תיק בתפירה גסה

בנימין נתניהו בצרות. לא בכל יום מציג היועץ המשפטי לממשלה כתב חשדות חמור נגד ראש ממשלה. זה העיתוי להזכיר לנתניהו דברים שהוא עצמו אמר כשפנה לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות קיים חשד שיכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי שלו". נכון יעשה נתניהו אם יכריז על נבצרות ויתמקד בהגנתו המשפטית. הנאום הנרגש שנשא נתניהו היה נאום בחירות צפוי. הדברים שאמר נתניהו על שי ניצן, פרקליט המדינה, וליאת בן ארי, התובעת בתיק, ראוי היה שלא היו נאמרים. נתניהו הצליח כצפוי להרגיז את הפרקליטות והיא מצידה הזדרזה להוציא הודעת תמיכה בשני הפרקליטים הבכירים. לא במקרה נמנע נתניהו מלתקוף את היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שלא הוזכר בנאום. לא במקרה לא טען כלפיו נתניהו שוב שהוא פועל בלחץ השמאל. נתניהו מחושב מאוד, מבין שבעת הזאת הוא חייב להנמיך את הלהבות נגד היועץ המשפטי לממשלה שאמור לקבוע את גורלו בשימוע. גם כשכתב החשדות החמור לפניו, ממשיך נתניהו להיאחז בדברים שחזר ואמר יותר מפעם אחת "אין כלום כי לא היה כלום". אלא שעכשיו, אחרי פרסום כתב החשדות, שניכר שהוכן על בסיס עבודה יסודית של הפרקליטות, נשמעים הדברים תלושים מן המציאות. בראיון שהתפרסם לפני מספר שנים במוסף "סופשבוע" של מעריב, נשאל הפרופסור בן ציון נתניהו ז"ל, אביו של בנימין נתניהו, מהי הטעות הגדולה ביותר שעשה בנו ראש הממשלה. נתניהו האב השיב ללא היסוס: "בחירת האנשים שעובדים עם הבן שלי" והוא צדק. אין חולק שנתניהו הוא איש חכם. כל מי שזוכה לפגוש אותו לפגישה אישית אינו יכול שלא להתרשם ממנו. האיש שרבים מתפעלים מכושר הניתוח שלו ומדרך חשיבתו כשל כישלון מוחלט בבחירת האנשים הקרובים אליו. שלושה מהאנשים הקרובים אליו ביותר, שבהם הוא נתן את האמון הרב ביותר, הפכו עדי מדינה נגדו. נתניהו מגיע למשפט כשהוא חסר אמון באנשים שמקיפים אותו, ושומע בעיקר לעצת בני משפחתו ופרקליטיו. יהיו מי שיאמרו שעצה אחת שהוא קיבל ולא נשמע לה עלולה להיות בעוכריו. הכוונה היא לעצת פרקליטו המנוח עורך הדין יעקב וינרוט ז"ל, שייעץ לו להגיע להסדר עם היועץ המשפטי לממשלה, שעל פיו הוא יפרוש מתפקידו כראש ממשלה ובתמורה הוא לא יועמד לדין. עבור נתניהו המתקרב לשנתו השבעים, הצעה כזאת, לו היה נענה לה מנדלבליט, הייתה חוסכת לנתניהו הרבה כאב ראש, וייתכן גם כמה שנים בכלא. לא ברור אם נתניהו זנח לחלוטין את הרעיון. ייתכן שהוא מעדיף לבחון את הדברים לאחר שימוע שייערך לו, או לאחר שיבחר לתקופת כהונה נוספת אם ינצח גם בבחירות הנוכחיות. במקרה כזה יוכלו פרקליטיו של נתניהו להציע את ההצעה כבר בתחילת הקדנציה ליועץ המשפטי לממשלה, וכלל לא בטוח שהצעה כזאת תידחה על הסף. נתניהו הבטיח בנאום שכוון לבוחריו, שיש לו כוונה למלא את התפקיד אם ייבחר למשך כל תקופת הכהונה. אבל כולם יודעים מה שוות הבטחות של פוליטיקאי לפני הבחירות, בעיקר כשהוא בצרות.

בני גנץ רב אלוף בצה"ל טירון בפוליטיקה. עבורו זאת הייתה רק שאלה של זמן עד שתצוץ פרשייה שתביך אותו ותנסה להפיל אותו על הקרשים. בפוליטיקה ובמינויים בכירים, גם באלה שאינם קשורים ישירות לפוליטיקה, יש שיטה מוכרת. היא מכניסה את הקורבן להלם, גורמת לו למבוכה, ואם הוא נשוי יוצרת עבורו מתח בלתי נסבל בבית. אין כמו להטיח באדם אשמה של הטרדה מינית. הניצחון בדרך כלל מובטח. הצורך לברר את הדברים בדרך כלל מיותר. אם האדם שנטוותה נגדו עלילה הוא איש פוליטי או מנהל בכיר, טובים הסיכויים שמי שתזכה באהדת הציבור היא המתלוננת, ומי שהוטחה נגדו האשמה יימצא עצמו תמיד במצב שבו הוא זה שייאלץ להסביר את הדברים או להתגונן. אל תטעו. ישנם מקרים לא מעטים שבהם פוליטיקאים, חברי כנסת, ומנהלים בכירים ניצלו את כוח המשרה והשררה, וראוי שיתנו על כך את הדין. אבל כאשר פרסומים על הטרדות מיניות מתפרסמים ערב מערכת בחירות, או סמוך למינויו, או לכניסתו של איש ציבור לתפקיד, אני תמיד מטיל ספק במהימנות הדברים. בני גנץ, נאלץ לחזור עכשיו ארבעים שנה לאחור, לתקופת נערותו, בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. נאווה ג'יקובס, למדה לטענתה בכפר הירוק לפני 40 שנה בעת שגם בני גנץ למד שם. ג'יקובס, שמתגוררת היום בארצות הברית, הייתה באותה עת בת 14 בגיל ההתבגרות. היא טוענת בפוסט שפרסמה בפייסבוק, שבעת מפגש בין השניים ברפת של הכפר הירוק, הגיח לעברה גנץ, התקרב אליה במבט מבהיל וחשף בפניה את אבר מינו, במצב שלטענתה סיכן אותה. ג'יקובס טוענת כי גם לו רצתה לברוח לא הייתה יכולה לעשות זאת משום שגנץ חסם את דרכה. אלא שאז, על-פי הסיפור, הופיע במפתיע חבר של גנץ, שבשמו היא לא נוקבת, משך את גנץ ממנה, והותיר אותה ברפת המומה בוכה ומושפלת. לדבריה, גנץ הרס לה את החיים, משום שזה היה כלשונה, מפגש ראשון עם מיניות. זה סיפור צהוב שאך טבעי היה שייצור כותרות בעמודי החדשות. לסיפור הזה מתבקשות כמה הבהרות מיידיות. ראשית, מדוע גב' ג'יקובס לא התלוננה על כך לפני ארבעים שנה בפני המורים והמדריכים בכפר הירוק? מדוע במקום זאת היא העדיפה לנצור בליבה במשך יותר מארבעה עשורים, סיפור שהרס לה לטענתה את החיים, ופגע לטענתה גם באמון שיש לה כלפי גברים? לא ברור מדוע הגב' ג'יקובס לא טרחה לפרסם את הסיפור כאשר גנץ מונה לאלוף בצה"ל, ואחר כך לרמטכ"ל, ומה הביא אותה לחשוף משובת נעורים, שהתרחשה לפני ארבעה עשורים, דווקא בעיצומה של מערכת הבחירות. הגב' ג'יקובס יודעת שעל סיפור בן ארבעה עשורים חלה התיישנות. אך לא על תביעת לשון הרע. פרקליטיו של גנץ הזדרזו להזהיר אותה וג'יקובס העלתה בתגובה לדף הפייסבוק שלה את מכתבו של פרקליטו של גנץ וכתבה: "אותי לא תשתיק כמו שניסית להשתיק אותי כשהייתי ילדה". התשובה הזאת פגעה באמינותה של המתלוננת. ג'יקובס לא כותבת שניסתה ללבן אי-פעם את הדברים עם גנץ, ולכן לא ברור מתי ולמה הוא ניסה להשתיק אותה אם בכלל. עוד לפני שפורסם שאנשי לשכתה של מירי רגב היו בקשר עם ג'יקובס, נוצר הרושם שיד אלמונית בוחשת בסיפור, למרות שג'יקובס טענה בתוקף ששום גוף פוליטי אינו עומד מאחוריה. עכשיו מתברר שאנשי לשכתה של שרת התרבות היו בקשר עם ג'יקובס הם אלה שסייעו לה לפנות לתקשורת. בלשכתה של רגב אישרו כי נאווה ג'יקובס פנתה לעוזרת של רגב, אבל הדגישו שאין לשרה שום קשר לעניין. בסוף השבוע הושמעה טענה נוספת נגד גנץ, על-ידי תלמיד נוסף שלמד בכפר הירוק, בשנות החמישים לחייו. הוא טוען שגנץ וחבר נוסף שלו, חשפו את גופם בפני אחותו הקטנה, שהגיעה לבקר אותו עם אמו לפני ארבעים שנה בעת שלמד בכפר הירוק. פרקליטיו של גנץ, החליטו לפעול מיד והגישו נגד ג'יקובס תביעת לשון הרע על סך של חצי מיליון שקלים. בכך מאותת גנץ לאחרים שאם ינסו לפגוע בשמו הטוב הם ייאלצו לפתוח את הארנק. התביעה שהוגשה לבית משפט בתל אביב, מתבססת על סעיף 500(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא מאפשרת לתבוע פיצויים מאזרח זר בבית משפט בישראל. עו"ד איתן ארז, מומחה ללשון הרע, שעסק בכך במשך 8 שנים אומר כי על התובע להגיש במקביל גם בקשה לצו מניעה קבוע נגד המשך הפרסום. ארז, שיצר תקדימים רבים בתחום לשון הרע, (בפרשת שמעון אמסלם, לוני הרשקוביץ, וכדורסלניות רמת השרון), יודע כי ישנה אופציה נוספת, שעל פיה ניתן היה לתבוע את ג'יקובס גם בארצות הברית, שם הסכומים גבוהים יותר ואין צורך לשלם אגרת בית משפט.

משה כחלון, שמאחורי גבו מכנים אותו בזלזול "נטו כחלון", חי כנראה בסרט או שאנחנו הזויים. השבוע הוא הצהיר שהתנאי להצטרפותו לממשלה עתידית היא שתיענה דרישתו לאפשר ביצוע רפורמה שתאפשר אשפוז ביתי, במקום אשפוז בבתי חולים, וזאת כדי להפחית את העומס בבתי החולים. לדעתי משה כחלון מנותק מהמציאות. עם נתונים שלפיהם מפלגתו לא עוברת את אחוז החסימה יש לו אומץ להתנות תנאים. אני מתקשה לראות את כחלון מוותר על עמדת השפעה בממשלה רק כדי שיתאפשר אשפוז ביתי שאין סיכוי שיקרה בשנים הקרובות. מה מבין השר כחלון ברפואה? לא הרבה. בכינוס בחנוכת מטה המוקד הלאומי של מגן דוד אדום בקריית אונו, החליט השר כחלון שהוא בקיא ברפואה והפריח סיסמת בחירות. אלא שהצעתו המהפכנית לא תפתור את המשבר במערכת הבריאות. כדי להיות בטוח שדבריו של השר כחלון אינם דברי הבל ביקשתי לשמוע את חוות דעתם של רופאים בכירים וכולם נפנפו אותי בביטול. בבתי החולים מאושפזים מי שהטיפול בהם מחייב אשפוז, ולא ניתן להחליף במרבית המקרים אשפוז ביתי באשפוז של בבית חולים גם תתבצע רפורמה בתחום הזה. יושב-ראש ארגון רופאי המדינה, ד"ר זאב פלדמן, שנכח באירוע לא נתן לשר כחלון להשלות את שומעיו ואמר כי "תחום אשפוז הבית נמצא בחיתוליו, הבשלתו תהיה בעוד שנים רבות, ואסור שהשיח על כך ישמש עלה תאנה למחדל של הזנחת מערכת הבריאות". למחדל הזה בדיוק של הזנחת מערכת הבריאות יש כתובת, והיא שר האוצר משה כחלון. הוא האיש שאחראי לא רק על העברת כספים אלא בעיקר על תקצובה של מערכת הבריאות. העובדה שהשר כחלון נזכר בסיום תקופת כהונתו להציע הצעות מעוררות גיחוך לפתרון המשבר מעידה על רצינותו ובעיקר על יכולתו. המשבר הקשה בבריאות ליווה את כל תקופת כהונתו של כחלון כשר האוצר. אולי היה כדאי שכחלון, כמי שמתקשט בתואר שר חברתי, יסביר מה הוא עשה עד היום למען הקשישים שמאושפזים במסדרון, ולמה נכון להצביע עבורו בפעם הבאה.

בקטנה. השבוע זכיתי לקבל מכתב מהמשטרה שחיכיתי לו הרבה זמן. לפני חודשיים חניתי בשבת בתחנת אוטובוס בהרצליה שהחנייה בה מותרת בשבת. כשחזרתי גיליתי דוח על הפרעה לתנועה. מכיוון שלא הפרעתי לתנועה, וגם לא הצלחתי לפענח את כתב ידו של השוטר, פניתי למרכז לפניות נהגים במשטרת ישראל, וביקשתי לערער על הדוח. נימקתי בפירוט את הסיבות שבגללן יש לבטל לי את הדוח שנרשם לי והמתנתי. לאחר יותר מחודש ימים, זכיתי לקבל תשובה על פנייתי, שעליה חתום רס"ר ספיר טויטו, עובד צוות איתן, שכתב לי: "התובע דן בבקשתך והחליט שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס שבנדון, מאחר שהדוח הינו חוקי". התקשיתי להאמין וקראתי שוב, הדוח הינו חוקי. לא טענתי מעולם שהדוח אינו חוקי, רק טענתי שמכוניתי לא הפריעה לתנועה. אני מתרשם שאיש לא טרח לקרוא את מכתבי, אחרת אין שום סיכוי שהייתי זוכה במענה כל כך עלוב ומגוחך. המשטרה גם השיבה לי שמכוניתי הפריעה לתנועה. לו היו הדברים נכונים, אני משוכנע שהשוטר הקהילתי שרשם לי את הדוח היה דואג לגרור את מכוניתי ובלבד שלא תפריע לתנועה. זה לא הסוף. הקנס המקורי שניתן לי עמד על 250 שקלים, את הערעור הגשתי סמוך להגשת הדוח, והמתנתי לתשובת המשטרה. עד שהגיעה תשובת המשטרה עבר מועד תשלום הדוח, והקנס קפץ ל-375 שקלים. לעיתים אתה שואל את עצמך האם כל זה אמיתי? זה אמיתי. וזה גם כנראה דפוס ההתנהלות של משטרת ישראל. זה מתחיל בתשובה מזלזלת והזויה לתלונתו של אזרח, ומסתיים בכמעט כפל קנס שהאזרח נאלץ לשלם בגלל תשובה מאוחרת של המשטרה לפנייתו של אזרח. גם אם נציג המשטרה שהשיב לפנייתי הצטייד בנוסח מוכן, שהוא שולח לכל מי שפונה ומבקש לבחון את עניינו מחדש, יש צורך בשיקול דעת, שהוא כנראה מצרך נדיר במרכז הארצי לפניות נהגים. הזדרזתי לשלם את הקנס בטרם הוא יעלה שוב. כשאין עם מי לדבר עדיף לשלם. החוק אינו נוטה לטובת האזרח. מי יאמין או יקנה סיפור ששוטר בדרגת רס"ר משיב על פניית אזרח בדרך מעוררת גיחוך. המשטרה היא החוק, אבל כשהחוק הופך לצחוק, מה שנשאר זה רק להצטער שכך מתנהלים הדברים. כדאי שקצין בכיר במשטרת ישראל יבדוק מה מתרחש במרכז הפניות הארצי של המשטרה בפתח תקוה. האם ראש אגף התנועה יודע מה קורה בממלכה שעליה הוא מופקד? האם הוא יכול לתת הסבר הגיוני לתשובות לא הגיוניות שנשלחות לאזרחים ע"י משטרת התנועה? רפי גינת, שהיה מגיש "כלבוטק", טבע את המימרה: "איש לא בא ואיש גם לא התקשר", כשהמתין לתגובת הצד המבוקר שלא הגיעה. אני משוכנע שכך זה יהיה גם הפעם. זה יכול היה להיות מערכון נהדר ל"ארץ נהדרת". אבל כשאנחנו משלמים את המחיר זה לא מצחיק.

רמי גרינברג ראש עיריית פתח תקוה, הוכיח מה בעיניו הוא ניהול תקין ומהו בעיניו הוא יושר אישי. למען הגילוי הנאות, אני מנחה אירוע "שבתרבות" בפתח תקוה, אבל זו לא סיבה שצריכה למנוע ממני לכתוב על מעשה יוצא דופן, שלא נעשה למיטב ידיעתי על-ידי אף ראש רשות מקומית אחרת בישראל. גרינברג גילה שהנהג הצמוד שלו חנה במקום אסור לחניה. זה קרה אחרי שתושבים פנו לעירייה, וביקשו לדעת מדוע ראש העירייה לא מציית לחוק. בדיקה מהירה גילתה שנהגו של ראש העירייה בחר להחנות את רכב השרד של העירייה על מדרכה לאחר שראש העיר ירד מהמכונית, מבלי שגרינברג ידע על כך. גרינברג הזדרז לשאת באחריות על המעשה. לאחר שהבהיר לנהג את החומרה שבה הוא רואה את הדברים, הוא פנה לרשות החנייה העירונית וביקש שיקנסו אותו על חנייה אסורה, כפי שהיה נעשה במקרה כזה לכל תושב אחר. רשות החנייה רשמה דוח לרכב העירייה, וגרינברג הוציא את כרטיס האשראי האישי שלו ושילם מכספו הפרטי את הקנס בסך של 500 שקלים. זו גם דוגמה אישית וגם נשיאה אישית באחריות שראויים לכל שבח. אם מישהו מכם שמע על ראש עירייה שנהג בדרך דומה, טוב יעשה אם יביא זאת לידיעתי, כדי שאפרסם גם את סיפורו.