על חרות ודיכוי, שחיתות וגופות

נחמיה שטרסלר, "אל תצביעו מחל, ועוד שלוש נקודות", באתר הארץ, 5 לאפריל 2019. בהמשך להרצאה שלי בכנס החרות, ברוח חלק מרכזי מהביקורת שלי, על הקישור ההזוי בין רעיונות ליברליים לימין מדיני קיצוני, להלן ציטוטים מתוך המאמר האחרון של נחמיה שטרסלר בעיתון הארץ: "משה פייגלין. התופעה המפתיעה של מפלגת זהות הובילה אותי השבוע לכנס בחירות שערכה בהאנגר 11 בנמל תל אביב. בניגוד לאגדות, הקהל לא היה מורכב מהיפסטרים מאזור רוטשילד-שינקין. רוב הנוכחים היו מתנחלים עם כיפה סרוגה או כיפה שחורה, מתובלים באנשי ימין חילונים.

אהבתי את דברי פייגלין על כלכלה חופשית. הם היו מתונים בהרבה מהמצע שכתב. סוף-סוף תהיה מפלגה שתיתן פייט לתפישה הסוציאל-פופוליסטית שהשתלטה על הכנסת. פייגלין הרבה לדבר על חרות, חופש, ליברליות וזכויות אדם, אבל אז הודיע: יש לכבוש את ערי הגדה, לספח את השטחים ולהקים מדינה יהודית אחת מהים עד הירדן. והפלשתינים? בשביל זה יש טרנספר "מרצון". האולם רעד ממחיאות הכפיים.

רגע, לא הבנתי. איך מסתדרים ליברליזם וחירות עם 2.5 מיליון הערבים שיחוו כיבוש עוד יותר אכזר, עוד יותר אלים, רמיסת זכויות אדם, אפרטהייד, אבטלה ועוני? אין זאת אלא שפייגלין איננו ליברל או לוחם חרות. הוא סתם לאומן קיצוני ומסוכן, שלבש תחפושת של כלכלה חופשית". שטרסלר, באותו הטור, גם מסביר יפה מדוע לא אצביע מחל: "ראש הממשלה שרוי בהיסטריה. טוב, זה מובן, הוא לא אוהב ריח ליזול. לכן הוא עושה הכל כדי לא לעמוד לדין. השיטה שלו: ערבוב בין הבחירות לעניין האישי-הפלילי. הוא תוקף והורס את המשטרה, היועץ המשפטי והפרקליטות, כדי שיפחדו להמשיך בתהליך העמדתו לדין. המטרה שלו היא שמשפטו לא ייערך בבית המשפט אלא בכיכר העיר, על-ידי העם. כלומר, אם בשבוע הבא העם יבחר בו לראש הממשלה הבא, זה יהיה לשיטתו זיכוי מוחלט מכל האשמות השוחד והמרמה.

כך לא נדע לעולם אם קיבל שוחד בפרשות וואלה ובזק, ומה שווי ה"מתנות" שקיבל. כך גם לא נדע מדוע אישר לגרמניה, לבדו, למכור צוללות מתקדמות למצרים — מהלך שפוגע קשות בביטחון ישראל, ראו דבריו החמורים של עמוס גלעד. גם לא נדע מדוע העביר לו בן הדוד נתן מיליקובסקי "מתנה" ענקית בשווי 13 מיליון שקל, דרך עסקת מניות סיבובית עם חברה שמוכרת ציוד ליצרנית הצוללות הגרמנית". ושמחתי לקרוא את שטרסלר יוצאל הגנתו (בצדק רב) של יובל שטייניץ. אני מודה שפולחן שרידי הגופות זר לי. אני מבין שיש אנשים שחשוב להם להלחם על החזרת שרידי גופת מי שהיה יקר להם, אבל אני לא מבין למה, ואני לא מבין למה חברה שפויה צריכה לסכן חיים בשביל שרידי גופות. כך כותב שטרסלר: "הרגשתי פגוע בשמו של יובל שטייניץ. הוא אמר השבוע שאם אפשר להגיע להפסקת אש עם החמאס, צריך לעשות זאת גם בלי שיוחזרו גופות שני החיילים.

אבל אז עלה לשידור שמחה גולדין, שנזף בארוגנטיות בשטייניץ: "חייל שנהרג נקרא חייל ולא גופה". שטייניץ שתק. אבל לומר "חייל" ולא "גופת חייל" זה שקר. זו הטעיה מכוונת. בנוסף, לבני משפחתו של הדר גולדין (הלוחם האמיץ) יש קבר להשתטח עליו, עם חלק מגופתו של יקירם.

מובן שמותר לבני משפחה לדרוש החזרה מלאה של גופת בנם, אבל אסור לשעבד את ביטחון ישראל לכך. אסור גם שלחץ המשפחה יביא להחלטות מוטעות. האם העובדה שלא קיבלנו מסוריה את גופת אלי כהן הייתה צריכה למנוע מאתנו לחתום על הפסקת האש עם סוריה ב-1973? כמה חיילים היו נופלים מאז בגבול"? [פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]