וידוי אישי. אם יש משהו שנוא עליי מכל, הרי זו כפייה. לכן מאמץ אני בשתי ידיי ומחבק אל לוח ליבי אמירתו של הקומיקאי היהודי-אמריקני, גראוצ'ו מרקס שאמר: "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני. לכן, איני מבין מדוע מתעקשת לשכת עורכי הדין, לאמצני אל חיקה, אלי לוח ליבה ולגבות ממנה, דרך קבע, מכוח חוק ובכפייה של ממש, מיסי חבר, כתנאי לכך שאהיה בעל רישיון ואוכל להמשיך ולפעול ולהוציא לחם מן הארץ, במקצועי, כמי העוסק בעריכת-דין, לפרנסתו היומיומית והשוטפת. והרי גם הלשכה וגם אני צוהבים - במרבית המקרים - זה את זה. והרי ריחם של מרבית עסקני הלשכה, אינו מסוג הריחות שנוהג אני לשהות במחיצתם, בשופי ובהנאה יתרה, דרך של קבע ובמשך זמן רב. ומה לי ולהם, שכופים הם אותי להיות חבר במועדון שמתעב אני אותו ואיני חפץ להימנות על מי היוצאים ובאים - מעשה של קבע, דרך שגרה ויומיום יום אחר יום בשורותיו?
דברים אלה נכתבים על-רקע סטירת הלחי העזה שהנחית אתמול (יום שלישי) בג"ץ על פניה של הרבנות הראשית. מכאן ואילך, בעקבות פסיקת בג"ץ, נחלש אם לא בוטל כליל מונופול הכשרות של הרבנות הראשית. אפילו משגיחי הכשרות, שנטען (בצדק, או שלא בצדק) לא פעם שיורדים הם לפחות, חלקם, לחייהם של בעלי המסעדות, בשם ציווי ההלכה היהודית ונוטלים שכרם, מכיסם הם ולא מכיסה של הרבנות, לא יהיו בקרבנו עוד. מהשנה הבאה, לפי פסיקת בג"ץ, אין יכולה הרבנות להמשיך עוד, בנוהג הפסול, לפיו מי שמפקחים על הכשרות מטעמה, נוטלים שכרם מכיסו של מי שמפקחים הם עליו. ממש הגיעו ימי משיח.
אתם שומעים זאת משיחיסטים של חב"ד? אתם מבינים, היטב, גודל הבשורה? פתאום יש לנו משיח חדש. יש משיח בישראל והוא משיח וחי וקיים. יש לנו בישראל, משיח של נאורות. ומה לנו משיח מת, שיש לו ציון מפואר ומרשים, באיסטרן פארקווי 770, בארה"ב שבאמריקה? מה צריכים אנו משיח מת אם יש לנו משיח של נאורות? הלא טוב לנו, אלף מונים, משיח חי ונושם. הרי טוב לנו, גם טוב, משיח קיים, משיח חי, שורט ובועט. הודו להשם כי טוב, על כי שלח לנו בחסדו, כי רב - משיח של נאורות. מה רבו מעשיך השם, מלאה הארץ קניינך, על כי בחוכמתך, כי רבה שלחת לנו משיח של אמת שבכל הכבוד הראוי בעט בעיטה של ממש, באחוריה של הרבנות הראשית.
והרבנות הראשית? היא? היא נחרדה ובצדק? היא כבר מבינה, מה יקרה לנו, בעקבות השינוי הגדול, שהולך להתחולל מכאן ואילך בענייני כשרות ותעודות כשרות. והרי מה יעשו אנשיה ובכללם הציבור הרב והעצום של משגיחי הכשרות - אם אין אנו צריכים בהם עוד. מה ייעשו מפרנסים אלה, המוציאים פרנסתם ולחם ממי שמשגיחים הם עליהם, כמשגיחים בכפייה, מכוח חוק, לצורך קבלת תעודת כשרות, לפי חוקי מדינת ישראל, אם אין עוד צורך בהם? מה יעשו משגיחי כשרות אלה ומניין יטלו הם פרנסתם מכאן ולהבא אם ניתן למכור מוצרים, תוך ציון רכיבי המזון שמהם יוצרו הם, ללא כל צורך בתעודת כשרות? אוי ואבוי לנו, באיזו עבודה חלופית יועסקו המשגיחים הללו?
מה הפלא הוא שהרבנות הראשית נזעקה, למשמע פסיקתו של בג"ץ וראשיה יצאו אל שער בת רבים והכריזו, כי פסיקתו של בג"ץ והמלכת משיח הנאורות, גם בקרב צרכני הכשרות הינה: "יום שחור עבור כלל צרכני הכשרות". ממש כפתור ופרח. איזה פאתוס. איזו עוצמה. האם יצאה הרבנות, בהכרזות כה נחרצות ובוטות בשערי עיר כשחרדים, בקריית בית שמש מנעו מנשים מנשים חרדיות ושומרות מצוות, דווקא מלעלות ומלהיכנס לאוטובוסים מעורבים, בהם יושבים נשים וגברים, בצוותא חדא, רחמנא ליצלו? האם יצאה הרבנות, בהכרזות כה נחרצות ובוטות - בשערי עיר - כשחרדים, בקריית בית שמש מנעו מנשים מלהיכנס בדלת הקדמית של אוטובוסים ציבוריים, המשמשים כלל הציבור, נשים וגברים כאחד, תחת להיכנס לאוטובוסים ציבוריים אלה, בדלת האחורית שייעדו הם עבורן?
האם גם אז הכריזה הרבנות הראשית בקולי קולות ובשער בת-רבים כי דרך התנהגות שכזו, אסורה על-פי ההלכה ויש בה משום הלבנת פנים? האם הכריזה הרבנות הראשית שאותם חרדים הינם בגדר של שופכי דמים ואין להם כל חלק לעולם הבא, לפי ההלכה הפסוקה, המוכרת לראשי הרבנות הראשית ואינה זרה להם, כלל וכלל? תנוח דעתכם, גם תנוח. היא לא עשתה כן. שהרי שם אין מדובר בחשש לאבדן משרות הרבה, כמו בעניינים של משגיחי כשרות. שם בהתנהלות חסרת דרך הארץ, שיש בה משום חילול שם שמיים, ברבים, בקריית בית שמש, מדובר אך ורק בהשפלתן ובהדרתן של נשים. אז מה? זה מצדיק פרסום קול קורא? הצחקתם אותי. לרבנות הראשית יש עניינים חשובים יותר לעסוק בהם. יש להם עניינים של שמירת הכשרות, לעסוק בהם. ליתר דיוק, יש להם צורך ומחויבות לפעול, להמשך שמירת המונופול של הרבנות הראשית. יש לרבנות הראשית עניין בהמשך הבלעדיות על מתן הכשרות למסעדות, בתי אוכל ושאר העוסקים בהאכלת הציבור הרעב, בישראל. אתם יודעים כמה כסף תפסיד או, ליתר דיוק, צפויה להפסיד הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות בעקבות פסיקת בג"ץ?
ובכן, בואו נעשה סדר ונראה במה - בדיוק - עוסקים אנו.
בג"ץ דחה אתמול, כמפורט לעיל, עתירתם של שני בעלי מסעדות נגד הרבנות הראשית, שביקשו לאפשר להם להציג תעודת כשרות שלא ניתנה על-ידי הרבנות. בנוסף להגדרת מזון כ"כשר" או כ"טרף", פתח בג"ץ. מה שהגדיר הוא "המסלול השלישי". בג"ץ יצר אפשרות בפסיקתו, לבעלי עסקים בתחום המזון, דוגמת מסעדות ובתי-קפה, "להציג מצג אמת" בקשר למזון שהם מוכרים. בכך סלל בג"ץ דרך עוקפת ופתח צוהר לפירוק מונופול הרבנות על הכשרות.
שופטי בג"ץ קבעו בדעת רוב שבתי עסק אינם יכולים להשתמש בכתב בביטוי "כשר" על כל הטיותיו, כולל "על-פי כללי ההלכה". השופטת נאור כתבה כי "בית אוכל שאינו בעל תעודת הכשר לא יוכל לתלות תעודה הנושאת את הכותרת 'כשרות אלטרנטיבית', ולא יכול להציג כל מצג כשרותי מכל סוג שהוא". ואולם נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור הוסיפה וקבעה, בפסק-דינה, כי: "עמדתי היא כי קיים גם שער שלישי. יכול חנווני להעיד על מרכולתו. אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו". כתוצאה מקביעה משפטית זו, הרי כל עסק יוכל לציין כי המזון שהוא מוכר נרכש ממקום בעל תעודת כשרות, וכי רב, שאינו מטעם הרבנות, מפקח על המסעדה.
למרות שעתירתם העיקרית של העותרים - בעלי בית-קפה שנתמכו בידי התנועה הרפורמית, להתיר להם להציג עסקם ככשר, למרות שאין בידם תעודת כשרות של הרבנות הראשית - נדחתה, הרי בג"ץ פתח והקים להם, מה שהוא הגדיר בפסיקתו, כ"מסלול שלישי". בהכרעת הדין הסבירה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, שאילו היה חוק שקובע שבית עסק זקוק לאישור משרד הבריאות כדי להציג תעודת שהוא "טבעוני", הרי הדבר לא היה מונע ממסעדה שלא קיבלה תעודת טבעונות ממשרד הבריאות לציין, שאינה מגישה מזון מן החי. בית המשפט החיל עיקרון זה, גם בנושא הכשרות.
"אין מניעה שבית אוכל יבהיר כי הבשר המוגש בו נרכש ממשחטה בעלת תעודת הכשר, כי מוגשים בו רק דגים עם סנפיר וקשקשת, או את הקמח בכל כמות מנפים בנפת משי בעלת צפיפות גבוהה", המשיכה וקבעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, בפסק-דינה. היא קבעה עוד, כי: "הבחירה אם לאכול באותו בית אוכל אם לאו, צריכה להיות בידיו של הצרכן, איש איש על-פי העדפותיו ועל-פי מידת ההקפדה שהוא בוחר להקפיד".
ובכן, כן. הוא אשר כתבנו, תחילתם של דברים. אכן, כן. ימי משיח הגיע עדינו. מכאן ואילך, נוכל אנו לרכוש מוצרי מזון, במקומות שנוכל לברר מראש מה הם רכיבי המזון, האמור להימכר לנו.אם תנוח דעתנו מבחינת ההקפדה על הכשרות, הרי נרכוש מוצרים אלה, תוך שנסמוך על מילת הכבוד של בעלי אותו עסק לממכר מזון שלא הונו הם - חלילה וחס - אותנו. והלא - הלא זו היא ההלכה היהודית, כהוייתה ומי המפקפק בכך, ילך אצל ה"בית יוסף" ויבדוק דיני כשרות, לגופם ולעומקם.
לא בכדי נקבע בהלכה היהודית הנוהגת והרווחת, בקרב שלומי ואמוני שמירת מצוות התורה, כי לגבי כשרות, "עד אחד נאמן באיסורין". עד אחד - ולא שניים! משמע, די באמירתו של מוכר המזון, כי המזון כשר, כדי שייחשב המזון שמוכר הוא, כמזון כשר, לכל דבר ועניין שהוא. כך היא ההלכה הנוהגת במחוזותינו אנו, במחוזות של מי שתורת אל וקיום מצוותיה שצוו לנו, מסיני, נוהגת אצלם דרך קבע ודרך של חיים יהודים מלאים ושוטפים. כך נוהגים, מאות ואלפי בשנים, גובראין יהודאין, אורתודוכסים שבאורתודוכסים.
מה הפלא בדבר שהרבנות הראשית בלחץ? פתאום "זרקו את הרבנות הראשית ומחלקות הכשרות שלה לפח האשפה" והשיבו עטרה ליושנה. עכשיו המלך המולך בכיפה יהיה מרן, הרב יוסף קארו זצ"ל ולא עסקן, דרג ז', מבית מדרשה של הרבנות הראשית. שומו שמיים. לאן נביא ונוליך הבושה? ירחם השם. ומה יהיה עלינו, צדיקים שבצדיקים, הלבושים בגדי חרדים, מסלסלים בפאותינו, כאשר חלק מאיתנו (מיעוט שבמיעוט, בוודאי!), אינו בדיוק מקיים תרי"ג מצוות כדבעי? האם בג"ץ ישלוט מכאן ואילך בנו ועלינו? ירחם השם. מן הראוי שנלבש שק, אפר נשים על ראשינו ונקרא בספר איכה וגם קינות נוסיף לקינוח. אפשר-אולי יושיע אותנו הקב"ה ורעה זו תחלוף, עד מהרה, מן הארץ.