לכבוד יו"ר ארגון הגג של הסטודנטים בבריטניה
שלום רב,
אי שם בעברי הייתי פעיל סטודנטיאלי ואף שימשתי כמזכיר ארצי של ארגון הסטודנטים חברי מפלגת העבודה בישראל. אומנם איננו מכירים אישית אך הואיל ואני מניח שמישהו מקרובי משפחתך - סבא רבא או קרוב משפחה אחר- הכיר בעקיפין את אבי המנוח, מצאתי חרות לעצמי לפנות אליך במכתב גלוי זה.
החלטתכם להטיל חרם על ישראל בגלל "מדיניות הכיבוש והגזענות" של ישראל העלתה בזיכרוני את סיפורי אבי על דרך עלייתו ארצה.
השנה הייתה 1938. צבא גרמניה הנאצית כבש כמעט בן לילה וללא התנגדות את אוסטריה. רוב אזרחי אוסטריה הצביעו במשאל עם בעד סיפוח לגרמניה. "אנשלוס" קראו למהלך זה של סיפוח. מיד עם השתלטות הנאצים על אוסטריה החלה רדיפת יהודים. אלו חויבו, בשלב הראשון, לקרצף את מדרכות העיר וינה. אחר כך הוגלו מאוסטריה ולבסוף רובם סיימו את חייהם בתאי הגזים באושוויץ, בירקנאו, מיידנק ומיעוטם בירי בגב, בהרעבה, במכות רצח ובנשיכות כלבים.
אבי, באותה עת צעיר בן 32 הבין, כנראה, את משמעות הכניסה הנאצית לאוסטריה והחליט להימלט על חייו. במדינות אירופה אחרות כבר שלט הנאציזם וגם באלו שלא נכבשו האנטישמיות "חגגה" ורדיפת יהודים, עושק והטלת מגבלות היו דבר שבשגרה.
המקום היחיד שאותו ראה אבי כארץ מקלט הייתה פלשתינה (א"י). מדינת הלאום של עמו. אבי עם שניים מאחיו ועם אחותו עלו על סיפונה של אונייה והפליגו לכיוון מה שנראה להם חוף המבטחים היחיד בעולם.
השיט באונייה היה רחוק מתענוגות הקרוז במרכז אמריקה או בסמוך לחופיה של אירופה. לא קבינת שינה נוחה לזוג הולל. לא מסעדות הפועלות 24/7 על גבי הספונים השונים, לא בריכות שחייה ומגלשות מים ואפילו לא כסאות נוח על הספון. מדובר היה בצפיפות נוראה משהו בדומה למחזות הקשים שאנו רואים יום יום על מסכי הטלוויזיה של פליטים ממזרח אסיה הנסים על נפשם מארצותיהם. בקיצור, פיקניק זה לא היה.
כאשר ריח היבשה התחיל לעלות בנחירי מאות הנמלטים מאימת הרוצחים הנאצים נראו מרחוק משחתות . אבי, כמו האחרים שעלו לסיפון בתורנות כדי לנשום ולו מעט אוויר צח הרגישו כמי שגלגל הצלה נזרק לעברם. ספינות המלחמה שהעלו ניצנים ראשונים של חיוך על פני הנוסעים אחרי שבועיים של תלאות נוראיות בלב ים דווקא הטרידו את מפקדי האונייה. אלו לא הפגינו שום שמחה משראו את אניות הצי הבריטי. אלו שעליהן שירתו, קרוב לוודאי, קרובי משפחתך. הם המפקדים המנוסים ידעו כי לא קבלת פנים חגיגית ומלכותית מחכה לנוסעים נציגי הממלכה שנמלטו בעור שיניהם חסרי כל מהעומדים לרצחם. הם ידעו שלוחמי הצי הבריטי הגיעו כדי לנסות ולמנוע מהם להגיע לחוף מבטחים. הם ידעו שנציגי ממשלתך ינסו ללכדם ולהחזירם לנמל המוצא באירופה. מכבסת מילים לרעיון הנואל שעמד ביסוד המדיניות הבריטית (זו של הוריך מולידך) של שליחת היהודים חזרה לגיא ההריגה. לתאי הגזים ולמשרפות.
אבי, סיפר לי איך קיבלו תדרוך ממפקד האונייה. זה אסף את הדרכונים של כל הנוסעים ולמראה ספינות הקרב הבריטיות המתקרבות זרק את כל הדרכונים למי הים. "אם לא יהיו לכם דרכונים" אמר רב החובל "לא ידעו לאן לשלוח אתכם חזרה" וכך תימלטו מהגורל הנורא המצפה לכל אחת ואחד מכם. "למה שהבריטים הידועים ככל כך הומניים ישלחו אותנו למות?" שאל אבי את רב החובל שהשיב קצרות "זו החלטת ממשלת בריטניה ואותה מבצעים קציניה".
הדרכונים נזרקו לים והנוסעים שכאמור נמלטו מאימת חיית הטרף הנאצית הושלכו לבית מעצר בריטי ורק לאחר זמן שוחררו. אגב, אחיו הבכור של אחי, שתיים מגיסותיו ואחייניתו שנשארו בווינה מצאו מותם באושוויץ.
הספור הארוך הזה נועד כדי להבהיר לך שהחלטתכם לא בדיוק הפתיעה אותי ולאור (ליתר דיוק לחשכת) העבר הלא כל כך רחוק ביחסיכם אלינו היה לי ברור שאותו פורום אצלכם שסירב לגנות את דאעש יגנה אותנו.
אני בדומה לכמחצית מאוכלוסיית ישראל מתנגד לכיבוש הישראלי ומקווה שאנחנו נשים לו קץ. כיבוש שהוא תוצאה של מגננה ישראלית להתקפה ירדנית עלינו ללא כל פרובוקציה מצידנו ב-1967 . תקיפה אלימה למרות כל המסרים שהעברנו בדבר רצוננו בהמשך השקט בגבול. למרות האמור לעיל ראיתי מאז 1967 ועד היום בשטחים שנכבשו קלפי מיקוח במו"מ מדיני. קלפים שבתמורה להחזרתם נזכה בשקט בגבול ולביטחון לאזרחינו. לצערי, עד היום, לא הצלחנו במשימה להשגת הסדר. כמקובל בדמוקרטיות (ואנחנו בניגוד לכל שכנינו כאלו) לא תמיד לעמדתי רוב בבחירות. לעתים כן ולעתים ישד לאלו המוכנים להסתכן פחות ממני למען השגת הסדר ניתן הרוב.
את ההכרעה בעניין זה אתם, כאזרחי מולדת הדמוקרטיה, צריכים להשאיר לנו אזרחי ישראל. גינויים וחרמות לא יקרבו את סיום הכיבוש אלא ינציחו אותו. גינויים וחרמות אף עלולים להגביר את כוחם של אלו בקרבנו שאינם מחסידי פתרון 2 המדינות.
אז אנא, מנהיג סטודנטים יקר, תלמד מעט את ההיסטוריה ותשאיר את אמצעי הלחץ המדומים לנושאים אחרים - פנים בריטים ותשאיר לנו להיאבק על עמדותינו ולהשיג להם רוב בארצנו.