לאן נעלם גלעד ארדן

גלעד ארדן השר לביטחון פנים, עדיין לא הפנים שהתפקיד גדול על מידותיו. ביום שלישי, כשאלפי יוצאי העדה האתיופית יצאו לרחובות, חסמו כבישים, שרפו מכוניות, וגרמו נזק לרכוש, האמנתי שהשר ארדן הממונה על המשטרה יפגין מנהיגות, אבל ארדן נעלם. יש לי חבר בשם ג'קי ג'קסון, שאחראי כמה עשורים על ה"ציור לילד", שמופיע בסוף כל שבוע במוסף של ידיעות אחרונות. במסגרת המדור מתפרסם כל שבוע ציור שבו מתחבאת דמות שאותה צריכים הילדים לגלות, לצבוע ולשלוח למערכת העיתון. מי שמצליחים לפתור את התעלומה שמציג ג'קי זוכה בפרס. הכיתוב לציור במדור של ג'קי זהה בדרך כלל. במקרה של ארדן הייתי מציע לג'קי להחביא את השר בציור בין המפגינים, ולהציג לילדים שאלה בנוסח הבא: השבוע הפגינו בני העדה האתיופית. הם יצאו לכבישים, חסמו צירי תנועה וגרמו נזקים קשים בנפש וברכוש. המשטרה לא התערבה. על המשטרה אחראי השר גלעד ארדן, בשיאה של הדרמה הוא נעלם. ילדים יקרים, עזרו לנו למצוא את השר ארדן, שמתחבא לא רק בתמונה. בין הפותרים יוגרל סיור בניידת משטרה עם השר הנעדר. ברשתות החברתיות כתבו על רפיסות מצדו של ארדן שהובילה לאנרכיה, וקראו לשר ארדן לשים את המפתחות וללכת הביתה. בעיתונים כתבו שארדן הפקיר את כבישי ישראל בידי המפגינים: "הוא אומנם לא אשם בכל מקרה של אלימות שקורה", נכתב בדה-מרקר, "אבל הוא אשם בכך שלא הכתיב למשטרה מדיניות להתמודד עם חסימות כבישים והפך את כבישי המדינה להפקר". גלעד ארדן לא אשם. מי שמינה לתפקיד אדם שהוא חסר מנהיגות, חסר כריזמה וחסר חוט שידרה הוא זה שצריך לתת את ההסבר. ארדן, שהפגין עד היום סגולה יוצאת דופן, שדברים שהוא משמיע מנותקים מחשיבה בסיסית ומסודרת, לא ראוי להיות שר שמופקד על גוף פיקודי, לא כל שכן משטרת ישראל והרשות הארצית לכיבוי והצלה. צריך לקוות שראש הממשלה שמבצע את המינויים רואה מה שווה גלעד ארדן, ולכן גם יבין שאפילו תיק איכות הסביבה, שאותו החזיק בעבר ארדן גדול על מידותיו. ארדן הוא זה שצריך לקבוע מדיניות ולהנחות את המשטרה כאשר היא חורגת בהתנהלותה ממבחן הסבירות, אבל כשהיה צורך בארדן הוא נעלם, קולו לא נשמע, וכשהוא בחר לצאת, מה שהיה לו לומר זה את המשפט מעורר הגיחוך "לא נסבול אנרכיה בהפגנות". בכל מדינה מתוקנת, שר שמופקד על המשטרה, שהיה נוהג כפי שנהג ארדן היה שם מזמן את המפתחות. אבל לממשלה שבה איוב קרא היה שר תקשורת וארדן הוא השר לביטחון הפנים יש נורמות אחרות. כבר יותר משבעה חודשים שאין למשטרה אין מפכ"ל. אם אלה התכונות שיש לניצב כהן, ממלא-מקום המפכ"ל, להציע לא בטוח שהוא האיש הנכון במקום הנכון. לפני מספר חודשים, פרסם כתב המשטרה של חברת החדשות משה נוסבאום, סיפור נהדר, על סכום עתק שהשקיעה המשטרה ברכישת רכב פיקוד מיוחד עבור השר ארדן, שיאפשר לו להגיע לזירות האירוע, ולעקוב מקרוב אחרי המתרחש. איש לא הבין אז את הגחמה של מנכ"ל משרדו של ארדן, ניצב בדימוס משה צ'יקו אדרי, שלא נמצא ראוי לשמש מפכ"ל, לבצע רכישה של רכב פיקוד, כאשר אין זה מתפקידו של השר להיות מופקד על ניהול האירועים בפועל אלא רק להתוות מדיניות. עכשיו, כשהתברר שארדן לא מסוגל כנראה גם להתוות מדניות ברורה, והדרג הפיקודי במשטרה מקבל החלטות לא ראויות ולא הגיוניות, לא ברור מה יועיל רכב מבצעי לשר נעדר מנהיגות. השאלה היא האם השר ארדן הגיע לשטח? אם הוא לא עשה זאת - הוא חובב. אם הוא הגיע לשטח ומה שהתרחש קרה לאחר המדיניות שהוא התווה, הוא לא ראוי להמשיך בתפקידו אפילו יום אחד נוסף.

אהוד ברק החליט לחזור לפוליטיקה ורוצה להיות שוב ראש ממשלה. זה לא פשוט. במערכת הפוליטית יש כמה מועמדים נוספים שרואים עצמם מועמדים לתפקיד מלבד בנימין נתניהו, וספק גדול אם מישהו מהם יוותר על רצונו. ברק היה רוצה לאחד את גוש השמאל-מרכז, אבל ספק אם זה יקרה. בחירתו של עמיר פרץ לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה משנה את תמונת המצב, ומטרפדת לפחות לפי שעה את המהלך. לו חברי הכנסת סתיו שפיר או איציק שמולי היו נבחרים להנהיג את מפלגת העבודה, מלאכתו של ברק הייתה כנראה קלה הרבה יותר. סיכוי קטן, שעמיר פרץ שהיה שר ביטחון יסכים להיות מספר שתיים של אהוד ברק, מה שלא מבטיח סיכוי לאיחוד בין מרצ, כחול לבן, והסיעות הערביות שנראה היום לא יותר מחלום. בין פרץ לברק יש הרבה דם רע. ח"כ פרץ הוא לא גבי אשכנזי, שאמר שאין לו בעיה עם אהוד ברק, וסלל אולי בכך את הדרך להידברות בין השניים. אצל עמיר פרץ זה לא ילך בקלות, וספק גדול אם זה ילך בכלל. ספק אם בכחול לבן, שבה סוכם על רוטציה בין בני גנץ ליאיר לפיד, יסכימו לראות בברק את המועמד לתפקיד ראש הממשלה. גם כאן הסיכויים לכך קלושים ביותר, למרות שיותר משבעים יום לפני הבחירות מוקדם לדעת וקשה להעריך. ניצן הורוביץ, היושב-ראש החדש של מרצ, מודע לסקרים שחלקם מנבאים שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה, וחלקם מנבאים למפלגה ארבעה מנדטים. עבור אהוד ברק, ניצן הורוביץ הוא מועמד מצוין שאתו אפשר להגיע להסדר, אבל לברק זה לא מספיק כדי להתקדם הלאה. הסקר שפרסמה חברת החדשות חודשיים וחצי לפני הבחירות, אחרי הכרזתו של אהוד ברק, שהודיע שיעמוד בראש רשימה חדשה צריך להדאיג את ברק. על-פי נתוני הסקר, מפלגתו של ברק לא עוברת את אחוז החסימה. כאשר סקר קובע ימים ספורים לאחר הכרזת מפלגה חדשה, שהציבור אינו רואה בה חלופה, צריכה להיות למי שעומד בראש המפלגה סיבה לדאגה. בדרך כלל לאחר שהמועמדים מכריזים על התמודדותם, נוטים הסקרים להחמיא להם בגדול, והירידה נרשמת כעבור תקופה. על-פי הסקר אין לברק לאן לרדת, ואם זה המצב, כלל לא בטוח שרשימתו תעבור את אחוז החסימה. בחדשות 13 היו הנתונים שונים לחלוטין, לא ברור למי להאמין. בערוץ המתחרה מצאו שמפלגתו החדשה של ברק נכנסת עם חמישה מנדטים שזאת כניסה מרשימה. אני מעריך שברק יעדיף לאמץ את הסקר המנצח. אהוד ברק, שהיה בעבר ראש ממשלה, לא מחפש לעצמו תפקיד. הוא מאמין שיוכל להיות ראש ממשלה טוב יותר ושקול יותר מבנימין נתניהו. ספק גדול אם הוא יצליח להגשים את חלומו. ברק ייתקל בקשיים משמעותיים לבצע את החיבורים הדרושים עם מי שיכולים להיות אולי שותפיו בעתיד, אבל מעוניינים בעצמם בתפקיד. איש המפתח בכל ממשלה הוא שר הביטחון לשעבר ח"כ אביגדור ליברמן, שהסקר האחרון של חברת החדשות מחמיא לו עם תשעה מנדטים, ומספר זהה של מנדטים על-פי הסקר של ערוץ 13. ההחלטה של ליברמן שלא להצטרף לממשלתו של נתניהו, נתפשת לפחות בעיני מצביעיו של ליברמן כמבריקה, והעדות לכך היא העלייה המשמעותית של ישראל ביתנו בסקרים. ליברמן ממשיך בעבודת שטח יסודית. הוא יודע שגם אם ראש הממשלה מינה לעצמו יועץ לענייני העלייה הרוסית, שאותו הוא מכיר וגם עבד איתו בעבר השטח נותר שלו. ליברמן כבר הוכיח שאין מי שקורא כמוהו את נתוני השטח. כשכל הסקרים ניבאו שהוא לא יעבור את אחוז החסימה, ליברמן התייחס לכך בזלזול ולא טעה. אחרי הבחירות מתכוון ליברמן לפעול להקמת ממשלה רחבה. לדעתו ממשלה כזאת צריכה להיות מורכבת מישראל ביתנו, הליכוד וכחול לבן, ללא סמוטריץ', דרעי וליצמן. תחת הסיסמה "כן למדינה יהודית לא למדינת הלכה", מקווה ליברמן להביא למהפך של ממש, שיגרום לכך שהמפלגות החרדיות והדתיות לא יוכלו להמשיך לאחוז כל ממשלה שתוקם בגרונה.

ההר הוליד עכבר. אין משפט ראוי יותר ל"תחקיר", שערך רביב דרוקר בערוץ עשר על בכירי רשות השידור, ובהם המנכ"ל יוני בן מנחם ומי שהיה עוזרו הבכיר זליג רבינוביץ'. מה שהצטייר על המסך כתחקיר שיביא לכך שגיבוריו ירצו עונשי מאסר בכלא עד ערוב ימיהם, התברר כלא יותר מבועת סבון. הכותרות שבהן בחר דרוקר להכתיר את התחקיר היו אולי מאוויי נפש של מי שסיפקו לו את החומרים, אבל לא היה בהם יותר מאשר רכילות שלא החזיקה מים. זה לא סוד שרשות השידור ידעה מאבקי כוח, תככים ואינטריגות. במסגרת המאבקים האלה היו גם מי שרצו לסגור חשבון עם מי שהיו בכירי רשות השידור, והעבירו חומרים למערכת "המקור". הם עשו זאת לאחר שהמשטרה לא התייחסה ברצינות למכתבים עלומי שם שנשלחו אליה, וגם לא לתלונות סרק שהוגשו לה. גם הניסיונות העלובים של דרוקר להחיות את התחקיר בדרך של הנשמה מלאכותית או בדרך של אזכורים חוזרים לא צלחו. דרוקר חשב שהמשטרה עובדת אצלו, אבל חוקרי המשטרה לא התרגשו. ביצעו את ההשלמות הדרושות, העבירו את הממצאים למחלקה הכלכלית בפרקליטות שסגרה את התיק, וגם הוציאה הודעה מסודרת כדי להסיר כל ספק. הפרקליטות קובעת בהודעתה כי החשודים נחקרו בעבירות שוחד ומרמה (למעט יואב גינאי). בפרשה שעסקה לדברי משרד המשפטים, בחשד לפיו אישור הפקות חיצוניות על-ידי בכירים ברשות השידור הותנה במתן טובות הנאה למקורבים, ובחשד שרכיבים בתקציבים שאושרו להפקות אלה אושרו על בסיס מצגים כוזבים שונים. הודעת משרד המשפטים וההחלטה לסגור את התיקים מנקה לחלוטין את כל החשודים אבל משאירה אצל רבים טעם מר. אחד החשודים, זליג רבינוביץ, המנהל הכללי של תיאטרון האידיש, ובעבר אחד המנהלים המשפיעים ברשות השידור, עבר תקופה לא קלה. למרות החקירות והפרסומים הכוזבים שהפנו כלפיו אצבע מאשימה, הוכיח רבינוביץ' שהוא בעל כושר מנהיגות ואיש חזק. הוא המשיך להתנהל כרגיל, והבהיר לכל מי שהתעניין בפרשה שמדובר בלא יותר מבלון מלא באוויר חם. יוני בן מנחם היה מנכ"ל שמעולם לא עיגל פינות, ולכן הופתעתי מאד, כשנודע לי שהתנהלה נגדו חקירה. אני מכיר את יוני היטב. בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור, הוא מינה אותי פעמיים למנהל חטיבת החדשות ובמסגרת תפקידי עבדתי צמוד אליו, וראיתי איך הוא מתנהל. כשצפיתי בתחקיר של דרוקר היה ברור לי שהדברים אינם הגיוניים, משום שאני הכרתי מנכ"ל שמתנהל על-פי הספר, שכללי התקשי"ר של נציבות שירות המדינה הם נר לרגליו. גם על יוני עברה תקופה לא פשוטה. מי שנחשב בקיא בתחום הפלשתיני ובתחום הסכסוך במזרח התיכון, חזר לעסוק בתחום שאותו הוא אוהב, תחום שבו הוא זוכה להערכה מקצועית רבה, אבל אני משוכנע שגם הוא לא ישכח את התקופה הקשה שעבר. אני לא יכול שלא להיזכר בפרשן מוכר של התאגיד, שמוכר לי כעיתונאי אמין במשך שנים רבות, כשהוא יושב על הסט באולפן התאגיד בתוכנית ליל שבת, ומבטיח בנחרצות לצופים שבקרוב תסתיים חקירת המשטרה, כאשר מחומר החקירה שבידי המשטרה כבר עולה שנגד החשודים יוגש כתב אישום חמור. מכיוון שלמיטב ידיעתי הפרשן הידוע הקפיד לחבוש כובע עד השנים האחרונות. אני מציע לו לאכול את הכובע, או לחלופין להתנצל בשידור. אני מתקשה להאמין שזה יקרה, כיוון שהעיתונאי הזה לעולם לא טועה.

הד"ר יצחק נוי הוא אחד ממגישי הרדיו הטובים, המוכשרים והמקצועיים שהיו לרשות השידור, ושיש כיום לתאגיד השידור הציבורי. נוי - סופר, היסטוריון ועיתונאי - לימד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית, ולהבדיל ממגישים רבים הוא אדם רחב השכלה שיודע על מה הוא מדבר. המנכ"ל של תאגיד השידור הציבורי אלדד קובלנץ, שאישר להשעות את נוי, הוא חובבן. לא ברור מדוע היה צריך להשעות מגיש מקצועי, כאשר הנהלת התאגיד החליטה שלא לאמץ את "מסמך נקדי", שהוא הקוד האתי המקצועי שהיה לרשות השידור אבל בחרה להשעות את השליח. "מסמך נקדי", שמחברו הוא איש הרדיו והטלוויזיה הוותיק נקדימון רוגל ז"ל, אסר במפורש על מגישים, בעיקר בתוכניות אקטואליה להשמיע בשידורים את דעתם האישית. בתאגיד השידור הציבורי, שלא אימץ את "מסמך נקדי", אין קו אדום ברור בין דיווחים לפרשנות, ולכן לא ברור מה טעם מצא אלדד קובלנץ להשעות את נוי, בגלל אמירה שהשמיע נגד בדואים, מה גם שהדבר נעשה שלא במשדר של חטיבת החדשות. זה לא נדיר שבשידורי חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי, נשמעת פרשנות לא הגונה ולא מאוזנת, ורק במקרים בודדים ביותר ננקטים צעדי השעיה נגד המגישים שאחראים לכך. דב גיל הר למשל, הושעה בשל אמירה לא ראויה בטלוויזיה, אבל המשיך לשדר ברדיו, מה שמוכיח שמנהליו של גיל-הר משתינים על עצמם מהמקפצה. נכון יהיה אם הנהלת התאגיד, שאחראית להכנת המסמך הנבזי והחמור, שבו דורגו יכולותיהם של מי שהועסקו ברשות השידור, תיתן הסבר לציבור על אחריותה למעשה ולא תתחמק מכך, בטרם תחליט על השעייתו של הד"ר יצחק נוי, אחד המגישים, הקריינים, והשדרים המבריקים של הרדיו. נוי שכח מה שקובלנץ עדיין לא למד. כדאי שבתאגיד יפנימו שכאשר מקצוען כמו נוי מבצע מהלך שאינו נכון לדעתם, ראוי שהדברים ייבדקו בדיסקרטיות מבלי לפגוע בשמו הטוב, מה גם שמדובר במגיש אחראי, שבקיא בהיסטוריה הרבה יותר מקובלנץ.

וואטסאפ לא מזוהה הוא דבר שאסור להתייחס אליו ברצינות, ואסור להאמין לו. מעת לעת רצות ברשת הודעות שאמורות להתחזות לאמינות, אך הן רחוקות מהמציאות. ההודעות האלה נועדו לשרת בעיקר בעלי אינטרסים, שעושים שימוש מתוחכם ברשתות החברתיות ובונים על פראיירים, שלא בודקים ומוכנים לקנות חתול בשק. התחכום בהודעות האלה הוא בכך שהן מתבססות על מידע בסיסי שהוא נכון, המידע הבסיסי שהוא אמיתי משמש רק עוגן כדי לבסס עליו את המידע השגוי והבדוי. רוצים דוגמה? ביום רביעי בשעות הערב בישרה הודעה כזאת על שיבושים במשפחת פייסבוק, שמשפיעה על הרשת החברתית. השיבושים הקיפו את רשתות האינסטגרם והוואטסאפ, והם התבטאו בכך שלא ניתן היה להעלות, להעביר או לקבל קובצי מדיה, תמונות וקובצי קול, כאשר חלק מהמשתמשים דיווחו גם על תקלות בהתחברות לרשת החברתית, שכללו גם שיבושים בפיד ותקלות בהעלאת סטורי לאינסטגרם. התקלה הורגשה לא רק בישראל. עיקר הדיווחים היו של משתמשים ממדינות אירופה, חלקים מאסיה וגם באזור החוף המזרחי של ארצות הברית. למרות שהתקלה לא קשורה אלינו, היו מי שבחרו לנצל זאת לספין, והפיצו בוואטסאפ שאין מדובר במקריות: "מדינת ישראל והגורמים המתאימים בחרו לעשות זאת על-מנת לדכאות (כך במקור, מ.נ.) את מחאת העדה האתיופית שיצאה מכלל שליטה". בהמשך ההודעה נאמר ש"בעידן הרשתות החברתיות ניתן לארגן מחאות ענק רק בעזרת כמה פרסומים באינסטגרם, ישנם עשרות קבוצות של המפגינים בהם הם קובעים מקום ושעה להתארגנות". הפרטים האלה יכולים להיות נכונים. בהפגנות הגדולות שהיו במצרים שהביאו לנפילת שלטונו של מובארק נקראו ההמונים להגיע לכיכר א-תחריר בקהיר, שהיא הכיכר המרכזית בעיר, שהפכה לסמל המחאה, באמצעות הרשתות החברתיות. כאן מתחיל הספין: "מאות סרטונים וסטורים מועברים בימים האחרונים כנגד הממשלה וכנגד המדינה. זאת התקוממות לכל דבר, אז את המרד הדיגיטלי שממזמן (כך במקור, מ.נ.) הפך לשריפת מכוניות, פגיעה בשוטרים ובאזרחים עד מוות של עובר!" (כך במקור). וכאן באה שורת המחץ שהיא בדיה מוחלטת כמו המשפט הקודם: "מדינת ישראל בחרה לפעול לצמצום יכולת ההתארגנות והמרד על-ידי השבתת האמצעי החשוב של ימינו הפלאפון". למרות שהודעת הוואטסאפ נכתבה בעילגות, ואין קשר בינה לבין הרשתות החברתיות שבהן אירעה התקלה, לבין ההודעה לפיה צמצום יכולת ההתארגנות של המפגינים נעשה באמצעות הפלאפון, רבים האמינו שמדובר בידיעה אותנטית ולא הטילו ספק באמיתות הידיעה. איש מהאנשים שהפנה את תשומת ליבי למסרון ההזוי, לא חשב לרגע שישראל היא מדינה דמוקרטית, ושלא כמו קוריאה הצפונית, שבה חל איסור לעשות שימוש ברשתות חברתיות, בישראל רשות הסייבר אינה מתערבת ברשתות החברתיות ובוודאי שאינה משביתות אותן. בעבר התפרסמו ידיעות לפיהן הצליח ראש הממשלה נתניהו להשיג שליטה בשיח ברשתות החברתיות, וניסה למנוע בחוק הפצת מידע כוזב ברשתות, אבל מכאן ועד השבתת הרשתות החברתיות כדי לסכל קיום הפגנות המרחק הוא גדול. חשוב שתזכרו: הרשתות החברתיות מלאות בספינים. מה שנראה אמין לא תמיד אמין. ומה שנשמע בדוק ונכון במקרים רבים הוא ספין או בדיה. לפני הרבה שנים נהגו ללמד את תלמידי בתי הספר התיכונים איך קוראים עיתון בדרך הנכונה, למה כדאי להאמין, ועל איזו ידיעה כדאי לוותר. נראה לי שהדרכה דומה עשויה לעזור מאוד למשתמשים ברשתות החברתיות, שעדיין לא מבינים שבמקרים רבים עובדים עליהם בעיניים.