עתה, משאט אט שוככת הסערה שפקדה אותנו, על-רקע התאבדותו של ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, במשטרת-ישראל, תנ"צ
אפרים ברכה ז"ל - הרי הגיעה השעה והמועד הנכון והראוי לברר חרושת השמועות, הטענות שהועלו - ומועלות עדיין בכל הקשור להתנהלותו השוטפת של אפי ברכה המנוח בחייו, במסגרת תפקידיו השונים במשטרת-ישראל, בכלל ובמסגרת התפקיד שמילא כראש חטיבת חקירות, באגף חקירות ומודיעין, בפרט.
תחילתם של דברים למען קיום עקרון הגילוי השקיפות - אדגיש ואציין, כי חרף פרסומם של דברים שונים בעניין אפרים ברכה המנוח, במסגרת "
מחלקה ראשונה", הרי נכתבים דברים אלה, מדעתי שלי - ללא כל קשר ובנפרד ממלחמת התקשורת, ההאשמות בה פתחו שורה של עיתונאים ואחרים נגד העורך הראשי של "מחלקה ראשונה",
יואב יצחק, על-רקע כתיבתו, משך תקופה ארוכה, כתבות שונות בעניינו של ברכה המנוח. דווקא בשל האשמתם של אנשים אלה יואב יצחק, בהתאבדותו של אפרים ברכה המנוח, הרי חייבת מדינת-ישראל - ובכללה משטרת-ישראל - להמשיך בבירור ההאשמות שהועלו נגד ברכה המנוח,
כל זאת, על-אף פטירתו, לבית עולמו, עד תום.
סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשל"ב-1982, קובע באשר להמשך התנהלותה של חקירה פלילית, באשר למי שנפטר לבית-עולמו דברים, בזו הלשון:
"נפטר אדם ייפסק כל הליך פלילי נגדו"
הגם שכותרת הצד של הסעיף דנה ב"מות הנאשם", הרי תוכנו של הסעיף הינו רחב ביותר והוא חל על הפסקת וקיום הליכים פליליים נגד מי שנפטר לבית-עולמו,
בין אלה שהבשילו כדי הגשת כתב-אישום נגד נאשם, שנפטר לבית-עולמו ובין אלה שלא הבשילו כדי הגשת כתב-אישום נגדו ובכללם - הליכים פליליים מוקדמים יותר.
כפי שפורסם, ברבים -
ולא הוכחש, עד כה, רשמית, בידי משטרת-ישראל וגם/או בידי המחלקה לחקירות שוטרים, עד כה - על-רקע מלחמת הטחת האשמות שהתנהלה בין אלה שתקפו העיתונאי, יואב יצחק, לבין תגובתו הוא ואחרים, להאשמות אלה, הרי התנהלה חקירה וגם/או בדיקה סמויה בעניינו של אפרים ברכה המנוח. קיומה של חקירה וגם/או בדיקה, לכאורה זו, מהווה הליך פלילי - אם כי, הליך פלילי ראשוני ומקדים לחקירה של ממש - לכל דבר. זאת ועוד. מתברר שמשטרת-ישראל כשלה במאמציה לאתר מכשיר הטלפון הנייד של תנ"צ אפרם ברכה ז"ל. בנסיבות אלה, הועלה חשד, כי המנוח השמיד מכשיר טלפון נייד זה, כדי למנוע כל אפשרות שהיא למעקב אחר התנהלותו ואחר שיחותיו עם אנשים שונים, בתקופה שקדמה ליום בו שם הוא קץ לחייו, בירייה מאקדחו האישי.
על-רקע התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה נשמעו טענות מצד בני משפחתו, כי שורה של פרקליטים - אליהם פנתה המשפחה בבקשה לנקוט בהליכים משפטיים, בגין הוצאת דיבה נגד מי שלדעתם הוציאו ופרסמו דיבת המנוח - דחתה פניות אלה, מתוך חוסר רצונם להיות מעורבים בכך. עוד פורסם ברבים, כי פרקליט המדינה,
שי ניצן, דחה פניית משפחה המנוח וגם/או פניית המנוח עצמו, לפיה תנקוט המדינה עצמה, בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע, בשם אפרים ברכה המנוח, כלפי מי שלדעת המשפחה וגם/או המנוח הוציאו דיבתו רעה.
בהקשר ובהדבק דברים זה פורסם, כי פרקליט המדינה אמר למשפחה וגם/או אמר למנוח, כי אין טעם בקיום הליכים משפטיים בגין לשון הרע והביא כדוגמה - עניינו של מלכיאל גרינוולד שנתבע - בעבר - בידי המדינה בגין פרסום לשון הרע, לכאורה, אודות ישראל קסטנר המנוח. סופם של דברים קבע שופט בית המשפט המחוזי, בירושלים, בנימין כהן ז"ל, כי:
"קסטנר מכר נפשו לשטן".
איש לא זכר אז, כי גרינוולד הוא התובע וקסטנר הוא הנתבע. מבחינת הדיוק ההיסטורי נציין ונדגיש, כי בית המשפט העליון קיבל ערעור המדינה וביטל פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך ניקוי שמו של קסטנר. עדיין - עדיין קרויה פרשה זו פרשת קסטנר ואינה קרויה פרשת גרינוולד. לא נרחיב עוד, בעניין מרתק זה.
אם תישמע דעתנו אנו, הרי משפחתו של אפרים ברכה המנוח - ככל שחפצה היא בטיהור מוחלט של שמו והזמת שמועות וטענות שהודבקו ונדבקו אליו - חייבת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקשו לסיים הליכי הבדיקה וגם/או החקירה המקדמית שהתקיימה - לכאורה - בעניינו של המנוח, קודם שנטל הוא נפשו בכפו.
כך - ורק כך - אם יש בסיס לטענות שהועלו נגד המנוח, בחייו או אם בשקר יסודן. הליך שכזה הינו יעיל, לאין ערוך, מכל הליך שיינקט, ככל שיינקט לפי חוק איסור לשון הרע, בעניינו של המנוח.
לעניין נקיטת הליכים, לפי חוק איסור לשדון הרע, קובע סעיף 5 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, דברים, בזו הלשון:
"לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה,
ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו".