אם
בני גנץ (או כל קצין בכיר אחר) תוהה שמא מבצע צבאי מתוכנן מסוכן ומיותר, מה עליו לעשות? לשתוק? שתיקת הכבשים? רק מפני שייתכן כי מבעוד כמה שנים ראש הממשלה ידליף בנסיבות פוליטיות לציבור כי הקצין היה נגד מבצע שבסופו של דבר יצא לפועל? זה יהפוך כל דיון אחראי לשיח של אומרי הן ויסכן חיי רבים מלוחמינו לשווא. זו סכנה האורבת מבפנים, מהמטכ"ל ומהקבינט.
לכן גנץ לא היה צריך להסתפק בהדיפת הביקורת של ביבי אלא לומר - כן, ואני גאה שעמדתי על דעתי ומה גם שבסופו של דבר נהגתי כראוי ופיקדתי על המבצע.
היסוס של אחריות הוא צל"ש ולא סיבה להתבייש בו.
דוד בן-גוריון היסס רבות בטרם הסכים למבצע סיני - המוצלח במלחמות ישראל; ו
יצחק רבין היסס רבות בטרם נתן הסכמתו למבצע אנטבה; וראשי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית הסתייגו באוזני
מנחם בגין מהפצצת הכור הגרעיני בעירק, ולמרות שטעו - נכון עשו שהביעו דעתם. כל הכבוד להם. ואם גם גנץ נהג כך - כל הכבוד לו.
יותר מזה, היסוס שהוא שכן של מתינות ואחריות, אפיין את
אהוד אולמרט ו
בנימין נתניהו ו
אהוד ברק ומשה בוגי יעלון ו
גבי אשכנזי ובני גנץ ו
גדי איזנקוט בשורה של מבצעים צבאיים נוכח חמאס בעזה. המבצעים האלה היו מוצלחים בניגוד לשם הרע שמבקשים להדביק להם. כך ראוי.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]