הממצאים הוכיחו כי שדות העיר השתרעו על פני כ-2500 דונם ועל-פי 100 מ"מ בשנה - ירדו על שטח זה כ-3,350,000 מ"ק מים. בשדות נבנו טרסות שנועדו לעצור את המים וכדי לשלוט במהירות ובכיוון זרימתם, נבנו תעלות הטיה וטרסות קטנות באורך כולל של 250 ק"מ. מכאן שכל דונם של חלקה חקלאית ברוחייבה הושקה ביותר מ-500 מ"ק מים.
בכמויות אלה ניתן היה (ונמצאו ממצאים המוכיחים זאת) לגדל דגנים, קטניות ועצי פרי: גפנים (ליין ולצימוקים), זיתים, שקדים, חרובים, תאנים, רימונים ופירות נשירים נוספים כמו שזיפים, אגסים, תפוחי עץ ועוד. בסיוע טבלאות קלוריות הגיעו החוקרים למסקנה שהעיר רוחייבה סיפקה בתקופה הביזנטית את המזון הנדרש לתושביה וגם לצליינים שעברו דרכה בלא שהיה צורך ברכישת מזון נוסף.
בשנים טובות סיפקה רוחייבה מזון אף לעיר הראשה, חלוצה. ברור שעקב שנות בצורת נאלצו התושבים לשמר מזון לשנים אלה כדוגמת דבלים, צימוקים, קטניות (חומוס, עדשים, פול), ועוד. הקטניות גודלו לא פעם בין עצי הפרי על-מנת להשיב את החנקן לקרקע.