העפעפיים כוללים רקמות שתוחמות את העיניים, מגנות ושומרות עליהן מפני כניסת אבק, לכלוך וכל גורם זר שיכול לפגוע בעין. שולי העפעף, האזור הקרוב יותר לעין, ממנו צומחים הריסים, הוא אזור חשוב ביותר באיבר זה ויותר מהריסים עצמם חשובים פתחי בלוטות חלב - הדמעות שנמצאים מאחוריהם.
בשולי העפעף ישנן כ-20 בלוטות חלב הבנויות בצורת צינורות אנכיים המסודרים זה לצד זה, פתחיהם מצויים מאחורי קו הריסים. בלוטות החלב הללו מפרישות מרכיב שומני שחיוני לתקינות הדמעות, כמות קטנה מדי או אי-הפרשה של מרכיב זה, יגרום לדמעות להתאדות מהר, וכך למעשה ייווצר יובש אשר יוביל לגירוי ולדלקת המתבטאת בתחושת יובש וצריבה, אודם, הפרשה, התנפחות עפעפיים ובאופן פרדוקסלי גם לדמעת - ייצור מוגבר של דמעות.
מטופלים הסובלים מדלקת זו, לרוב יתלוננו על אודם ונפיחות עפעפיים, עיניים אדומות, גרד עיני, תחושת שריפה או גוף זר, טשטוש ראייה, מצמוץ יתר, הפרשות דביקות על העפעפיים - לרוב בשעות הבוקר לאחר ההתעוררות וסימנים נוספים של עין יבשה.
במקרים קשים סיבוכי הבלפריטיס עלולים לפגוע גם בחדות הראייה. אחד הביטויים המוכרים והנפוצים של סתימת הבלוטות הללו הוא שעורה. למעשה, פתחי הבלוטות נסתמים כתוצאה מאי שמירה על היגיינת העפעפיים.