מוקצים מחמת מיאוס

מי שעוקב באחרונה אחר התנהלותו של ראש הממשלה לשעבר, המגה מושחת, אהוד אולמרט, לא יכול שלא להתפעל מאורחות חייו של האיש שנדון לשתי תקופות מאסר בגין קבלת שוחד, ונוהג לפי הכלל הבדוק: "העסקים כרגיל". כך, למשל, לפני זמן קצר נערכה לכבודו חגיגת יום הולדת, שבה נטלו חלק כמה אנשי ביטחון בכירים לשעבר, ביניהם מאיר דגן ודן חלוץ, שהם גם שותפיו לעסקים, והכוכב העולה גבי אשכנזי. אשכנזי הוזמן לאירוע ברוב כבוד על-ידי דליה איציק, המועמדת לשעבר לנשיאות המדינה, שהחליטה להמר עליו כמי שיביא לה ביום מן הימים את הישועה הפוליטית. אולמרט נוהג בחודשים האחרונים כטווס נהנתן זקוף נוצות. בין השאר הוא מוזמן להרצות בכנסים ציבוריים וזוכה משום מה למחיאות כפיים, משתתף באירועים חברתיים מוקף ציבור אוהד, ולעיתים מתראיין בכלי תקשורת שהפכו מזמן ערי מקלט לאישים פוליטיים בעלי קופות שרצים. העבריין הסדרתי אולמרט ממשיך לשטות בנו והופך את החוק לצחוק. אולמרט מתגורר בדירת פאר שרכש במרכז תל אביב, ופוקד רק לעיתים רחוקות את הבית שרכש במוצא, בפאתי ירושלים, אחרי שנאלץ לפרוש בבושת פנים מלשכת ראש הממשלה. שכניו מספרים שתכונת היהירות דבקה בו מחדש. השבוע נודע שאולמרט היה מעורב באחרונה בתיווך לקבלת תרומה לאיגוד הכדורסל וזכה בשל כך לחופן של תודות. הפעם עשה זאת אולמרט מבלי שגבה עמל תיווך. תנועת אומ"ץ החליטה להעמיד למבחן את התרומה שנראית על-פניה בעייתית. בפניה אל מבקר המדינה בעניין זה נאמר בין השאר: "על-פי הודעת איגוד הכדורסל החליט איל ההון היהודי אמריקני, דניאל אברהמס, לתרום במהלך חמש השנים הבאות 5 מיליוני שקלים לאיגוד (מיליון שקל לשנה). "מי שתיווך בקבלת התרומה וזכה להוקרה הוא ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הינו חברו הקרוב של אברהמס, שהורשע בשעתו בפלילים ונדון לתקופה ממושכת. הקשרים הבעייתיים בין אולמרט לאברהמס נחקרו בשעתו במשטרה ונבדקו במשרד מבקר המדינה בכמה מסלולים:

• אברהמס היה האיש שקנה בשעתו את ביתו הפרטי של אולמרט בירושלים במחיר מופקע שעורר תהיות וחשדות.

• אולמרט פעל בשעתו כדי שאברהמס ירכוש את מניותיה של ממשלת ישראל בבנק לאומי במסגרת עסקה לא כשרה.

• במהלך משפטה של מנהלת לשכתו של אולמרט, שולה זקן, שהואשמה בקבלת שוחד, התברר שאברהמס היה בין אלה שמימנו את הגנתה המשפטית של זקן.

זאת ועוד: מתברר שמי שהייתה מעורבת בקבלת התרומה הנ"ל הייתה היועצת המשפטית של האיגוד, עו"ד רונית אמיר יניב, שנחשבת כבעלת קשרים עם אולמרט והייתה אמורה לגלות רגישות לתרומה זו".. בהקשר לכך כדאי לציין: המשטרה חקרה בשעתו האם אולמרט עבר לכאורה עבירה על החוק בכך שדאג שאיל ההון דניאל אברהמס יממן את הגנתה של זקן הן במשפט שהתנהל נגדה בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות, והן במשפטה בבית משפט השלום בירושלים בפרשת רשות המיסים. החקירה עלתה על השרטון המשטרתי, בדומה לחקירה אחרת שערכה המשטרה במקביל בחשד שאולמרט שיבש את ההליכים המשפטיים נגדו במשפט הולילנד, כאשר הפעיל לכאורה לחצים על זקן שלא לחתום על הסדר טיעון שהוצע לה על-ידי הפרקליטות. לאולמרט יש סיבות טובות לנהוג כיום כמי שאינו חושש מאימת החוק. הוא העריך בחושיו הפליליים המחודדים שהאגף המיוחד בשירות בתי הכלא הכשיר עבורו באחד מבתי הכלא על-מנת שלא יבוא במגע עם אסירים אחרים יוותר ריק תקופה בלתי מוגבלת. האיש שלא בחל בשום אמצעי כדי לשבש את החקירות של המשטרה והבדיקות של משרד מבקר המדינה, ולתעתע בשופטיו, לא נותן את הדין למרות שחלף זמן רב מאז שהורשע בפרשת הולילנד ונדון לשש שנות מאסר. גזר הדין שנגזר על אולמרט מעוכב מזה שנה וחצי בנסיבות מוזרות ע"י בית המשפט העליון שבו קיימת סחבת מעוררת תהיות בקבלת ההכרעה בערעור שהוגש ע"י פרקליטיו. הטיפול של בית המשפט העליון בעניינו של אולמרט עורר תהיות כבר בשלבים הראשונים, והעניק תחושה שהשופטים חוששים להכניס לכלא ראש ממשלה לשעבר לראשונה בתולדות המדינה. חלק מהשופטים הבכירים, בהם הנשיאה מרים נאור, חמקו מלעסוק בתיק בנימוק של היכרות אישית כזו או אחרת עם אולמרט. בסופו של דבר הורכב צוות שופטים בראשותו של השופט סאלים ג'ובראן שמשום מה אינו מקבל הכרעה בערעור. בינתיים נפסקה לאולמרט ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים שנת מאסר נוספת בפרשת טלנסקי שעליה הוגש לבית המשפט העליון ערעור נוסף. תנועת אומ"ץ מלווה את פרשות השחיתות של אולמרט מאז הקמתה, ורתמה את חלקה להגשת כתבי האישום הפליליים נגדו. אומ"ץ התריעה בשעתו בפני נשיאת בית המשפט העליון, השופטת נאור, על הסחבת המוזרה בקבלת ההכרעה בערעור בפרשת הולילנד. על-כך קיבלנו תשובה לקונית מלשכת הנשיאה כי "התיק מורכב וקשה ומצוי בעבודה". השבוע חזרנו ופנינו אל נאור בשאלה האם נקבע כבר מועד להקראת הכרעה בערעור. לצערנו איננו יכולים להגיש עתירה לבג"ץ נגד שופטי בית המשפט העליון. בינתיים גובר החשש שהרף הגבוה שהציב השופט דוד רוזן שהטיל עונשים כבדים על ראש הממשלה לשעבר ונאשמים ידועים אחרים, אינו מהווה עדיין ציון דרך במערכת השיפוטית ושופטי בית המשפט העליון מסרבים לאמצו. חברת הצוות המשפטי של אומ"ץ, עו"ד נעמה עמרני, פנתה בשעתו אל משה אשר, מנהל רשות המיסים, בדרישה שתפתח חקירה נגד אולמרט בחשד להעלמות מס בשורה של פרשות שחיתות שבהן זרמו לכיסו מזומנים בהיקפים לא ידועים. בפנייה נאמר בין השאר: "מנהלת לשכתו של אולמרט לשעבר שולה זקן שפכה אור בעדותה ובאמצעות הקלטות שערכה על התנהלותו של אולמרט, בין היתר בנוגע להעברות מאות אלפי שקלים לכיסיו הפרטיים וללא כל דיווחים לרשויות המס ככל הידוע, עד כה, ועל-אף עדותה המפלילה של זקן, רשות המיסים טרם פתחה בחקירה בהיבטים הללו וזאת על-אף החשיבות הציבורית והפגיעה באמון הציבור. נורמות של העלמות מיסים מצד נבחרי ציבור, הפכו למכת מדינה ובתוך כך הפכו למעין גידול סרטני אשר מחרסם בשלטון החוק ופוגע פגיעה אנושה בדמוקרטיה". בדיקת אומ"ץ העלתה שעד כה לא נתקבלה ברשות המיסים החלטה אם לחקור את אולמרט בפרשות שקשורות בהעלמות מס והנושא נותר תלוי ועומד. אומ"ץ חרתה על דגלה את המאבק לאכיפת שלטון החוק ואת הצדק השוויוני ולא תאפשר לאולמרט להיות מעל החוק.

באירוע חלוקת אותות ועיטורי אומ"ץ 2015, שנערך בשבוע שעבר, עמדתי בדברי בין השאר על תופעת הוצאת השלדים מהארונות כל אימת שיש התמודדות על תפקיד ציבורי, ובשל כך נרתעים אנשים ערכיים ומוכשרים הצטרף לשירות הציבורי. תופעה פסולה זו באה לידי ביטוי מוחשי ביתר-שאת גם במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות המדינה שבה נטלו חלק חמישה אישים פוליטיים. חלק מהמועמדים לנשיאות היו "לקוחות" ותיקים של אומ"ץ. הופתענו על החלטתם לצאת לשמש הלוהטת של ההתמודדות לנשיאות, למרות הכמות המסחרית של חמאה פלילית שמרוחה הייתה על ראשיהם. בפועל לוותה הוצאת השלדים בסיכול ממוקד מקצועי שבוצע בשטח מול עיניהם של אזרחי המדינה. אחד האישים הפוליטיים הללו הוא שר הפנים סילבן שלום, שנתמך ע"י ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואשר יורט כבר בראשית המערכה בגלל חשדות לביצוע עבירה של הטרדה מינית שחלה עליה התיישנות. מועמד נוסף, השר לשעבר מאיר שטרית, הגיע לשלב הגמר ונחלץ גם הוא מיירוט. מועמד שלישי לנשיאות, שר הביטחון לשעבר, בנימין (פואד) בן-אליעזר, נחשף ברבים במלוא פליליותו שהייתה ידועה זה מכבר, וצפוי לעמוד לדין. גם הנשיא הנבחר, ראובן ריבלין, ספג בתקופת ההתמודדות מכת-אש במטרה לסבכו בקשרים בעייתיים עם קבלן מושחת בעבר הרחוק, אך לא ניזוק. רק דליה איציק, המועמדת היחידה בחבורה, נחלצה במפתיע מחשיפת פרשות שחיתות אישיות מביכות שקשורות אליה. איציק זכתה אפילו לתקשורת אוהדת שתמכה בה. נזכור נא את שירותים בזויים שהיא העניקה בעבר לתקשורת על חשבון הקופה הציבורית. על-פי מידע שהגיע לאומ"ץ, פעלו בשטח כמה גורמים שריכזו מידע מחשיד נגד המועמדים. אותם גורמים פסחו על איציק. לא קשה להעלות השערות שונות לסיבה שאיציק, בעלת קופת השרצים העמוסה לעייפה, נותרה מחוץ לקו האש. אומ"ץ סבורה שאסור להותיר את הבעיה החמורה הזו פתוחה, ומצפה לכך שרשויות החוק יחקרו ידו של מי הייתה במעל. התרומה החשובה שלנו הסתכמה בפעילות מאחורי הקלעים כדי לסכל את בחירתה של איציק, שהייתה כמעט מובטחת אילו הייתה מצליחה להגיע לסיבוב השני מול ריבלין, אבל היא כשלה ברגע האחרון. במהלך המאבק לנשיאות התעורר חשד שאיציק משחדת חברות כנסת להצביע עבורה באמצעות טיפולי קוסמטיים יקרים חינם אין כסף במכון של חברתה הטובה, רונית רפאל (רפאל מכרה לפני שנתיים לאיציק את דירתה המפוארת בגן העיר בל אביב במחיר מבצע, מה שמעורר שאלות נוקבות). אחת מאלה שזכו לטיפולים הללו עם שתי בנותיה הייתה סגנית השר לשעבר מישראל ביתנו, פאינה קירשנבאום, שהמשטרה המליצה להעמיד אותה לדין בגין קבלת שוחד. אומ"ץ פנתה בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות על חקירת משטרה בפרשת טובות ההנאה שחילקה איציק במהלך הבחירות לנשיאות במטרה לאסוף קולות של חברי כנסת תומכים, אך החקירה לא נפתחה. פרט מאלף: מסתבר שרונית רפאל הפכה להיות בת-ברית של איציק בניסיונותיה לחטוף בו-זמנית מכל הבא ליד ולכיס. על-סדר היום האישי של איציק עומד רצונה לשמש בתפקיד קונסול ישראל בניו-יורק, תפקיד שאותו ביקשה לעצמה עוד בתקופת שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן. מאחר שהאיש הקובע היום בלעדית במשרד החוץ הוא בנימין נתניהו, החלה איציק לבקש באחרונה את קרבתה של רעייתו, שרה נתניהו. לא אתפלא אם במוקדם או במאוחר תנסה להפגיש אותה עם רונית רפאל, ואולי היא כבר עשתה זאת. בשלב זה ממשיכה איציק לירות לכל הכיוונים. היא משמשת יועצת אסטרטגית, לוביסטית וחברה בשורה של דירקטוריונים של אנשי עסקים שחייבים לה על סיועה בעבר ומתגמלים אותה בהווה. השבוע נודע, כי איציק תרצה במרכז הבינתחומי בפני סטודנטים שמיעדים עצמם לחיים הפוליטיים, אחרי שעלה בידה לתחמן את נשיא המרכז, פרופ' אוריאל ריייכמן, שהיה בעבר בעל זיקה פוליטית. אין ספק שהסטודנטים יוכלו ללמוד מאיציק ממקור ראשון על תרגילים פוליטיים מסריחים, ואולי יכינו עבודות על שחיתות שלטונית. אגב, גם אחד מבניה של איציק שובץ כמרצה במרכז. הקריירה הפוליטית של איציק זרועה שנים בתחמונים, מניפולציות, חנופה, זיגזגיות, בגידות בבני ברית פוליטיים, כוחנות ושקרים. הארסנל של איציק כולל שילוב נדיר של דורסנות חסרת מעצורים, ערמומיות, צביעות, דו-פרצופיות, חנופה, התרפסות, התחנחנות ובכיינות. הסמל המסחרי הפוליטי של איציק הוא הפה הגדול שלה, שהפיק מרגליות צרחניות שלמרבה הצער הרחיקו אישים פוליטיים חסרי שדרה, והפחידו עובדים שסרו למרותה ורעדו ממנה. באמצעות תכונות אלה הצליחה איציק להוליך שולל גופים ציבוריים תלויים, ואזרחים תמימים שלא היו מודעים ומעודכנים במעלליה הבלתי פוסקים. בשעתו כתבה איציק בדף שלה בפייסבוק: "לא מזמן התארחתי בתוכנית 'שיחת נפש' בהנחיית פרופ' יורם יובל. במשך כחצי שעה צללנו יורם ואני לשיחה אישית מרגשת על העבר, ההווה והעתיד". את הראיון סיכמו באתר האינטרנט של הטלוויזיה החינוכית כך: "דליה איציק לא זוכרת את עצמה עושה רק פעולה אחת ברגע נתון, תמיד חשה בצורך של עשייה ומנסה לנצל את הרגע, במקביל מתמודדת עם פחדיה האישיים ולעולם אינה מרימה ידיים". צביעותה של איציק באה לידי ביטוי מוחשי כאשר גייסה את עצמה בפומבי למען בחירתו של השופט (בדימוס) יוסף שפירא לתפקיד מבקר המדינה, ללא ידיעתו ומבלי שפנה אליה. אצל איציק הכול מחושב מראש בדרך צינית. מן הסתם היא ציפתה שהמבקר החדש יהיה חייב לה במקרה שתמעד בעתיד פעם נוספת, כפי שהיה פעמים רבות בעבר. איציק למדה לקח ממערכת יחסיה הבעייתיים עם מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שביקש למצות איתה את הדין בגין שורה של מעללים שהיא ביצעה, לרבות: ההשקעות בביתה הפרטי על-חשבון קופת הכנסת. בדיעבד שגה לינדנשטראוס בכך שהעניק הנחות תמוהות לאיציק, שנחשפה כמה פעמים כפורעת המינהל התקין. כפיות הטובה של איציק מרגיזה בעקבות דברי ביקורת חריפים שהשמיעה על לינדנשטראוס אחרי פרישתו. לאיציק לא הייתה בעיה לעשות זאת, למרות שמשרד מבקר המדינה עשה עימה חסד ופרסם דוח צמחוני על מעלליה, ולא העביר כמתחייב את הממצאים להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה לצורך חקירה משטרתית. בשלב זה איציק היא אדם פרטי ומחוץ לביקורת המדינה, והרחק מעיניהם של גופי אכיפת החוק, למרות שאינה מקפידה שלא לבעוט לעיתים בחוק. רק אומ"ץ עומדת על המשמר.

הטייקון הכושל, מוטי זיסר, שהיה בעבר בעל השליטה בחברות אלביט הדמיה ואירופה-ישראל שעלו על שרטון והוא נאלץ להיפרד מהן, פתח בשבועות האחרונים במסע נקם נגד הנהלת בנק הפועלים על שסירבה לעשות עמו הסכמי תספורות בדומה לטייקונים אחרים במשק. במסגרת מסע הנקם הקליט זיסר, שומר המסורת, בין השאר, עובדים בבנק שחשפו בפניו יחסים אינטימיים שהיו בין עובד בכיר בבנק לבין עובדת שהייתה כפופה לו, והבנק נאלץ לשלם סכומי כסף כחלק מהסכמים שנחתמו בעקבו עבירות המין, מבלי שדווח על כך לדירקטוריון ולבעלי המניות. השבוע פנה פרקליטו של זיסר, עו"ד יעקב בורובסקי, בבקשה לגילוי מסמכים בפרשה זו במסגרת היערכותם למערכה משפטית ממושכת. זיסר הוא צדיק קטן למרות הוא חובש כיפה לראשו. את כספו הגדול עשה בסיועו של חברו הארכי מושחת, אלי לנדאו, בשעה שהלה כיהן תחילה כעוזרו של שר החקלאות, אריאל שרון, ומאוחר יותר כראש עיריית הרצליה. בדומה לשרון, לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במינהל מקרקעי ישראל ובאפשרויות להתעשר באמצעות צבירת נכסים וקבלת שלמונים. במקביל לפעילותו במשרד, החל לנדאו (בידיעת שרון) לדאוג לעצמו ולחברו הטוב מוטי זיסר, ממייסדי עמנואל שבשומרון, אדם בעל רמה מוסרית ירודה שלא היה קשה לגייס אותו כשותף פעיל לדבר עבירה. לנדאו ואיש העסקים המתחיל זיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קליה, במטרה להפכה לאזור תיירותי, והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק. שעתו הגדולה של זיסר באה אחרי שלנדאו נבחר כראש עיריית הרצליה. גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו, שתפר למענו על-פי החשד מכרז יקר-ערך להקמת המרינה (מעגנה) של הרצליה, אחד הפרויקטים המושחתים בתולדות המדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות כביכול, אבל למעשה גם לצורך הקמת מרכז מסחרי ובנייני נופש. חברי ועדת בניין הערים המקומית בהרצליה שאישרו את הפרויקט, נמנו עם חבריו הקרובים של לנדאו או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון. אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי ראובן אדלר, חברם הקרוב של שרון ולנדאו. בפורום החווה של שרון לא היו ארוחות חינם, ולפעמים גם לא מתן וקבלה בסתר. משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעיריית הרצליה, כמובן ללא כל קשר לתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה. בוועדת בניין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים דאז, אריה דרעי, מושחת בעל קבלות. לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת, טען לחפותו של דרעי ומי יודע, אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו. אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצליה, נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו לנדאו, זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמיים, שהתביישו נוכח המונח המשפטי הפורמלי: "העדר ראיות". למען האמת, לא הופתעתי מהופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות, ומהגישה הסלחנית של בית המשפט. בשעתו לא עמדתי דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה: "יקוב הדין את ההר", והרבו בזיכויים עם או בלי ספק. בכך אפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפליים בכירים מסוגם של לנדאו וזיסר להמשיך במעלליהם. זיסר ולנדאו היה מעורבים גם בהקמת המרינה באשקלון על-פי אותו הפרנציפ ותכננו להקים מרינות נוספות בארץ. עמותת "אמיתי", שפעלה אז למען מינהל תקין וטוהר מידות, שהיה לי הכבוד להימנות על פעיליה, הצליחה לחסום את צמד המושחתים. אחרי שזיסר הפך לאיל הון בינלאומי והחל לנהוג כגביר פוליטי, הוא התרחק בהדרגה מלנדאו ומצא לו חברים חדשים. אחד מהם הוא לא אחר מאשר אהוד אולמרט. השניים נפגשו לעיתים מזומנות. זיסר בא לעודד את חברו אולמרט באחד ממשפטיו הפליליים. הלך הזרזיר אצל העורב. אחרי שעסקיו של זיסר הסתבכו בחו"ל ומאוחר יותר גם בארץ, הוא ביקש ללכת בדרך המקובלת של מחיקת חובות. במסגרת פעילותה של אומ"ץ נגד התספורות של הטייקונים, ניסינו למנוע מחיקות חוזרות ונשנות של כספי ציבור. למרבה האירוניה, נגעה אחת הפניות שלנו בטיפול רשלני של בנק ישראל בכוונת בנק הפועלים למחוק חלק מחובותיו של זיסר לבנק. בפנייה שנשלחה בשעתו אל מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, נאמר בין השאר: "תנועת אומ"ץ נדהמת מהפרסומים האחרונים בעיתונות הכלכלית, על קיום חוב בעייתי של מר מוטי זיסר לבנק הפועלים בגובה של כמיליארד שקל שהוגדר כ'חוב בעייתי', ומתוכו הכיר הבנק בכ-200 מיליון שקל כ'חוב מסופק'. בחודש דצמבר 2010 פנתה תנועת אומ"ץ למפקח על הבנקים לחקור ספציפית את נושא חובו האישי של מר מוטי זיסר לבנק הפועלים, כשדובר עדיין על הפרשה של 'רק' 100 מיליון שקלים. "חובו, לכאורה, של מר זיסר לבנק הפועלים, הינו רק אחד מתוך שרשרת של סימפטומים מדאיגים המצביעים על בעייתיות במבנה בעלויות, של הבנקים בישראל, והסכנות המובנות בהן ליציבותה ואיתנותה של המערכת הבנקאית וכלכלת המדינה, סכנה עליה התריעה אומ"ץ בפנייתה מיוני 2010, אך לא הניעה אף גורם אחראי המופקד על כך לעשות מעשה". לא הסתפקנו בכך. כעבור זמן פנינו אל המפקח על הבנקים דאז, רוני חזקיהו, והפנינו את תשומת ליבו לכך שבנק הפועלים ביצע הפרשה של יותר מ-100 מיליון שקלים לחוב אישי של זיסר. בפנייה נאמר: "תנועת אומ"ץ מבקשת לדעת האם צעד זה של בנק הפועלים נראה תקין לאור העובדה שמר זיסר הינו בעל הון רב בפרויקטים בארץ ובחו"ל. אחזקותיו באלביט הדמיה שוות כיום כ-600 מיליון שקלים, אין כל סיבה מדוע הוא לא יפעל למימוש מניות או מכירת החזקות כדי לכסות את הכנסותיו לבנק". מסתבר שרק משום שבנק הפועלים קטע את מסע ההטבות לזיסר הוא החליט לנקום בראשי הבנק, ודווקא בנושאי אישיים. כל האמצעים הלא-כשרים מקדשים אצל זיסר את המטרה.