אחד מכתמי הבושה הבולטים הקיימים עדיין בספר החוקים הישראלי, הינו חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), תשל"ט-1979,
המאפשר קיומם של מעצרים מנהליים, במאה ה-21, במדינת ישראל, שעה שאין בידי הרשות החוקרת וגם/או בידי הפרקליטויות השונות, כל ראיות היכולות להצדיק הגשת כתב-אישום ולמרות הכל מחליט שר הביטחון, כי יש מקום לעצור אזרח מדינת ישראל במעצר מנהלי, בלא להגיש נגדו כתב-אישום ובלא להציג נגדו, חומר הראיות וגם/או החשדות שבגינן ובגדרן הוחלט לעצור אותו, במעצר מנהלי.
למרות שבשנת 1996 חוקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, הקובע - בסעיף הראשון שבו - כי אין מעצר ועיכוב של אדם, אלא בחוק וגם/או לפי חוק, מכוח הסכמה מפורשת שבו; כי מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על
כבוד האדם ועל זכויותיו וכן הוראות חוק זה יחולו על מעצר ועיכוב לפי כל חוק, אלא אם כן נקבעו בחוק הוראות אחרות, הרי עדיין קיימת דרך לעקוף הוראות חוק סדר דין פלילי זה ולהורות על מעצר מנהלי, לתקופות זמן ובנהלים, השונים לחלוטין, מהוראות חוק זה,
תוך פגיעה בזכות הבסיסית של אדם, לחרות, בניגוד ברור להוראת סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע, כי אין מגבילים חרותו של אדם, במאסר, במעצר, בהסגרה וגם/או בכל דרך אחרת.
בחוק סדר הדין הפלילי הרגיל, נקבע, כי תחילת מעצרו של אדם תהיה באחד מאלה: במעצר על-פי צו שופט שניתן בנוכחות האדם - עם הודעת השופט בפניו על מתן הצו, אלא אם כן קבע השופט מועד אחר; או במעצר על-פי צו שופט שניתן בהעדרו של האדם או במעצר שלא על-פי צו שופט - עם מסירת הודעה כדין כאמור בחוק סדר דין פלילי זה, מאת מבצע המעצר לאדם שעומדים לעוצרו, או עם עשיית מעשה גלוי למימוש המעצר, בנסיבות שבהן פוטר הדין ממתן הודעה, כאמור בהוראות חוק סדר דין פלילי זה.
לאחרונה פורסם בכלי התקשורת, כי מספר חשודים, החשודים בפעילות פלילית, הקשורה לטרור היהודי נגד ערבים, נעצרו במעצר מנהלי, לתקופה של מחצית השנה, בכלא,
כאשר אין בידי הרשות החוקרת וגם/או בידי הפרקליטות כל ראיות היכולים להצדיק הגשת כתב-אישום נגדם וגם/או מעצרם לתקופה, כה ארוכה, אלא תוך שימוש במכשיר הדרקוני הקרוי מעצר מנהלי והמאפשר להם לעצור אדם, במצב דברים זה, גם ללא ראיות, היכולות לשבש בסיס להגשת כתב-אישום נגדו ולמעצרו, בהתאם לסדרי הדין שנקבעו בחוק המעצרים הכללי.
על-רקע זה מן הראוי לבחון החוק המאפשר קיומם של מעצרים מנהליים במדינת ישראל, הלא הוא חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), תשל"ט-1979. חוק זה קובע, כי הוא לא יחול, אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חרום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.
בהתאם להוראות חוק סמכויות שעת חרום זה, הרי אם היה לשר הביטחון יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של האדם לתקופה שתצויין בצו ושלא תעלה על ששה חדשים; או אם היה לשר הביטחון יסוד סביר להניח, ערב פקיעת תקפו של צו לפי סעיף קטן (א) (להלן - צו המעצר המקורי), שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות מפעם לפעם על הארכת תקפו של צו המעצר המקורי לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים, ודין צו ההארכה לכל דבר כדין צו המעצר המקורי; או אם היה לראש המטה הכללי יסוד סביר להניח שקיימים התנאים שבהם רשאי שר הביטחון לצוות על מעצרו של אדם לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של אותו אדם, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות ולא תהא ניתנת להארכה על-ידי צו של המטה הכללי.
מן הראוי להדגיש ולציין, כי בניגוד לחוק המעצרים הרגיל, הרי צו מעצר מנהלי יכול שיינתן, שלא במעמדו של האדם שעל מעצרו הוחלט בצו מעצר מנהלי.
לאחר שנעצר אדם על-פי צו מאת שר הביטחון, לפי חוק המעצרים המנהליים, הרי חייב הוא להיות מובא תוך 48 שעות ממעצרו ואם היה בתכוף לפני כן במעצר על-פי צו ראש המטה הכללי - תוך 48 שעות ממעצרו לפי צו ראש המטה הכללי, לפני נשיא בית משפט מחוזי והנשיא רשאי לאשר את צו המעצר, לבטלו או לקצר את תקופת המעצר שבו; לא הובא העציר לפני הנשיא ולא הוחל בדיון לפניו תוך 48 השעות כאמור, ישוחרר העציר, זולת אם קיימת עילה אחרת למעצרו לפי כל דין. נשיא בית משפט מחוזי יכול לבטל צו מעצר מנהלי, אם הוכח לו שהטעמים שבגללם ניתן לא היו טעמים ענייניים של ביטחון המדינה או של ביטחון הציבור או שניתן שלא
בתום לב או מתוך שיקולים שלא לעניין.
אם מאשר נשיא בית משפט מחוזי צו מעצר מנהלי, לפי חוק המעצרים המנהליים, בשינוי וגם/או בלא שינוי, הרי יידון נשיא בית משפט המחוזי הנ"ל, מחדש, בעניין המעצר לא יאוחר משלושה חדשים אחרי אישור המעצר לפי סעיף 4 או אחרי מתן החלטה לפי סעיף זה או תוך תקופה קצרה יותר שקבע הנשיא בהחלטתו, כל עוד לא שוחרר העציר; לא החל הדיון לפני הנשיא תוך התקופה האמורה, ישוחרר העציר, זולת אם קיימת עילה אחרת למעצרו לפי כל דין. חוק המעצרים המנהליים מאפשר, במקרים מסוימים, לסתות מדיני הראיות אם נשיא בית משפט המחוזי משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק וכן רשאי הוא לקבל ראייה אף שלא בנוכחות העציר ובא-כוחו, אם שוכנע הוא שגילוי הראיה לעציר או לבא-כוחו עלול לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.
על החלטת נשיא בית משפט המחוזי לאשר צו מנהלי בשינויים וגם/או בלי שינויים, לבטלו או לשנותו, ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון, שידון בערעור בשופט יחיד; לבית המשפט העליון יהיו כל הסמכויות שהוענקו לנשיא בית המשפט המחוזי לפי חוק זה. הדיונים בהליכים לפי חוק המעצרים, מתקיימים בדלתיים סגורות, כאשר שר המשפטים רשאי בצו להגביל זכות הייצוג בהליכים לפי חוק זה למי שאושר לשמש סניגור בבתי הדין הצבאיים באישור בלתי מסויג כאמור בסעיף 318(ג) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
בכל הכבוד הראוי, לשיקולי הביטחון המצדיקים במקרים קיצוניים מעצרם של מי החשודים בפעולות טרור הפוגעות בביטחון המדינה, גם ללא הגשת כתבי-אישום וגם ללא הצגת ראיות היכולות לשמש בסיס להגשת כתבי-אישום, בהתאם לחוק המעצרים הרגיל, קשה להלום מצב דברים של מעצר מנהלי, המובא לביקורת שיפוטית,
אך ורק שלושה חודשים לאחר הדיון הראשוני באישור וגם/או ביטול צו המעצר המנהלי.
כדי להביא לאיזון ראוי בין זכותו של אדם לחרות, שנקבעה בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין הרצון להגן על החברה מפני פעילותם של מבצעי פעולות טרור, לכאורה, שאין ראיות להעמדתם לדין, בדרך של הגשת כתב-אישום נגדם, ראוי לקצר תקופת בדיקת מעצר המנהלי, לתקופה של בדיקה תקופתית של תנאי והצדקת המשך המעצר המנהלי, אחת ל-14 יום, תחת מצב דברים של בדיקת תנאי והצדקת המשך המצב המנהלי, אך ורק אחת ל-3 חודשים, בהתאם למצב החוקי הקיים כיום. הדברים מקבלים משנה של תוקף ומשנה של חומרה, לאור העובדה שאם לא מבוטל צו המעצר המנהלי ולא מרוככים תנאיו, בידי נשיא בית משפט מחוזי, הרי צפוי אדם להיות עצור במעצר מנהלי, בלא שמוגש נגדו כתב-אישום ובלא כל ראיות מוכחות, להוכחת אשמתו, לכאורה, לתקופה של מחצית השנה, שבמסגרתה ייבדק הצורך בתוקף ובהמשך מעצרו,
פעמיים בלבד. פעם אחת - תוך 48 שעות מאת תחילת מעצרו המנהלי ופעם שנייה - בתום 3 חודשים לריצוי המעצר המנהלי.