רב המחבר בין אברמסון לברעם, וביסודו חברות אמת של שמונה השנים האחרונות, ההשראה של מוזיקה מהבית והקולות בהם הם ניחנו. שניהם בוגרי ישיבות, ובית הכנסת הגדול בירושלים מהווה תפאורה לסיפור חייהם בשלבים שונים. מסופר שאברמסון התמנה לחזן החמישי של צה״ל לאחר שהרמטכ״ל דאז, גבי אשכנזי, שמע אותו שר בטקס פרידה לבני גנץ. אברמסון, עם מדי ייצוג, שונה כל כך מהחיילים הנלווים אליו. כנראה שאין פקודה המחייבת כל חייל צה״ל היוצא מגבולות הארץ להופיע כשהוא במדי ייצוג בלבד אם הוא על מדים. כך כשעלו שנים-עשר חיילי צבא ארה״ב (מנצח ומנגנים) לבמה, במדים מגוהצים בקפידה וללא רבב, הם היוו ניגוד מוחלט לחיילינו, להם רק חסר היה ״כובע טמבל״ ואז היה מופעם מושלם. מזמן אנחנו לא ארץ עולם שלישי. צה״ל הוא אחד הצבאות החזקים בעולם. אין אנו ארץ שפושטת ידה לנדבות, ויש לנו על כל כך הרבה להתגאות. מדינה מודרנית צעירה, היסטוריה בת אלפי שנים, אמונה בלב ובנשמה, ערכים עליהם אף צבא בעולם לא מקפיד ואותם אף צבא בעולם לא מיישם כמו צבא ההגנה לישראל. מדוע החיילים שלנו צריכים להופיע כמו שלומיאלים לשמם?

מקצת מה שהושר בערב: המנוני ארה״ב וישראל. הנני כאן (חיים חפר - ״אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר״). תפילה לשלום חיילי צה״ל. תפילה לשלום מדינת ישראל (״אבינו שבשמיים״). אלוהים, ברך את אמריקה. מתאים עד מאוד שהשתתפו גם חיילי צה״ל וגם חיילי צבא ארה״ב בערב, שכן אותן התפילות בדיוק תקפות לגבי כל אלו במדים ושאינם במדים, בכוחות הביטחון למיניהם, הן בארץ והן בארה״ב. ״אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך״. ״מי שברך אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה, באוויר ובים. ייתן ה׳ את אויבינו הקמים עלינו נגפים לפניהם״. כך מתערבלות להן שתי התפילות, שאנו אומרים מדי שבת בשבתו, ועולות להן אל-על. כמו התפילות כך גם קולותיהם של אברמסון וברעם, כמעשה איש ואישה המתאחדים לאחד ועולים - אותו טנור לירי - מעלה-מעלה, מסתלסלים ועולים ומרעידים את כל המלאכים העומדים שם דום.

ישבתי וחשבתי, הנה נשים וגברים כאחד מנגנים, נשים וגברים יושבים בצוותא בבית כנסת אורתודוקסי ללא הפרדה בקונצרט, אך הזמרים כולם - גברים. נבצר ממני להבין מדוע לגברים אסור לשמוע שירת נשים בימינו, כך שחיילים דתיים לעיתים מסרבים להיות נוכחים באירוע בו נשים שרות. האם עצם המראה או ההאזנה לקול אישה יגרמו לגבר לחטוא? מדינה מוזרה אנחנו, בה דת וחילוניות מתנגשות זו בזו, בה אנו מנסים להבין, להיות סובלניים, אך בנקודה מסוימת אנו מתמרדים, שכן הגיעו מים עד נפש. אם לשבריר שנייה חשבתי על דברים כמו מדים מקומטים ולא ייצוגיים או דעות שונות על דת ומדינה בארץ, הרי שחיש מהר נעלמו מחשבות אלו וחזרתי להתמקד ב״חזן של כולם״, ״הקול של המדינה״, הלא הוא החזן הראשי של צה״ל - ולפיכך של מדינת ישראל - שי אברמסון, ולצידו נתי ברעם. צמד לתפארת. כאמור, השילוב של קולותיהם פשוט מרטיט את הנשמה.