התכוננתי לכתוב את הפוסט שלי על חינוך ילדים ואז נחת במחשבי מייל מ
משרד התחבורה. זה מעורר סקרנות.
המכתב, מאת שרונה קרסגי, מנהלת מחלקת פניות הציבור, הוא תשובה לפנייה שלי. לא זכרתי את הפנייה הזאת, ולשמחתי כתבה נציגת המשרד כי זאת תשובה למכתב בעניין אי-ביצוע נסיעה בקו 55 של חברת "קווים" מיום 21.8.2017.
הייתי מתפלא אם מישהו מכם היה זוכר פניה מלפני שבעה חודשים. גם אני לא. בכל אופן, כנוסע קבוע באוטובוסים של "קווים" ובמיוחד בקו 55, יש לי עניין רב בקו זה. לא פעם אני עד לתקלות בקו, ובמיוחד באיחורים רבים, שגורמים לי נזק. לא היססתי להתלונן בחברה ובמשרד התחבורה והנה, ראו זה פלא - יש תשובה. והתשובה אפילו חיובית "האמור בפנייתך מהווה לכאורה חריגה מתנאי רשיון הקו. אשר על כן פנייתך הועברה לתהליך אכיפה מינהלית מול
חברת קווים בשל אי-ביצוע נסיעת השעה 16.12".
מסתבר שהפנייה, אחת לפחות, זכתה למענה. אבל, כדי שלא אשמח, מוסיף המכתב ומסביר לי "לידיעתך, הליך האכיפה המנהלית נמשך כחצי שנה"...
כשבדקתי במחשב את מכתביי בענייניה של חברת האוטובוסים, מצאתי שאני בוודאי "מתלונן סידרתי". אם חשבתי שאני המתלונן היחיד, מצאתי שלא כך. בגלובס של חודש מארס האחרון, כתוב ב-11.3.2018 "מסקירה חדשה שערך ארגון ה-
OECD על כלכלת ישראל, עולה כי צפיפות התחבורה בארץ היא מהגרועים בעולם... המצב עוד ימשיך להתדרדר". זאת לא הצדקה לכך שחברות האוטובוסים ימשיכו לזלזל בקהל הנוסעים שלהן. זה רק משמש רקע למצב הרע הזה.
האם זה מחויב המציאות? נזכרתי באירוע, שקרה לי לפני שנים בבריטניה. נסעתי עם ילדיי לקמברידג' באוטובוס. התייצבנו ביום ערפילי לפני השעה 7 בבוקר ברחוב ריק מאדם ומרכב. הצטמררנו קצת מהקור האביבי וחיכינו בחוסר אמון מוחלט. והנה, בשעה שבע בדיוק, נשמע קול מרחוק והאוטובוס דהר אלינו מקצה הרחוב ואסף אותנו בדיוק בזמן. משום מה, אני מתקשה לשכוח את הדייקנות הבריטית בכל פעם שאני מאחר לפגישות בגלל תקלות באוטובוסים. אני לא מציע, למי שלא מוכרח, לרדת מהגה המכונית הפרטית.