|
השמות המוענקים לרחובות העיר באר- שבע, הן תוצאה של אינטרס חברתי-פוליטי-עירוני
▪ ▪ ▪
|
|
|
שמות הרחובות בשנים אלה הודפסו על המפות העירוניות וניתן בדרך זו לערוך בקלות יחסית השוואה בין שמות בעלי אורנטצייה שמאלית לבין אורנטצייה ימנית
▪ ▪ ▪
|
|
|
הבסיס לשמות – מההיסטוריה היהודית
|
|
|
|
בשלהי שנות השישים החלו בהנצחת המורשת הציונית החל ממבשריה, עובר דרך הרצל ועד למנהיגי היישוב ערב מלחמת העצמאות
▪ ▪ ▪
|
|
|
"שמאל" "וימין" בבירת הנגב
|
|
|
|
באותן שנים שלט השמאל הפוליטי (בהנהגת מפא"י) במדינה ובמרבית ערי ישראל. משום כך, רוב שמות הרחובות נקראו על שמות אישים פוליטיים שהשתייכו לשמאל ואילו נציגות הימין הייתה דלילה ביותר. כך למשל בבאר-שבע ניתנו שמות ימין לרחובות מועטים: זאב ז'בוטינסקי, דוד רזיאל, יוסף קלאוזנר ו יאיר שטרן.
ראוי להזכיר עם זאת כי רבים ממנהיגי הימין היו עדיין בחיים ולא ניתן היה להנציח את שמם ברחובות. הפלמ"ח וההגנה הונצחו כולל מפקדים ולוחמים ואילו אצ"ל ולח"י לא הוזכרו מלבד עולי הגרדום שזכו לכבוד על הקרבתם למען הארץ. כבירת הנגב הונצחו ברחובות שמות אתרים גאוגרפיים הקשורים לנגב, לערבה בואכה אילת. שמות כמו: צין, צקלג, חברון, אילת וכדומה.
בבירת הנגב ניתנו גם שמות עצים, שיחים ובעל חיים מדבריים וכן שמות של נחלי אכזב, הרים ואתרים גאוגרפיים מדבריים. ברור שהמאבק על כיבוש העיר במלחמת העצמאות היה לגורם דומיננטי. תחילה נקראו רחובות על שם שלוש החטיבות שלחמו בנגב: גבעתי, גולני והנגב. בהמשך על שם כמה מפקדים וחיילים נועזים והבולט ביניהם: דמבם (גרשון דובינבוים) איש הפלמ"ח, מפקד קיבוץ יד-מרדכי הנצור, ונהרג בקרב על כיבוש באר-שבע באתר צפונה למיתר כיום.
רחוב דמבם ניתן כבר בשנת החמישים גם משום השפעתה של הפואמה שכתב המשורר אבא קובנר על הדמות וגבורתה בקרבות. נראה שב-25 שנות קיומה הראשונות של העיר רוב השמות הנציחו את ההיסטוריה הלאומית. ביניהם בלטו רחובות בעלות משמעות מקומית כמו: "רבבה" בהגיע מספר התושבים לרבבה ורחוב על שמו של מנחם קרייצר, המנהל הראשון של בית היאס ומראשוני העיר.
דוגמה נוספת לקשר בין שמות הרחובות לבין יעדי הבנייה בעיר יכולה להיחשב השכונה החדשה בניית "בנה ביתך" בנוה-נוי בשנת 1982. קברניטי העיר החליטו לתת לרחובות שמות פרחים ועצים – שמות המעידים על שכונה צעירה, נקייה איכותית.
כך נבחרו השמות: צבעוני, רקפת, כלנית, ורד ונרקיס. התברר איפה כי רק בשנת 1998 נוסח מסמך שקבע את הקריטריונים הברורים להנצחה באמצעות שם הרחוב. המסמך אינו בבחינת "המצאה" אלא התבסס על נוהגים ונהלים של העיר בתחום זה שהתגבשו החל משנות החמישים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| הפלמ"ח וההגנה הונצחו כולל מפקדים ולוחמים ואילו אצ"ל ולח"י לא הוזכרו מלבד עולי הגרדום שזכו לכבוד על הקרבתם למען הארץ. | |
|
|
|
|
בבירת הנגב ניתנו גם שמות עצים, שיחים ובעל חיים מדבריים וכן שמות של נחלי אכזב, הרים ואתרים גאוגרפיים מדבריים
▪ ▪ ▪
|
|
|
סלע המחלוקת - הנצחת בנים שנפלו
|
|
|
|
נקבע במסמך הסופי משנת 1998 כי ראשית לכל, יונצחו רק אנשים, או חללים, כלומר אנשים שאינם בחיים
▪ ▪ ▪
|
|
|
קשיים בשמירה על השם המקורי
|
|
|
|
לדעת ועד השכונה צריך לחפש שמות קלים להגיה, קלים לזיכרון, קצרים, מודרניים המתאימים לשכונת בנה ביתך הנבנית על-פי כללים איכותיים מחמירים
▪ ▪ ▪
|
|
|
מאגר שמות לקראת בנייה מואצת
|
|
|
|
מאחר שהעירייה זקוקה הייתה לשמות חדשים לעיר הנבנית בתנופה הוכנה בשנות התשעים רשימה של אישים המתאימים להנצחה בבאר-שבע. הרשימה כללה כמה מאות שמות שחולקו לפי הקטגוריות הבאות: עולי הגרדום, הצנחנים על אדמת אירופה, שופטי בית המשפט העליון, משפטנים, זוכי פרס ישראל, סופרים, משוררים, אנשי חינוך, רופאים, מדענים, מוסיקאים, שחקני תיאטרון, שרים, חברי כנסת, חותמי מגילת העצמאות.
זה כלל גם מושגי מפתח בהיסטוריה הציונית, רבנים, מפרשי התלמוד, זוכי פרס נובל ועוד. בנובמבר 1996 נוספו לרשימה זו עוד 100 אישים ודומה שהמאגר היה אמור להספיק לשנים הקרובות. ברוב המקרים לא היו קשורים האישים או האירועים לבאר-שבע או לנגב אלא לכלל המדינה וההיסטוריה הציונית. באופן ברור אם כן בלטו השמות של אישים שתרמו לחברה ולתרבות והוכרו על-ידי גוף ממלכתי מוסמך ובעל יוקרה.
ראוי להזכיר כי פניית שני קיבוצים משמר העמק ולוחמי הגטאות וכן פניית המרכז החקלאי התקבלו וכך הונצחו מרדכי בנטוב שר הפיתוח מטעם מפ"ם שעשה רבות למען העיר והנגב, צביה ויצחק צוקרמן מגיבורי המרד בגטו וכן הונצח שמו של אברהם הרצפלד איש המרכז החקלאי ששמו אף הונצח במתחם "בית יציב".
הוועדה הייתה פתוחה להצעות גם מצד אזרחים בערים אחרות ודוגמה אחת מרגשת: צעיר אשקלוני ביקש מהוועדה להנציח ברחוב את שמו של נתן אלבז, חייל צעיר ונועז, שהציל את חבריו עת זינק על רימון ונהרג אך מנע בכך אסון כבד. החל משנת 1977 צצה תופעה של "הסבת שמות רחובות" וותיקים בשמות חדשים.
בשל קוצר היריעה לא נוכל להיכנס לעובי הקורה של סוגיה זו רק נאמר שעיקרה נבעה תוך הרצון "לשדרג" את שמו של הרחוב באישיות חשובה או במפעל ציוני חשוב או להיענות לפנייה (לחץ) פוליטי מצד אחד הגופים המרכזיים במדינה. החל משנת 1989 ובמיוחד בתקופת שלטונו של יצחק רגר, החלו חברי הוועדה "באפליה מתקנת" ורחובות רבים החלו להיקרא בשמות אנשי "ימין" במטרה "לאזן" את התמונה שעד לשנה זו, העדיף השמאל באמצעות ראשי העיר שמות המקורבים לתפיסתו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| הוועדה הייתה פתוחה להצעות גם מצד אזרחים בערים אחרות ודוגמה אחת מרגשת: צעיר אשקלוני ביקש מהוועדה להנציח ברחוב את שמו של נתן אלבז, חייל צעיר ונועז, שהציל את חבריו עת זינק על רימון ונהרג אך מנע בכך אסון כבד. | |
|
|
|
|
ראוי להזכיר כי פניית שני קיבוצים משמר העמק ולוחמי הגטאות וכן פניית המרכז החקלאי התקבלו וכך הונצחו מרדכי בנטוב, צביה ויצחק צוקרמן וכן הונצח שמו של אברהם הרצפלד
▪ ▪ ▪
|
|
|
הנצחת מייסדי וראשוני באר-שבע
|
|
|
|
במילה ראשונים התכוונה הוועדה לאו דווקא ראשונים שהגיעו לעיר אלא גם ראשוני בעלי המלאכה, החרושת, והמסחר, התרבות והעיתונות
▪ ▪ ▪
|
|
|
המייסדים הקפידו שלא לתת ביטוי לבאר-שבע הטורקית ולא לבאר-שבע הערבית בבחינת "התחלנו עיר ישראלית חדשה"
▪ ▪ ▪
|
|
|