיויות:
- חמש עד שש ארוחות ביום ואף אחת מהן בכמות גדולה;
- הכללת כל מרכיבי המזון בלפחות שלוש מהארוחות;
- העלאת כמות החלבון בתזונה ל-20%-30%;
- פעילות של מעל 1,500 קלוריות בשבוע - כלומר פעילות כמעט יומית;
- הכללה של אימוני התנגדות - משקולות או כנגד משקל גוף הינם חובה.