בוודאי שכל ישראלי סביר רוצה לראות בהחלת החוק הישראלי על חלקים מיהודה ומשומרון שהם נחלת אבותינו וליבת מלכות בית דוד. גושי ההתנחלות חייבים להישאר בסופו של יום בידי ישראל. אך יש לכך שני תנאים מקדימים:
ניהול משא-ומתן מייגע והוגן וממושך ו
בתום לב עם ההנהגה הפלשתינית והסכמתה לסיפוח; ומתן פיצוי הולם לפלשתינים בקרקע אחרת או בתשלום, ובלבד שהדבר ייעשה בהסכמה.
בהעדר משא-ומתן כזה, וממילא גם בהיעדר הסכם, אין מקום לספח שטחים לישראל תוך מריבה עם רוב העולם הדמוקרטי. השגריר האמריקני דייוויד פרידמן, בהנחה שהוא נוהג בסכלות (שהרי ברור כי אינו רוצה להזיק לישראל) גורם לנו נזק בארצו ובמדינות אירופה.
אז הסכת ושמע היטב מיסטר פרידמן, לא מעוקצך ולא מדובשך. יש לנו מספיק צרות גם בלעדיך. ממשלת ישראל שאתה כה תומך בה ממילא מסבכת אותנו עם כל העולם, ובנוקשותה משחקת לידי עויינינו כפי שקורה עתה כאשר חברת מאק, בבעלות שוודית, מסרבת למכור לצה"ל משאיות.
השבדים זכורים לנו לרע מימי שיתוף הפעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה ומפועלו של המתווך המוטה נגדנו פולקה ברנדט. דווקא נוכח החרם ראוי שממשלת ישראל תנקוט יד חזקה. אין משאיות? אין שום סחורה משלכם (אומרים שהם בעלי וולוו. לא יודע אם זה נכון. אבל אם כן - אז וולוו החוצה!). חרם נענה בחרם.
חרם הוא צעד חד-צדדי המחריף סכסוכים. כן גם סיפוח חד-צדדי. מדינה וחברה יכולות לקבל על עצמן צעדים חד-צדדיים אם משיקוליהן הן מחליטות לוותר. לא כשהן לוקחות לעצמן בכוח החלטה חד-צדדית.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]