בני גנץ רב אלוף בצה"ל טירון בפוליטיקה. עבורו זאת הייתה רק שאלה של זמן עד שתצוץ פרשייה שתביך אותו ותנסה להפיל אותו על הקרשים.
בפוליטיקה ובמינויים בכירים, גם באלה שאינם קשורים ישירות לפוליטיקה, יש שיטה מוכרת. היא מכניסה את הקורבן להלם, גורמת לו למבוכה, ואם הוא נשוי יוצרת עבורו מתח בלתי נסבל בבית.
אין כמו להטיח באדם אשמה של הטרדה מינית. הניצחון בדרך כלל מובטח. הצורך לברר את הדברים בדרך כלל מיותר. אם האדם שנטוותה נגדו עלילה הוא איש פוליטי או מנהל בכיר, טובים הסיכויים שמי שתזכה באהדת הציבור היא המתלוננת, ומי שהוטחה נגדו האשמה יימצא עצמו תמיד במצב שבו הוא זה שייאלץ להסביר את הדברים או להתגונן.
אל תטעו. ישנם מקרים לא מעטים שבהם פוליטיקאים, חברי כנסת, ומנהלים בכירים ניצלו את כוח המשרה והשררה, וראוי שיתנו על כך את הדין. אבל כאשר פרסומים על הטרדות מיניות מתפרסמים ערב מערכת בחירות, או סמוך למינויו, או לכניסתו של איש ציבור לתפקיד, אני תמיד מטיל ספק במהימנות הדברים.
בני גנץ, נאלץ לחזור עכשיו ארבעים שנה לאחור, לתקופת נערותו, בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. נאווה ג'יקובס, למדה לטענתה בכפר הירוק לפני 40 שנה בעת שגם בני גנץ למד שם. ג'יקובס, שמתגוררת היום בארצות הברית, הייתה באותה עת בת 14 בגיל ההתבגרות. היא טוענת בפוסט שפרסמה בפייסבוק, שבעת מפגש בין השניים ברפת של הכפר הירוק, הגיח לעברה גנץ, התקרב אליה במבט מבהיל וחשף בפניה את אבר מינו, במצב שלטענתה סיכן אותה. ג'יקובס טוענת כי גם לו רצתה לברוח לא הייתה יכולה לעשות זאת משום שגנץ חסם את דרכה.
אלא שאז, על-פי הסיפור, הופיע במפתיע חבר של גנץ, שבשמו היא לא נוקבת, משך את גנץ ממנה, והותיר אותה ברפת המומה בוכה ומושפלת. לדבריה, גנץ הרס לה את החיים, משום שזה היה כלשונה, מפגש ראשון עם מיניות.
זה סיפור צהוב שאך טבעי היה שייצור כותרות בעמודי החדשות. לסיפור הזה מתבקשות כמה הבהרות מיידיות. ראשית, מדוע גב' ג'יקובס לא התלוננה על כך לפני ארבעים שנה בפני המורים והמדריכים בכפר הירוק? מדוע במקום זאת היא העדיפה לנצור בליבה במשך יותר מארבעה עשורים, סיפור שהרס לה לטענתה את החיים, ופגע לטענתה גם באמון שיש לה כלפי גברים?
לא ברור מדוע הגב' ג'יקובס לא טרחה לפרסם את הסיפור כאשר גנץ מונה לאלוף בצה"ל, ואחר כך לרמטכ"ל, ומה הביא אותה לחשוף משובת נעורים, שהתרחשה לפני ארבעה עשורים, דווקא בעיצומה של מערכת הבחירות.
הגב' ג'יקובס יודעת שעל סיפור בן ארבעה עשורים חלה התיישנות. אך לא על תביעת לשון הרע. פרקליטיו של גנץ הזדרזו להזהיר אותה וג'יקובס העלתה בתגובה לדף הפייסבוק שלה את מכתבו של פרקליטו של גנץ וכתבה: "אותי לא תשתיק כמו שניסית להשתיק אותי כשהייתי ילדה".
התשובה הזאת פגעה באמינותה של המתלוננת. ג'יקובס לא כותבת שניסתה ללבן אי-פעם את הדברים עם גנץ, ולכן לא ברור מתי ולמה הוא ניסה להשתיק אותה אם בכלל.
עוד לפני שפורסם שאנשי לשכתה של
מירי רגב היו בקשר עם ג'יקובס, נוצר הרושם שיד אלמונית בוחשת בסיפור, למרות שג'יקובס טענה בתוקף ששום גוף פוליטי אינו עומד מאחוריה. עכשיו מתברר שאנשי לשכתה של שרת התרבות היו בקשר עם ג'יקובס הם אלה שסייעו לה לפנות לתקשורת. בלשכתה של רגב אישרו כי נאווה ג'יקובס פנתה לעוזרת של רגב, אבל הדגישו שאין לשרה שום קשר לעניין.
בסוף השבוע הושמעה טענה נוספת נגד גנץ, על-ידי תלמיד נוסף שלמד בכפר הירוק, בשנות החמישים לחייו. הוא טוען שגנץ וחבר נוסף שלו, חשפו את גופם בפני אחותו הקטנה, שהגיעה לבקר אותו עם אמו לפני ארבעים שנה בעת שלמד בכפר הירוק.
פרקליטיו של גנץ, החליטו לפעול מיד והגישו נגד ג'יקובס תביעת לשון הרע על סך של חצי מיליון שקלים. בכך מאותת גנץ לאחרים שאם ינסו לפגוע בשמו הטוב הם ייאלצו לפתוח את הארנק.
התביעה שהוגשה לבית משפט בתל אביב, מתבססת על סעיף 500(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא מאפשרת לתבוע פיצויים מאזרח זר בבית משפט בישראל. עו"ד
איתן ארז, מומחה ללשון הרע, שעסק בכך במשך 8 שנים אומר כי על התובע להגיש במקביל גם בקשה לצו מניעה קבוע נגד המשך הפרסום.
ארז, שיצר תקדימים רבים בתחום לשון הרע, (בפרשת שמעון אמסלם, לוני הרשקוביץ, וכדורסלניות רמת השרון), יודע כי ישנה אופציה נוספת, שעל פיה ניתן היה לתבוע את ג'יקובס גם בארצות הברית, שם הסכומים גבוהים יותר ואין צורך לשלם אגרת בית משפט.