גוני הרב-גונית
30 שנה אנחנו חברות קרובות, גרנו באותה שכונה ברחובות, ילדינו למדו באותו ביה"ס ובני זוגנו עבדו כרופאים באותו בית חולים. חלקנו חוויות רבות ואף עברנו לעיר הגדולה תל אביב לאחר הפרישה. כל אותו זמן לא ידעתי שבגוני בס, נצר למשפחת סלומון הידועה, זורם גם "דם כחול" נוסף, של משפחת קנדינוף האצילה, מעשירי הקהילה הבוכרית, שעברה להתגורר תחילה בירושלים ולאחר מכן ביפו בראשית המאה העשרים. משפחה רבת נכסים והרפתקאות השזורות בהיסטוריה למן ראשית המאה ה-19 החל מבוכרה תחת רוסיה הצארית ועד א"י, משפחה שידעה עליות וירידות.
אחד מבתיה ביפו בו התגוררה זכה לחידוש ושיפוץ תוך שמירה קפדנית על סגנון הבנייה המקורי. הוא עומד בכל הדרו ונושא בגאון את שם המשפחה.
לאחרונה הציעה לי גוני לבקר בבית קנדינוף ביפו. "את יודעת, הוסיפה בחיוך, "שבית קנדינוף היה שייך לסבי ונקרא על שמו"?
גוני הצליחה לעורר את סקרנותי. זכיתי להכיר את אמה ואף לטעום ממאכליה בדירתה המקסימה ברחוב ז'בוטיסנקי לא רחוק מהים, אך ידעתי יותר על שורשיה מצד אביה, כתריאל סלומון, נינו של יואל משה סלומון, אבי השושלת המפורסמת והגדולה ביותר בישראל. שם משפחתו של כתריאל הוחלף לשלמון בהוראת "הזקן" (בן גוריון) בגלל תפקידיו הצבאיים והדיפלומטיים המגוונים: תחילה כנספח צבאי בלונדון ובארה"ב, ולאחר שחרורו מצה"ל בדרגת אל"ם, כיהן כציר ישראל בדרום אפריקה וכשגריר ברומניה.
כמוני, גם גוני גדלה בחיפה, גם היא למדה בביה"ס הריאלי, אני בהדר והיא בכרמל, אך בעקבות תפקידיו הדיפלומטיים של אביה, עברה כילדה ללונדון וארה"ב ולכן השפה האנגלית שגורה בפיה יותר מהעברית... הסיפורים במשפחה, לפחות כאשר אני נוכחתי, היו בעיקר על אביה והם תמיד היו עסיסיים ומתובלים בהומור האופייני לגוני שכשרון המשחק היה טבוע בה מלידה. והנה, הגיעה הזדמנות לשמוע מפיה סיפורים גם על אמה. "גם היא נצר לשושלת אריסטוקרטית, צבעונית ומגוונת", הוסיפה גוני כאשר היא מחקה מבטא בוכרי במכוון ופורצת בצחוק מתגלגל.
"הזדמנות נפלאה לכתבה", אמרתי לה, "אבל בתנאי שבנוסף לאינפורמציה גוגלית, תעשירי אותי בערך מוסף של זיכרונות אישיים וסיפורים שהתגלגלו במשפחה".