קשה להאמין איך בהצגה האחרונה בסבב של הצגות החנוכה, (שתחזורנה בחג הבא) צבאו כל כך הרבה אנשים על קופת תיאטרון רמת גן, כדי לא להחמיץ את הצגת "מקס בארץ האגדות". גם אני לא רציתי להחמיץ, כי יום קודם זכיתי לראות קטע קצרצר ממנה ברצף האיזכורים להצגות המופלאות שהעלה התיאטרון הזה במשך שלושים שנות קיומו - באירוע שנחגג, ואף היה ציון 3 שנים למותו בטרם עת של מייסד ת' הספריה ומנהלו, גרי בילו ז"ל. באירוע עליו כתבתי בכתבה הקודמת שלי, הבהיקו וזהרו מיטב כוכבי הבימה שהשתתפו גם בהצגת "מקס..." ואכן, זכיתי לתמורה למאמצים לראות את ההצגה הנפלאה הזו. הילדים שהגיעו להצגה קיבלו תמורה כפולה ומכופלת. גם אם לא הייתה זו הפקה מסוג אלו המתכנות "פסטיגל", ושכל מה שיש בהן זה שלל תלבושות נוצצות, אורות ודוגמניות או כוכבי סדרות ילדים פופולריים - הרי כאן זכו לצפות בתוך תפאורה ותלבושות מפוארות, רבות דימיון ומרהיבות את הפרפורמרים מהטובים שיש לנו על הבימה הישראלית. שחקנים שכולם בוגרי "בית צבי" וכיום מופיעים על מיטב הבימות. במחזה שכתב אורי אוריין בשפה יפה ולירית, ולא בשפה מתיילדת ומטופשת, בבימוי הקצבי של אלדר גרויסמן שלידו עוזרת הבימאי נועה גודל ועוזר עיצוב התנועה הרקדן, הזמר והשחקן שחר פרץ; עוטים השחקנים בשלל התלבושות המושקעות להפליא, רבות הדימיון והמרהיבות שעיצבה אלה קולסניק, שיד לה בעיצוב עבור כל התיאטרונים בארץ, כולל הפסטיגלים; בעיצוב הבמה המקסים של אדם קלר, בעיבוד מוסיקלי שובה לב של אריאל קשת (הבן של יונה וששי קשת), שאף מבצע את נגינת הפסנתר, הקלידים והסמפלר עם איתי ניצן על התופים ומיקי וורשאי על הבס; בהדרכה קולית מקצועית של דוקי עצמון (שהודות לה מבינים כל מילה בשירת השחקנים) - צופים הילדים בהצגה מרהיבה, שמשובצת במיבחר שירים מכל אגדות הילדים שראו בסרטים. שלושה חברים: מקס (גיא רוזן), אמילי (דניאל גרטמן) וטומי (אבירם קליך) שמתכוננים להצגת הגמר של הכיתה, מגלים שחברם טומי נעלם, בגלל כישוף שעשה, והוא עבר לארץ האגדות. הם עושים הכל כדי לשחררו ולהחזירו להצגת הכיתה בזמן. וכך, (כמו ב"סיפורי נרניה") הם עוברים לארץ האגדות, בה הם פוגשים את הפיה הטובה (הילה זיתון הזוהרת ביופיה ומרתקת בשירת יפי קולה); את עולם המים בו הם פוגשים את סבסטיאן, הסרטן הענק (צביקי לוין - כישרון נדיר, אחד מטובי הפרפורמרים הישראלים בשירה, תנועה ומשחק גם יחד), את כל חיות המים בתלבושות המהממות ביופין ובתנועתן, את מרי פופינס - נועה גודל המקסימה, גם היא כמו הילה זיתון יכולה בשקט להחשב ל"דיווה", וכמו גם רויטל זלצמן שקולה מפכה כפעמונים, בסולו שלה כבת הים החפצה להפוך לאנושית, מסיפורו של אנדרסן. לא נפקד גם מקומם של אמיר הלל כ"אלדין" בקולו הנדיר, אותו גם נזכה לשמוע ולראות במחזמר הבא שיעלה תיאטרון חיפה בקרוב); את שילגיה (יפעת כהן) ואת שבעת הגמדים, תרתי משמע, המבוצעים מקסים בידי הקאסט שכולו כוכבים. וכן את האריה סימבה (מוטי חובה), ואת פומבה (גילי גבל) מ"מלך האריות"; ואת מי הכי הכי אהבו הילדים בהצגה? את המכשפה הרעה שביצעה דיקלה הדר בחן ובשרמנטיות נשית נאותה כמו גם את המורה הקפדנית של הכיתה בתחילת ובסוף ההצגה, כשהילדים זוכים לחזור הביתה ולבית הספר. כך גם הפליא במשחקו ובתנועותיו יקיר שוקרון כגולי, עוזרה של המכשפה, וזכה לתשואות רבות. יותם קוזניץ הכה רבגוני ומרשים (שתפקידו בהצגת "הפרוזדור" לפני שנה לא יישכח) בלט בכל תפקיד שונה שמילא כאן, כי רוב השחקנים מילאו כמה תפקידים, אך הודות לאיפור המעולה הפיאות והתלבושות השונות שהוחלפו תוך שניות - קשה היה למי שלא מכיר אותם אישית לזהותם. הצגה שהמסר שלה על חשיבות החברות והנאמנות ילווה את הילדים לאורך זמן. גם רמת השפה בהצגה משדרגת אותה מול כל הצגות הכלום הנוצצות, שחוץ מלהעשיר את קופות המפיקים, לא תורמות דבר להקניית תרבות לילדים. לא מומלץ להביא תינוקות או פעוטות להצגה, בגלל העושר המילולי, המשחקי והקיצבי שלה. מה שמסביר מדוע ההורים והסבים נהנו לא פחות מהילדים. מומלץ לעקוב אחרי התאריכים הבאים של ההצגה שיחולו בחג הפורים או בפסח, (הכל תלוי בלוח הופעות השחקנים בתיאטרונים השונים) כדי לא להחמיץ למי שלא ראה עדיין.