אך פתחתי ברב מרק, אותו אני מעריך מאוד מאוד. כן, הרב-הגנב. פעם, לפני שנים רבות, הוא לא היה אדם למופת, ודווקא מבירא עמיקתא הוא הצליח לעלות אל-על, צעד אחר צעד. לפעמים כשל. לפעמים התמוטט. לפעמים נפל, וכשהוא שוכב שם, בתחתית, ומסתכל בייאוש כלפי מעלה, בא במענות, בקשות ותחינות, הוא עיצב את נפשו ודמותו. בכל פעם הוא בכל זאת הצליח להתרומם מחדש, שכן מישהו - ממרומים - תמך בו. עכשיו הוא עושה את אותו הדבר, תומך באחרים. הרב מרק סיים את למודי הרבנות - יחד עם הרב אד פיינסטיין, הרב הראשי של ואלי בית שלום בלוס אנג׳לס, בית הכנסת הקונסרבטיבי השני בגודלו בעיר רבתי - והקים את בית תשובה, מקום עם תוכנית מובנית לשיקום מהתמכרויות. התמכרות אינה רק לאלכוהול או לסמים. ישנן התמכרויות שונות ומשונות, כשאנו לא מסוגלים להגיד לעצמנו ״לא״. והרב מרק עוזר למי שמוכן לעזור לעצמו. מכוון, מייעץ, מדריך, מלווה, מלמד, תומך, מרים כשנופלים ומעודד. הוא כבר הציל כה רבים, וממשיך במלאכתו, בשיתוף פעולה עם ארגונים שונים (כבית החולים סידר סייני, מערכת בתי המשפט ובתי סוהר שונים). בדומה לבית תשובה ישנה גם תוכנית (ובתים דומים) של חב״ד. רב שהיה גנב, והיום עומדות לו זכויות רבות כל כך.

מזה עשורים מכיר אני את השם ״בית תשובה״ מהחנויות לממכר דברים שתורמים להם - ספרים, ריהוט, כלי מטבח ובית. אך עד שהוזמנתי יום אחד על-ידי הקונסוליה, לא הייתי ולו פעם אחת בבית תשובה. לא בערבי שבת שלהם. לא בסדר פסח איתם. גם לא ביום חול. סיפור שהיה כך היה: קרוליין בן-נתן, אשת ״פני הקונסוליה הישראלית״, התנדבה שם משך מספר שנים, והמקום קרוב מאוד לליבה. מאותה היכרות אישית, היא ״סחבה״ את הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס, דייוויד סיגל, והוא כבר היה שם מספר פעמים בארועים שונים, ואיתו היא הזמינה את העיתונאים הישראלים בעיר להיחשף לפועלו של הרב מרק. קרוליין לא תספר על התנדבותה, שכן אשת מעשים היא, לא דיבורים בעלמא. דווקא בשל כך הערכתי גדולה פי כמה. המקום - והאנשים בו - נגע לליבה, ודרך נוספת לתרום - בנוסף להתנדבות - היא על-ידי חשיפת המקום לאנשים אחרים. טוב לדעת שקיים מקום כזה, שכשצריכים עזרה (לבן או לבת, לקרוב או לחבר, או אפילו לעצמנו) - שיש מי שמוכן ויודע איך לעזור.

מאז אותו ביקור, נשארתי בקשר עם הרב מרק, ובימים אלו באתי לטקס השקת הספר החדש שלו. זהו מעין ״ספר מרשמים בן 3,500 שנות חוכמה״, ״ספר בישול רוחני״. אחיו, רב רפורמי, יעזור בהפצת הספר בבתי כנסת רפורמים ברחבי ארה״ב, והרב פיינסטיין יעשה זאת בבתי כנסת קונסרבטיביים. ״יהדות רלוונטית״, קורא לזה הרב מרק. מאות האנשים שנכחו באו חלקם שכן הם בני המשפחה של ״בית תשובה״. מטופלים לשעבר. בני משפחותיהם. מטופלים בהווה. תומכים ואוהדים. מצאתי באותו ערב ערבוביה משונה שמאפיינת אותנו היהודים כל כך. אכפת לנו. לפעמים אנחנו מתירים דברים אסורים, ואולי אפילו מתנהגים בצורה משונה, לא הולמת או לא מקובלת. אך בפנים פנימה, אנחנו שואפים לכל טוב, לאחרים ולנו כאחד. או כפי שהרב מרק הגדיר זאת: ״עצם היותנו הוא שאנחנו מצווים להתנהג כראוי לאחר, ליתום, לאלמנה - אלו מחוץ וגם בתוכנו פנימה״. ועוד הוא הוסיף: ״עלינו להתמקד בהווה, שכן אם נחמיץ את העכשיו, הרי שאתמול ומחר אינם ולא כלום״. אצל הרב מרק, אין אלו דיבורים בעלמא. הוא קול נבואי שפורץ מול חוסר אונים, אי-צדק או חולשה. פורץ ומסרב להירגע, מסרב להיכנע. כמתאבק בתוך זירה, הוא יצא עם ידו על העליונה, וגם אם יובס, הוא ידע - ויודעים כל הצופים - שהוא עשה כל שביכולתו. הרב-הגנב, הרב-המתאבק, הרב-שאכפת-לו, גם אם היהדות אינה בדיוק היהדות אליה אנחנו רגילים בצורתה המקובלת בזרמים אורתודוקסים. ובכל זאת, ראו כמה אור ניתן להביא לעולם, על-ידי חזון של איש אחד, ועוד ועוד אנשים המתקבצים סביבו ונוהרים אחריו. יהודים, תמיד אנחנו צריכים להסתבך בניסיון ״להפוך את העולם״ למקום טוב יותר.