גלעד ארדן הזדרז לקפוץ לבריכה אבל לא בדק אם יש בה מים. האמירה החד-משמעית שלו, שהוא יתנגד למתן חסינות לנתניהו, משודרת בכל הערוצים, מה שמעורר יותר מהרמת גבה אצל מקורביו של ראש ה
ממשלה, שלא מבינים אם ארדן השתגע או שהוא מתאבד פוליטי.
גם עבור פוליטיקאי כמו ארדן, שפיו וליבו לא תמיד שווים, חזרה מאמירה חד-משמעית כפי שהוא השמיע היא בעיה. אם הוא יעמוד בהכרזתו, וזה כנראה לא יקרה, כי ארדן חסר חוט שידרה, הוא עלול לספוג מכה קשה בשיבוצים הצפויים לקראת הקמת הממשלה החדשה. אם יחזור בו מדבריו או ינסה להסביר אותם כדי להפחית מערכם, רק כדי לזכות בכיסא על יד שולחן הממשלה, הוא יצא עלוב נפש.
מסקרן איזה חבל הצלה ישלח לו ראש הממשלה. נתניהו יעשה זאת רק אם הוא יגיע למסקנה שקולו של ארדן מכריע ולא ניתן לוותר עליו. טובים הסיכויים שנתניהו ימשיך להחזיק בדעתו על ארדן, שהוא טוב בברבורים אבל טוב הרבה פחות במעשים.
בליל הניצחון של נתניהו, צפיתי בארדן מנסה להידחף לכיוונו של ראש הממשלה. שפת הגוף של נתניהו לא שידרה אהדה לארדן, וגם ניסיונו של ארדן להגיע לקרבת רעייתו של ראש הממשלה, כדי לזכות ממנה ללחיצת יד לא הניבה לארדן אהדה רבה יותר.
כמה ימים לפני הבחירות, זימן נתניהו את ארדן למעונו ברחוב בלפור. עבור ארדן זאת הייתה אמורה להיות מחווה, לאחר גל הקור שהופנה מכיוונו של ראש הממשלה כלפיו. אסור לטעות, נתניהו לא שינה את דעתו על ארדן. הוא היה זקוק לו ולכן השתמש בו. גם האמירה החנפנית של ארדן לפיה הוא "מבין את דאגתו של נתניהו מ
גדעון סער לאחר הדיווחים שקיבל", לא שיפרה את מצבו של ארדן אצל ראש הממשלה.
נתניהו, נהנה לראות את ארדן על ברכיו, במיוחד אחרי מאמציו של ארדן שהוכתרו בהצלחה, לסגור את
רשות השידור, ולהקים את תאגיד השידור הציבורי, שהפך אופוזיציה לוחמת נגד נתניהו. אסור ולא כדאי לזלזל בכוונותיו של נתניהו להביא לסגירת תאגיד השידור הציבורי. אם נתניהו יאריך ימים בתפקידו, וזה כנראה יקרה, הוא לא ישכח בוודאות שאלדד קובלנץ, זכה בקדנציה נוספת. מכיוון שהממשלה לא יכול להתערב במינויים בתאגיד, בגלל המבנה המשפטי של התאגיד, טובים הסיכויים שנתניהו יראה בקרוב לקובלנץ שבעל המאה הוא גם בעל הדעה.
נתניהו נחוש בדעתו שאין בשידורי החדשות של תאגיד השידור הציבורי איזון, וניתנת בהם במה קבועה למתנגדיו ולכל מי שמוכן לדבר בגנותו, ולכן בכוונתו לקצץ קיצוץ משמעותי בתקציב התאגיד שיביא לגסיסתו. נתניהו ישאיר כנראה את שידורי הרדיו של "
קול ישראל", אבל יביא לסגירה הדרגתית של שידורי התאגיד בטלוויזיה. מקורביו חוזרים וטוענים שהכסף שמועבר לתאגיד הוא כסף מבוזבז, שמופנה למשכורות גבוהות של טאלנטים, ובהם כאלה שעברו לתאגיד רק לאחרונה מערוצים מתחרים, לאחר שגילו שבתאגיד יש גם ביטחון תעסוקתי וגם משכורות גבוהות. זה קורה בשעה ששכרם של עובדים רבים בתאגיד נמוך משמעותית מזה שהיה בעבר, והם נאלצים להתמודד עם קשיים רבים בעבודתם העיתונאית.
מקורביו של נתניהו מדברים על אחוזי צפייה נמוכים שאינם מצדיקים העברת תקציבים כה גדולים לתפעול התאגיד. לדעתם התאגיד הוא כישלון, הוא בעל נטייה פוליטית מובהקת, אלא שהנטייה הזאת במקרה אינה לכיוונו של ראש הממשלה, ושידורי התאגיד ערב הבחירות הוכיחו זאת במפורש.
אם יחליט
משה כחלון להצטרף לממשלה, וכנראה שאין לו דרך אחרת כדי להמשיך ולשרוד פוליטית, יש להניח שהוא לא ישכב על הגדר ולא ילחם למען עובדי התאגיד. כחלון הוכיח לעובדי רשות השידור עד כמה הוא שר חברתי כשעשה מעט מאוד כדי לדאוג לעובדים בשעתם הקשה.
כחלון הוא עכשיו בן בריתו של ליברמן, למרות שליברמן טוען שבין השניים אין שום ברית. בין השניים הייתה תמיד מערכת יחסים טובה, וליברמן כשר ביטחון בחר ב
שמעון אלקבץ, מקורבו של כחלון, לתפקיד מפקד
גלי צה"ל, למרות שברשימת המועמדים היו מועמדים רבים, טובים פי כמה וכמה משמעון אלקבץ, שהתגלה כמנהל חלש, חסר השפעה, אבל טפלון מבריק, שמצליח להחליק מכל בעיה שמגיעה לפתחו.
כניסתו של ליברמן, למשרד הביטחון לא תוכל להשאיר אותו אדיש למתרחש בגלי צה"ל, בניהולו חסר חוט השדרה של אלקבץ, ויש להניח שבקרוב מאוד גם אלקבץ ייאלץ לתת כמה הסברים.
המו"מ הקואליציוני יימשך עד לדקה התשעים, ולשם כך אין צורך בפרשן פוליטי. ההצעה של
יאיר לפיד לליברמן להצטרף ל"כחול לבן", ולזכות בתפקיד בכיר אם "כחול לבן", תרכיב את הממשלה הבאה העלתה חיוך רחב על פניו של ליברמן. לו לפיד היה מתייחס ברצינות לאמירותיו של ליברמן, הוא חוסך מעצמו את הפנייה המיותרת.
ליברמן, שחוזר ומדגיש שמילה אצלו זאת מילה, כבר הודיע שאם לא ייענו התנאים של סיעתו "
ישראל ביתנו", הוא ילך לאופוזיציה. זו הכרזה שיש וכדאי להתייחס אליה ברצינות. לכן הצעה כמו זו של לפיד, שכדאי לו לחבור ל"כחול לבן", לא ריאלית, לא מלחיצה את נתניהו, שיודע שמילה של ליברמן זאת מילה, לכן חבל על הזמן.